בהרבה מקומות אחרים, כבר התרעתי על נטיית התקשורת להפיץ בחוסר-אחריות בוטה וציני - כאילו בשם חופש העיתונות ובשם זכות הציבור לדעת - את תעמולת המחבלים. ואודה על האמת: בג"צ מסייע לה בזה בפסיקותיו. אך אלו אינן מטהרות את השרץ.
המחבלים משתמשים היטב בהליכים הדמוקרטיים, כדי לקעקע את המדינה, את מוסדותיה ואת שגרת החיים בה. בין השאר, הם מכינים מסרים, כדי שיופצו על-ידי התקשורת, וישפיעו על קהלם - אם תמונות אימה, אם שידורי תעמולה ואם מסרים אחרים, שהתקשורת משתמשת בהם, ומעבירה לכל העולם.
חישבו על הפיגוע במומבאי: התקשורת בנתה את סיפור הפיגוע משך שלושה-ארבעה ימים, ועסקה רק בו. כל חברת חדשות בעולם שלחה לשם צוותים, כדי שיעבירו בשידור חי את רשמיהם. זו הוצאה אדירה, שחייבת להשתלם די מהר - בשידורים ארוכים וחסרי מהות מזירת ההתרחשות, כדי למכור עוד פרסומת. ואיני רוצה לחשוב בלא-כשרים מהתקשורת, שראו בעניין עוד סוג של בידור אלים (עיינו בסיקור המטורף של "פרשת רוז" אצלנו - נתח עסיסי של פורנוגרפיה ונוטף התחסדות תקשורתית).
התוצאה הסופית - האירוע במומבאי נתפס כסכנה נוראית, היכולה לקרות לכל אחד מאיתנו בכל מקום - אם יחפצו בכך המחבלים. כלומר, המסר מאדיר את הטרור, היכול לפגוע בכל אם לא יקבלו את דרישותיו.
מבצע "עופרת יצוקה" - גם אם זה לא יהיה שמה הסופי של המלחמה בעזה - היא מלחמה צודקת נגד הפיראטים המודרניים - טרוריסטים, שכוונתם להשמיד את מדינת ישראל ואת עם ישראל בארצו. זה ברור לחלוטין
מאמנת חמאס (מי שאינם מאמינים - ואינם קוראים ערבית - מופנים לאתר
ממר"י, או לאתר
מבט לתקשורת פלשתינית PMW, שאוספים בשיטתיות את דברי חמאס ו"אוהבי ישראל" אחרים בקרב הערבים).
כיוון שממשלות ישראל מוליכות שולל את עצמן, את הצבא ואת העם להאמין בהזיית השלום והשקט - היא גם נפלה (די צפוי) למלכודת האסטרטגית של חמאס, שתיעל אותנו למלחמה, שתהיה נוחה לו. במלחמה זו יש לחמאס מטרות חשובות, שישרתו את מטרתו האסטרטגית - הכחדת מדינת ישראל. מטרות המלחמה של חמאס הן:
- דה-לגיטימציה של ישראל על-ידי הכרחתה לפעול צבאית בשטח עירוני מאוכלס בצפיפות. כך ייווצרו מניה וביה עימותים על-רקע "הומניטרי", והם ינוצלו כנשק נגד ישראל.
- החרפת השסע הפנימי בישראל עקב הצורך לפעול נגד חמאס - עד כדי "משבר מוטיבציה" בנוסח מה שכביכול אירע במערכת שלום הגליל, או בשלהי מלחמת ההתשה בתחילת שנות השבעים.
- פרימת הקשר בין ערבים לבין יהודים בישראל עצמה.
לכן, הבכיינות הצדקנית של התקשורת - ובעיקר, של
מגישים בערוצי החדשות בטלוויזיה - נראית מוזרה ביותר בעת מלחמה. האם יש אפשרות להגן אחרת על תושבי הנגב (וכרגע - בתוך האש נמצאת גם גדרה, שאינה בנגב כלל ועיקר)?
