לימין שור!

כל סקרי דעת הקהל צופים בבחירות הקרובות עלייה משמעותית של מפלגות הימין. מביניהן מוזכר "הליכוד" כמנצח הגדול. על-פי אותם סקרים יהיה זה בנימין נתניהו שיעמוד בראש הממשלה הבאה.

כדי להשיג את היעד הזה לא נאלץ נתניהו לעמול קשה מדי, כשקדימה המפוררת משחקת לידיו, עם מנהיגה המודח, אהוד אולמרט; עם יורשתו-בסימן-שאלה-גדול, ציפי לבני, שחבריה למפלגה מחמיצים לה פנים; ועם מנהיגים אחרים, שקופה של שרצים תלויה מאחוריהם. גם "העבודה", שמזדנבת הרחק מאחור, אפילו עם אהוד ברק, שכוכבו דרך במלחמה, אינה יכולה לו; ואחרונה-אחרונה, תרתי משמע, מפלגת השמאל, שאינה מצליחה להמריא.

כל הסימנים מעידים שאת ניצחונו הגדול יקבל נתניהו על מגש של כסף, מבלי שיתאמץ יתר על המידה; ולא רק בשל כישלונן של המפלגות האחרות, אלא, ובעיקר, בשל מלחמת "עופרת יצוקה". זו המלחמה, שעל בואה התריע נתניהו עוד לפני שנים, כשניבא את עוללות החמאס. עכשיו, בדיעבד, מצטייר ה"אני אמרתי" שלו כנבואת-זעם שהתגשמה.

גלולה לבחילה

על-פי כל הסקרים יוכל נתניהו, אם רק ירצה, להרכיב את ממשלתו על טהרת הימין ובכך גם להבטיח את יציבותה. הוא יוכל לצרף לשורותיה את "ישראל ביתנו", בהנהגתו של אביגדור ליברמן, שכל הסקרים מנבאים לה, כמפלגת ימין קיצוני, זינוק מטאורי בעקבות המלחמה. אם אכן יעשה כן, יצטרך, אומנם, נתניהו לבלוע תחילה גלולה נגד בחילה, באשר ליברמן, איש-אמונו בעבר, הפך מאז שהתנתק ממנו, לשנוא-נפשו. אלא שתאוות השלטון והרצון לחזק את הימין, עשויים הפעם לגבור על האיבה ההדדית.

עוד מפלגה שותפה בפוטנציה, שהסקרים אומנם לא מנבאים לה הצלחה יתרה, היא "האיחוד הלאומי", מפלגה נוספת של ימין קיצוני, בהנהגתו של פרופ' אריה אלדד. כדי לחזק את רעיון "ארץ ישראל השלמה", היא לא תהסס, ככל הנראה, לשתף פעולה עם נתניהו, הרחוק ממנה שנות-אור. וישנה גם "יהדות התורה", של אגודת ישראל ודגל התורה, שלא תהסס גם היא, קרוב לוודאי, לקפוץ על העגלה.

עם אלטרנטיבה

כל אלה, בהנחה כמובן, שהמגמה היא אכן לחזק את כוחו של הימין. או אז ייאלץ השמאל לבלות את הקדנציה שלו על ספסלי האופוזיציה, כשהוא מוחלש ומוכה ובלא שיעלה בידיו להפיל את הממשלה.

אבל, קיימת, כמובן, האלטרנטיבה, של ברית הליכוד עם השמאל המתון, בהנחה שנתניהו לא יצרף את קדימה, שנואת-נפשו, לממשלה. זו הרי בגדה במפלגת האם, הליכוד, והקימה מפלגה עצמאית בראשותו של אריק שרון. בשביל נתניהו יהיה זה "יום נקם ושילם".

האלטרנטיבה, שמן הסתם תזומן לו, תאפשר לנתניהו לצרף לממשלתו את מפלגת העבודה. בינו לבין אהוד ברק שוררת, אומנם, כימיה, כשנתניהו אינו מסתיר את הערצתו למי שהיה מפקדו בסיירת מטכ"ל. אלא שברק יתקשה לשתף פעולה עם יריבו הפוליטי, בעיקר כאשר מפלגתו תערים עליו מכשולים רבים, אם לא תשלול מראש את עצם רעיון השיתוף.

אבל, בפוליטיקה הכל אפשרי: שמאל יכול לחבור לימין וימין לשמאל. מה גם שעמדות נוקשות באופוזיציה הופכות, מכורח המציאות, לגמישות בקואליציה. זוכרים את מנחם בגין שהחזיר את סיני ואת אריק שרון שנסוג מעזה?

כך או אחרת, את הטון ייתן הפעם הליכוד. אז קדימה, ולימין שור!