הקרב על פלוג'ה

פלוג'ה בעירק נמצאת כ-70 ק"מ מערבית, צפון מערבית לבגדד. היא מנתה ב-2004 בין 200 ל-300 אלף תושבים, ומאז תחילת אותה השנה הייתה למעשה בשליטה של גורמים מוסלמיים קיצוניים המקושרים לאל-קאעידה בעירק. העיר ייצאה טרור לכל סביבתה, והייתה יעד למבצע צבאי גדול של האמריקנים באפריל 2004 שהסתיים, בלחץ ממשלת עירק דאז, בסוג של הפסקת אש לא רשמית שנוצלה, כמקובל במזה"ת, להעמקת התקפות הטרור על כוחות הקואליציה וכוחות ממשלת עירק ולהעמקת האחיזה הג'יהאדיסטית בפלוג'ה עצמה.

ב-07/11/2004 עם שחר, נמאס לאמריקנים והחל הקרב הגדול על פלוג'ה שנמשך עד 23/12/2004. האמריקנים הפעילו שלושה צוותי קרב חטיבתיים, שבמספרם היו קרובים להיקף הכוחות המופעלים בעזה, ושיצאו להתעמת עם כוח שהוערך על-ידי האמריקנים כמונה עד 3,000 איסלמיסטים. כשני שלישים מתושבי פלוג'ה נמלטו ממנה עם תחילת הקרבות. משהסתיים הקרב נמנו בעיר, על-פי מקורות אמריקנים, 6,000 אזרחים הרוגים, בין 2-3% מכלל תושבי העיר, כ-85% מסך ההרוגים, בנוסף ל-1000 טרוריסטים. בין 9,000 ל-10,000 בתים מסך 50,000 בתי העיר חרבו לגמרי, ועוד 26,000 בתים נזקקו לשיפוץ בדרגות שונות. במבנים ההרוסים גם 65 מסגדים, מתוך 200 מסגדי העיר, ו-60 בתי ספר ששימשו, לטענת האמריקנים, כמחסני אמל"ח ומחסה מפני האש האמריקנית. 77 מחיילי צבא ארה"ב מכוח המשימה של המארינס והדוויזיה המוטסת ה-82, מהטובים שיש לארה"ב, נהרגו בקרבות, מתוכם 30 נהרגו עד היום ה 16 לפרוץ המבצע. המבצע נישב בעיני האמריקנים למבצע מוצלח וכאבן דרך במלחמה הארוכה בעירק למרות שאיש לא ירה משם, ולו פעם, איזו רקטה על בי"ס בארה"ב או על גן ילדים, ולמרות שחיילי ארה"ב לחמו 10,000 ק"מ מהבית ולא 10,000 מטר כדוגמת חיילי צה"ל.

צה"ל התעמת בעזה עם כוח של כ-16,000 אנשי חמאס, מאורגנים ב-4 בחטיבות, מאומנים ללוחמה עירונית ועם יכולות שהם במונים יותר גבוהות מהחמאסניקים של פלוג'ה. לפי הפלשתינים, נהרגו עד כה מאש צה"ל 900 פלשתינים שהם 0.0007% מכלל 1.4 מיליון תושבי עזה, רובם, לפחות שני שליש מהם, הם אכן לוחמים ורק כשליש, אפילו על-פי המספרים הפלשתינים, הם אזרחים. מכל הידוע צה"ל הרס עד כה כ-10 מסגדים, וגם בתסריט הגרוע ביותר - מספר הבתים שנהרסו בעזה נמוך בהרבה ממספר הבתים שנהרסו רק בפלוג'ה.

פלוג'ה אינה דוגמא חריגה ללוחמה בשטח בנוי וצפוף אוכלוסין. הסיפורים על הקסבה של אלג'יר בשלהי שנות החמישים או על גרוזני בירת צ'צ'ניה ב-1999, גרועים בהרבה מונים, אבל יש בה לתת פרופורציות למורכבות הלחימה של צה"ל בעזה, למחיר הבלתי נמנע שאזרחים בסופו של דבר משלמים במצבים כאלה ואישוש לטענה שצה"ל של היום הוא אכן צבא כירורגי, בתוקף הנסיבות המורכבות להחריד, מקצועי ככל שאפשר בכלל להיות, שאין לצה"ל ולנו מה להצטדק בפני אף צבא שבעולם ואף חברה אחרת שבנסיבות דומות גרועים מאיתנו במונים. מי שמעיין לעומק בקרב פלוג'ה השני, שעליו גאוות הצבא האמריקני, לא יכול שלא להשתאות באמת מצה"ל ברצועת עזה ולקבל את הפרופורציה המתאימה.