|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ברבות הימים נמלאו ערוצי הכבלים באוויר או נסתמו בחומרים סמיכים של נסורת מרוכזת, והצופים - ממשיכים לשלם על שירות גרוע
|
|
|
|
|
|
| עם ישראל הוא קניין מן הדרגה הראשונה. הוא קונה עגבניות כשהן יקרות, משלם הרבה (כי איך אפשר בלי עגבניות) וקונה תוכניות זולות בכבלים ומשלם הרבה יותר. וכמו במשאלי השוק הידועים - הצרכנים יאמרו לך גם בנושא זה: מה לעשות, אין ברירה | |
|
|
|
|
בדרך כלל איני עוסק בנושאים בוערים. אני משאיר אותם לעמיתיי הפובליציסטים הכבאים, או הפירומנים. ואגב, במאמרי הקודם כתבתי, ונחתום כמוני מעיד על עיסתו, כי בבוא השעה אהוד ברק, ייכנס בעזה.
הפעם, אם-כן, על כבלים, שכובלים אותנו. תזכורת קצרה: חברת הטלוויזיה בכבלים החוקית הראשונה, שהחלה לפעול ממוקד השידורים בבת ים, היא "מת"ב". מאוחר יותר הצטרפו החברות "תבל", "ערוצי זהב", "גוונים" (אשר נרכשה על-ידי בשמת 1998, "תבל" ו"עידן" (לשעבר ICS)). זאת נרכשה על-ידי ערוצי זהב בשנת בשנת 1998. בסוף שנת 2003 החלו חברות הכבלים לפעול תחת מותג משותף HOT. בשנת 2005 הממונה על הגבלים עסקיים אישר את האיחוד.
ביולי 2000 הצטרפה לשוק הטלוויזיה הרב ערוצית בכבלים חברת די.בי.אס עם המותג Yes. חברה זו המספקת ללקוחותיה שידורי טלוויזיה רב ערוצית דיגיטליים דרך לוויין, שברה את המונופול שהיה קיים בתחום זה בידי חברת הכבלים בדיוק כשם שהערוץ המסחרי שבר את המונופול של השידור הציבורי של רשות השידור. למרות התחרות בין שתי החברות, עדיין ישנם אזורים אשר לא נפרסה בהם תשתית כבלים, ובהם הטלוויזיה בלוויין(YES) היא למעשה מונופול בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית.
חלופות לטלוויזיה הרב ערוצית הן קליטה באמצעות השידורים האלחוטיים הקרקעיים של ערוצים 1 ו-2 (שלרוב סובלים מהפרעות, ואיכותם נמוכה משידורי הכבלים והלוויין), או שימוש באנטנת לוויין פרטית לקליטת ערוצי לוויין חופשיים (כולל ערוצים 1, 2, 10, 33, המזרח התיכון ועוד), או רכישת מנוי מחברות שבאופן רשמי לא מורשות לפעול בארץ, כדוגמת הרשתות Star TV, SKY TV ועוד.
עד כאן הנתונים הטכניים וההיסטוריים, כפי שהם מופיעים באתרי מידע שונים. במילים אחרות, אלה - המדיה / המוליך הפיסי או העל חוטי של המסר, והמסר - הן התוכניות.
עוד מילה על עלות לצרכן. התשלום הבסיסי בעד מה שקרוי "חבילת בסיס" הוא 159 שקלים, שבעצם מאפשרת לצרכן המחובר מבחר קטן מאוד של שידורי כבלים מעניינים וערוצים ציבוריים, כמו ערוץ 1, ערוץ הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 33 וכיו"ב, אשר עליהם הוא משלם בנפרד אגרה. גובה האגרה הוא 360 שקל לשנה - ריאלית 30% פחות מאשר לפני חמש שנים (ככה גרם הפופוליזם של נתניהו, כשר האוצר, לצמצום המשאבים של השידור הציבורי, שהיום - לפני הבחירות, הוא מדבר בשבחו).
