ארגנטינה בוכה וצוחקת

ארגנטינה זה טנגו, כדורגל, אסאדו ותה-מאטה. קשה, ואפילו בלתי-אפשרי, למצוא ארגנטינאי מצוי שאינו אמון על כל אלה, שהם סם החיים שלו עוד משחר-ילדותו.

ואולי יותר מכל, הטנגו הוא גם ריתמוס החיים של ארגנטינה, שהרי הכל מתנהל בה שווייה-שווייה, כששום דבר בכלל לא בוער. יום העבודה לא יתחיל לפני השעה עשר בבוקר, כי אחרי לילה של בילוי, צריך כמובן להתאושש עם סיאסטה קלה, על כוס של תה מאטה - התה הארגנטינאי, הנלגם באורח פולחני לצורך שלוות הנפש.

ויש, כמובן, גם כדורגל - מקור הגאווה הלאומי של הארגנטינאים, והכל בזכותה של קבוצת הצמרת "בוקה ג'וניורס", שהקנתה לארגנטינה תהילת-עולם, עם שחקן העבר המיתולוגי, דייגו מרדונה, וכיום מי שעומד בראשה של נבחרת-מדינתו, כשעל-פיו ישק דבר. ויש גם קולינריה משובחת של בשרי-אסאדו, שאין דומה להם באיכותם בשום מקום אחר בעולם.

גוד טיים

הצרה הגדולה היא שהארגטינאי המצוי נאלץ לממש את ה"גוד-טיים" שלו רק לאחר מעמסת יום העבודה השיגרתית. אלא שכבר אחרי השעה ארבע אחרי-הצהריים, בתום יום העבודה, משתרכים פקקים אדירים ומורטי-עצבים לאורך כל כבישי העיר. הארגנטינאי המצוי שלנו מגיע הביתה עייף ויגע, ורק לאחר הסיאסטה הקדושה שלו, הוא מתגייס, בחרדת-קודש, לבילויי הלילה. או אז מתמלאים המסעדות ובתי הקפה המוני אדם, ובתי הקולנוע, התיאטראות, האופרה, המוזיאונים, ההיפודרום למרוצי סוסים ובתי הקזינו, שוקקים כולם חיים עד לאשמורת ראשונה של בוקר.

בלית ברירה חוזר הארגנטינאי שלנו, בתום הלילה המענג, את שיגרת יום-עבודתו, כשזו מופרת, תדירות, בהפגנות סוערות ורועשות, לקצב תופים ומצילתיים וגם קללות עסיסיות של עובדים נרגנים, הנאבקים לשיפור רמת חייהם, וחוסמים תוך כך, למשך שעות, את כבישי העיר הגדולה למעבר התנועה השוטפת. ובתוך כל אלה מצפה הארגנטינאי, בכליון-עיניים, לעוד יום של חג בלוח השנה, ויש הרי כאלה למכביר: יום האם ויום האב, יום הילד ויום הסב, יום החבר ויום האהבה. כל כך הרבה ימים של חג, עד שהארגנטינאי שלנו שוכח בכלל מתי הוא צריך, בעצם, לקום ליום העבודה שלו, כשיש כזה.

אל מול הסיאסטה והנירוונה היומיומית של עצלות מתקתקה, מנסה ארגנטינה, בכל מאודה, להתאושש מן המשבר הכלכלי שהנחיל לה קרלוס מנם, נשיאה לשעבר, ששדד את כספה והונה, ומנסה להתנחם בפוטנציאל העצום של אוצרות הטבע שלה.

שוכח מהצרות

מפלס מצב הרוח של הארגנטינאי המצוי נסק לשחקים עם עלייתם של בני הזוג קירשנר לשלטון. הנשיאה העכשווית, כריסטינה, הצליחה להחזיר לבני-עמה את גאוותם הלאומית מחד וגם לרכוש את ליבות ההמון מאידך. עכשיו הם מוכנים ללכת שבי אחריה, בעיניים עצומות, כשהיא מצטיירת בעיניהם כממשיכת-דרכה של אלילת העבר, אויטה פרון. כמוה עושה כריסטינה כל שלאל-ידה כדי להקל, ולו במשהו, על סבלו של כל מי שהוא חסר-אמצעים. כמוה היא גם נושאת את דגל חינוך החינם לאורך כל מסלול הלימודים: מכיתה א' של בית הספר היסודי ועד לתום הלימודים הגבוהים.

אל מול רמת-חייו הירודה, יודע הארגנטינאי להפגין שלוות-נפש סטואית. בבוקר הוא מקונן, אומנם, על מר-גורלו, אך לעת ערב הוא כבר שוכח מצרות היום ומפלס מצב הרוח שלו נוסק לשחקים.