|
הבעיה של ישראל היא לא יכולת התגובה, אלא חוסר התגובה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
הבעיה של הגרעין האירני, מבחינת מדינת ישראל, רחוקה מלהיות בעיה צבאית. יכולות הגרעין של מדינת ישראל עולות לאין שיעור על כל מה שאירן יכולה להשיג. מדובר לא רק ביכולות לבטל את הרעיון אצל שליטי אירן ולמנוע מהם להגיע אל הפצצה הראשונה, דבר שישראל לא עושה, אלא גם ביכולות הגרעיניות של מדינת ישראל הקטנה בשטחה ובמניין אוכלוסייתה, אשר על-פי מקורות מקצועיים זרים - מדינת ישראל ממוקמת בפסגת המעצמות הגרעיניות בעולם – מקום חמישי נכבד, עם מאות פצצות גרעיניות ואמצעי שיגור מהמתקדמים בעולם.
מה שעיכב את ההגעה לכלל הכרעה צבאית במלחמות האחרונות ובמיוחד במלחמת בין המצרים, מה שמונע ממדינת ישראל לבטל את שיגור הטילים מעזה לעבר יישובי הדרום והמרכז, מה שמעכב החזרת גוש קטיף ושליטה בציר פילדלפי, מה שגרם להינתקות ועלול לגרום לויתור על רמת הגולן או חלק ממנה - הוא הוא הגורם שעלול לגרום כאן לשואה גרעינית: הגורם האנושי, קרי: ממשלת ישראל, שמהלכיה מוכתבים על-ידי השמאל הקיצוני ובג"צ.
בעידן חוסיין כנשיא ארה"ב, עולה האחריות של ישראל לחיסול ומניעה של התחמשותה הגרעינית של אירן. מדובר בנושא שהוא מעניינה של מדינת ישראל. אם באמת הקו האדום הוא התחמשות זו, כפי שהוצהר לא אחת על-ידי מנהיגים בישראל, אז הקו האדום הזה הוא כבר כאן.
אלא שכפי שהסתגלנו להסלמה הדרגתית במישור הצבאי מול כנופיות הטרור, מיידוי אבנים דרך סכינים, ואחר כך כדורי נשק קל ועד לירי טילים – כך גם נסתגל, בחסות ובערפול השמאל ההזוי, גם לשואה גרעינית. תחילה רק לחיות תחת איומה, ואחר כך גם לספוג את המכה, ובהמשך – לא להאמין – גם לא להגיב, כי לא יהיה מי שייקח אחריות ללחוץ על ההדק, מחשש בג"צ, שצפוי כי לא יאשר תגובה לאחר שהפעולה כבר נעשתה, על-פי אותו היגיון אשר על פיו אין אישור לחיסולו של מחבל, שהרג ילדה חסרת ישע רק בגלל שהיא יהודייה – כי הוא כבר רצח, ומרגע הרצח הוא בחזקת קורבן בפוטנציה, לפי תפישת הצדק ההזויה של השמאל הקיצוני.
ההשוואה רלוונטית ועלולה לעמוד על סדר היום, כי נשיא אירן וסגנו, שניהם מודיעים לא במקרה ולא פעם אחת, לא רק באירן אלא מעל כל במה מכובדת בעולם, כי משאת נפשם היא לחסל את מדינת ישראל, ובנוסף, צועדים בצעדים מהירים לעבר השגת נשק גרעיני.
השמאל ההזוי יחשוב על הרתעה, מאזן כוחות, היגיון מערבי וכו', כסיבות מספיקות להסתגלות לאטום הפרסי, כמצב שאפשר לחיות עמו, עד הזמן בו המשוגעים מאירן יפעלו. מערכות ההגנה של ישראל, לרבות הסיוע האמריקני, מתוחכמות ככל שיהיו – מסוגלות לחסום שיגור בודד בוודאות גבוהה, אך ככל שמספר השיגורים בו-זמנית עולה, הסיכוי לסכל את השיגור ולמנוע נחיתת פצצה גרעינית בישראל קטן, כך שלא יהיה זה חכם להסתפק בביטחון המוגבל הניתן על-ידי מערכות אלו.
לפיכך, יהא צורך בתגובה גרעינית, אך לא יהיה מי שיגיב. מי שויתר על מניעת התפתחותו וקיומו של הגרעין האירני, צפוי שגם יוותר על התגובה.
ממשלה אחרת וכנסת אחרת יכולים לקבל החלטות מסוג שונה, כולל הינתקות מכבלי בג"צ. זה אפשרי, ממש בפתח, וצריך לממש את זה בבחירות הקרובות.