לצורך שירות זה, הצרכן לא זקוק לכבלים, גם אם אלה משפרים את טיב הצפייה לעומת אנטנה, אף שיש היום אנטנות חזקות שמעבירות בחדשות את ערוצי הטלוויזיה הרגילים. במילים אחרות, בעוד שבעד צפייה בערוצי הטלוויזיה, זה כולל ערוצים 1, 2, ו-10 הוא משלם 360 שקלים לשנה (כאגרת טלוויזיה של השידור הציבורי. מקורה של זאת בתקופת המנדט הבריטי בשעה שמכשיר הרדיו נחשב לתחנת קליטה ועל כך צריך היה לשלם אגרה. ככה שילמו אגרה גם על שידורי "קול ירושלים" ב-1936). מאלה פטורים קהל גדול מאוד. קשישים, אנשים עם מוגבלויות, זכאי הבטחת הכנסה, בתי ספר, עובדי רשות השידור ועוד. ואילו המינימום שהם משלמים בעד חבילת בסיס בכבלים הוא 1,901 שקלים לשנה. כאן אין שום פטורים, שום הנחות. פעם היו הנחות מזעריות לקשישים, ואלה בוטלו.
אם מישהו רוצה עוד תוספת, כמו ערוץ AXION שאני מעוניין בו, אני משלם יותר מ-200 שקל לחודש, כלומר 2,400 שקל לשנה, גמלאי או לא גמלאי. ישנן בציבור טענות כלפי מחירי השירותים שמציעות החברות. בגלל הפסדי עתק של החברות, שמשרד התקשורת חשש מיצירת שוק רווי והתחרות לא נפתחת למפעילים נוספים. אבל בסיכומו של דבר להיכן מתגלגלת התוצאה: למקום אחד - לכיסו של הציבור. ולמקום שני - לעינינו הצופיות בחומר שהוא מתחת לכל ביקורת. אסקר בקצרה את החלק הקונספטואלי של מערכת תקשורת זאת.
|
|
|
NO [צילום: צבי גיל]
|
|
|
ב-14 בדצמבר 2008 התפרסם במדור "צרכנות" ב-דה-מארקר דוח אמון הציבור לחברות הטלוויזיה הרב ערוציות (קרי: כבלים) ובמה נגעו השאלות - תשאלו. ובכן: בטיחות בשירות הלקוחות, חיובים לא תקינים, תקלות טבעיות בשירות הטכני, הבטחות שלא מקויימות. בכל העמוד אין, ולו התייחסות אחת, לתכנים. הרי בעבור מה משלמים - בשביל תוכניות.
לא ספרתי כמה עשרות ערוצים יש בכבלים. רובם לא מעניינים כמעט איש. ואם מומבאי מעניין יש מסך ריק ועליו נכתב: למידע על הערוץ ולהזמנה לחץ ירוק. ככה לגבי ערוצים כמו בוליווד, אגו, אגו טוטאל, ערוץ האוכל ועוד. לעומת זאת ויוה פלטינה היא אורחת שלא נוטה ללון. ניפגש שוב ביום ה' בשעה 21:30 - נכתב על המסך. אבל יש ערוצים שבהם מובאות תוכניות טובות, אלא שברוב המכריע של המקרים אלה "אלטע זאכען" אשר ממוחזרים אינני יודע כמה פעמים, באותו ערוץ, או אצל בן דודו בכבלים. והכל עובר חביבי. עָם ישראל הוא קניין מן הדרגה הראשונה. הוא קונה עגבניות כשהן יקרות, משלם הרבה (כי איך אפשר בלי עגבניות) וקונה תוכניות זולות בכבלים ומשלם הרבה יותר. וכמו במשאלי השוק הידועים - הצרכנים יאמרו לך גם בנושא זה: מה לעשות, אין ברירה. אני לא עוסק ברשימה זאת בטיב המשדרים של ערוץ 1 או ערוצי הטלוויזיה. הפלוס הערוץ הציבורי הוא מינוס פרסומות. בעבור הערוץ המסחרי, לא משלמים כביכול. אם לא משלמים מהיכן מוציאה שטראוס כ-25 מיליון דולר על פרסום, אם לא כחלק מן המוצר שבעבורו הכל משלמים, אם יש להם טלוויזיה או אין להם. אבל זאת סוגייה אחרת.
|
|
|
NO [צילום: צבי גיל]
|
|
|
מכיוון שלא מדובר כאן באיזה נושא אמורפי, פילוסופי, סמנטי, אלא בעקרונות שיש ליישמם במסגרת השירות לאזרח, ניתן היה לצפות שאכן הדיון הזה, שאותו הזכיר המכון לדמוקרטיה לפני 7 שנים, יתקיים בצורה נוקבת ותכליתית, בייחוד כאשר אותם ערוצים-עריצים שמופעלים על-ידי אנשי עסקים לצרכי מסחר, מנחיתים עלינו הצופים גם סכומים גבוהים וגם בעבור חומרים זולים.
ערוצי הכבלים כיום, ההגדרה ההולמת שלהם נעה בין חנות לדברים משומשים יד שביעית לבין זבל מבושם - garbidge - בלעז - בגובה הר חירייה. קראתי שיש כוונה לאחד בין הרגולטורים של ערוצי הכבלים והלוויין לרגולטורים של הערוצים המסחריים. בשבילי זה כמעט ג'יבריש, שכן אינני יודע מה הרגולטורים עשו ועושים. אם עשו - עשו מחדלים, אם לא עשו - זה מחדל גדול. אני יודע שהכבלים כובלים אותנו חזק.
לסיכום יש לי הצעה מעשית. מאוד מתונה, פושרת, פרווה, אבל יש בה משום מחאה. זאת הפעם הראשונה שאני משתמש בבלוג שלי לקריאה לפעולה. אבל מכיוון שאין בה משום הפרה של חוק, היא לא אלימה, וגם לא דורשת מאמץ - אני עושה זאת. אין הכוונה להוציא את הציבור לכיכר רבין. בדברים הרבה יותר אקוטיים קשה להוציא אותם בהמוניהם. אני מציע מחאה ביתית. שקטה. כזאת שלא תפגע בצפייה של הילדים.
אני מציע שלא לצפות בכבלים למשך שעתיים בין 10:00-12:00 בערב ביום א' ב-1 בפברואר. אני פונה לאותם עמיתים ב"רשימות" אשר בעקרון מוסכם עליהם שהכבלים כובלים אותנו, שיפיצו את המסר בבלוגים שלהם ומחוצה להם, למשפחות, לידידים, למכרים. הם, אם דעתם נוחה מצורה כזאת של מחאה, יעשו זאת גם.
במחאה ייאמר: אנו מוחים על שערוצי הכבלים מביאים לציבור הצופים תוכניות זולות, ישנות, ממוחזרות, בעבור תעריפים גבוהים. אנו דורשים מן הרשויות המופקדות על פעילותם לפעול לשינוי משמעותי של המצב של התכנים ושל התעריפים.
אני, בשולי כל רשימה עוד אז אזכיר זאת. שעתיים של שחרור מכבלים.
|
|
|
[צילום: צבי גיל]
|
|
|
בשנת 2001, כלומר, זמן קצר לאחר שערוצי הכבלים החלו לפעול, ערך המכון לדמוקרטיה מחקר על "הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל: ההיבט הציבורי". אביא כאן קטעים מתוך המבוא של פרופסור ירון אזרחי, שדיסציפלינה תקשורתית היא חלק ממחקריו. לאחר סיקור קצר על תהליכי השילוב של מערכות טלוויזיה ואמצעי תקשורת אחרים, הוא כותב בין היתר:
"...בניגוד לצורכי הציבור ולאינטרס החיוני של השתתפותו בעיצוב מפת התקשורת הארצית, מסתמנת בזמן האחרון דווקא מגמה הפוכה. מגמה זו נוטה לצמצם את הדיווח והייצוג של נושא התקשורת בגבולות הצרים של מונחים כלכליים, משפטיים וטכנולוגיים ולהעביר את הטיפול בנושא התקשורת מעמודי החדשות למוספים הכלכליים האזוטריים הנקראים על-ידי קהל מצומצם. לאור כל זאת המכון הישראלי לדמוקרטיה מייחס חשיבות רבה לגיבוש ופרסום עקרונות וקריטריונים לצורך ניסוח עמדות הציבור והאינטרס הציבורי בנושאי מערכת התקשורת בארץ וביסוס יכולתו של הציבור להשתתף בעיצוב מערכת התקשורת והתאמתה לצרכיו. כיום הציבור הוא החוליה החלשה בשרשרת הכוללת את המדינה והשוק, ולכן ישנה סכנה שאינטרסים ציבוריים ישחקו במהלך התפתחות הזיקות והתיאומים בין הכוחות הפוליטיים והכלכליים".
לדעת כותבי נייר עמדה זה האינטרס הציבורי בטלוויזיה הרב ערוצית מחייב (אני מתמצת גם כאן לצורך מירב הרלוונטיות): "הגנה על קיום חללים אלקטרונים ציבוריים לשם מפגש ושיח פוליטי בין האזרחים, ואבטחת מעמדם ונגישותם האוניברסלית של ערוצים ציבוריים בכל חבילות התכנים המוצעות בשוק התקשורת. מניעת כל פגיעה בתפקוד מערכת התקשורת כאמצעי נייטרלי ואמין של התהליך הדמוקרטי בישראל ...אינפורמציה פוליטית איכותית בהיקף הראוי תוך הפרדה ברורה בין תכנים פרסומיים ועיתונאיים....
"יצירת תנאים נוחים להרחבת וגיוון מקורות המימון של התקשורת המסחרית ומניעת היווצרות והתבססות כוחות מונופוליסטים כלכליים ופוליטיים בענף התקשורת. חיזוק ופישוט הכלים העומדים לרשות צרכן התקשורת לאיסוף ועיבוד נתונים כדי לתמוך בזכותו להיות מיודע וכן גם לממש את חופש הבחירה שלו בנושאים פוליטיים, כלכליים, תרבותיים ועוד. אבטחת מקורות מימון שישחררו חלק ניכר מן ההפקות המקוריות לצורכי שידור מן התלות בשיקולים של מממנים מסחריים ודאגה לקיום במות תקשורת לשידור תכנים הנדרשים על-ידי קבוצות מיעוט. אבטחת מעמדם של שידורי חדשות ודוקומנטציה באיכות גבוהה מפני שחיקה על-ידי שיקולים מסחריים והתרחבות תרבות הבידור בתקשורת, ויצירת במות המאפשרות שילוב של מגוון פרשנויות וביקורות ציבוריות על הממשל...
"הכוונה היא להציג תשתית של מושגים, אמות מידה ופרספקטיבות לצורכי דיון ביקורתי במגמה להעלות את רמת השיח הציבורי ולתרום לחיזוק השפעת הציבור על תהליך קביעת המדיניות הציבורית בנושא התקשורת" - נאמר בסיכום למבוא.
|
|
| תאריך:
|
29/12/2008
|
|
|
עודכן:
|
29/12/2008
|
|
צבי גיל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מאיר
|
29/12/08 19:28
|
|
כמו שקר, כך ההרגל: תחזור עליו הרבה פעמים יהפוך לאמת. או לפחות לסוג של אמת, שקשה להגדיר אותה במדויק.
|
|
|
|
|
המיתון, הנותן את אותותיו על כל צעד ושעל, מכה ללא רחם גם במסעדות. משפחה שנהגה בעבר לאכול מעת לעת בחוץ, נמלכת עתה בדעתה ומעדיפה, בסופו של דבר, לאכול בבית, שבו הבישול זול יותר.
|
|
|
|
|
בבניית דירה או בית, התנאים בהם מוקם המבנה הם תנאים של אתר בנייה, ואילו בעבודות תיקונים - התנאים בהם מבוצעות עבודות התיקונים הם תנאים שונים בתכלית השינוי - כי אז הדירה כבר מאוכלסת על-ידי משפחה, ומצוידת בריהוט, מחשבים, חפצי ערך ועוד.
|
|
|
|
|
"ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא, שופטה את ישראל בעת ההיא. והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית-אל בהר אפרים, ויעלו אליה בני ישראל למשפט" [שופטים, ד', ד-ה]
|
|
|
|
|
ק.ר, בת 54 מאזור המרכז, פנתה למשרדי וסיפרה כי גילתה לאחרונה שבעלה החזיק מאהבת במשך שנים. כעת, כשהיא תובעת גירושין, התברר לה לתדהמתה כי בעלה שילם למאהבת שכר דירה, נסע איתה פעמים רבות לחו"ל, רכש עבורה תכשיטים ולהערכתה, הוציא בעשר השנים האחרונות מאות אלפי שקלים למימון המאהבת.
|
|
|
|
|
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