התשובה נמצאת, כרגיל, בספר הספרים: "ויהיו מאַשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים" (ישעיהו ט', ט"ו).
כפי שכתבתי במאמרי הקודם על התקשורת במלחמה - התקשורת מציגה (גם עקב מחדלים מתמשכים של ממשלות ישראל) באופן מעוות - ממעיט - את הפגיעות ביהודים ובישראל, ומאדירה את תעמולת חמאס בדבר "פגיעה הומניטרית" במהלך המבצע. כבר במהלך התקוממות הערבים ("אינתיפאדה") הועצמה הפגיעה בערבים, ושוככה (או הוסתרה) הפגיעה ביהודים (בעיקר, כשהפגיעה הייתה ב"מתנחלים" שנואי-נפשה של העלית הישראלית). אחר כך ראינו את תנועת המספריים התקשורתית באוקטובר 2000 - בעידודה של ממשלת ברק. בהפגנה מדהימה של ציניות מפלגתית העדיפה ממשלתו להעצים את הפגיעה לכאורה בערבים, שניסו להתמרד, והצניעה את רצח היהודי ז'אן בכור בכביש החוף ליד ג'סר אזרקא ואת הניסיונות להתנקש בחיי יהודים (כולל שוטרים) בגליל ובאזור עירון. העלית הישראלית שיחקה לידי הפורעים הערביים - עוד גילוי מדהים של סכלות מדינית.
ואחר-כך הגיעה "חומת מגן", ושוב - כמו ברבות ממלחמות ישראל - הקרבנו לשווא חיי חיילים, כיוון שהתאמצנו יתר על המידה לא לעשות את ההגיוני: להפעיל כוח רב ומוגן היטב. כרגיל, רק אחרי שנהרגו שלושה-עשר חיילי מילואים, שלחו את הדחפורים לפתוח לחיילינו צירים בתוך הקאסבה. קצת מאוחר מדי, כיוון שבכל אופן ארגונים בינלאומיים, צדקנים ישראלים וגורמי תקשורת הפיצו את הכזב על "טבח", שערך צה"ל בתושבי העיר.
עד היום (עוד מעט ימלאו שבע שנים למבצע) ולא העמיד היועץ המשפטי לממשלה את מוחמד בכרי לדין על שקריו - מעט מהחוב המוסרי לי"ג הנופלים, למשפחותיהם ולרעיהם לנשק.
אפשר לספר עוד ועוד על התופעה המבישה, שבה אנחנו נכשלים כל פעם מחדש, ואיננו לומדים לקח. נכון, איננו טורקיה, רוסיה, או ארצות-הברית וגם איננו נאט"ו, שפגעו קשות במטרות אזרחיות אגב מלחמותיהן בטרור. ממתי דמם של טרוריסטים ושל מגִניהם האנושיים סמוק מדמנו?
לפני כמה שנים שמעתי את פרופ' משה בר-ניב, מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, משווה בכינוס בין לוחמה פוסט-מודרנית בטרור לבין המסורת המשפטית של לחימה בשודדי-ים (פיראטים). הכל מותר כדי ללחום בשודדי-הים, שהוגדרו כאויבי המין האנושי - קבע מזמן החוק הבינלאומי. זה חל גם על טרוריסטים. הרחיב על כך בהסבר מבריק פרופ' שלום רוזנברג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' רוזנברג התראיין לתוכנית
"הערכת-מצב" (בעריכת ד"ר נדיר צור) ביום שני ברשת ב' של קול ישראל.
יחד עם זאת, יש לזכור - תמיד שימשו קורבנות (ובעיקר, בדיות על זוועות מלחמה) נשק בתעמולה - ובעיקר, במלחמות. למרות שזה ידוע, נפלנו כמעט בכל מלחמותינו קורבן לטריק הידוע והשחוק.
בראש ובראשונה, אחראית ממשלת ישראל - על כל סוכנויותיה - להצגה המעוותת והלא-מקצועית של הפגיעה בישראלים ובישראל. הצגה זו לא הדגישה די כמה סבלו הישראלים מטרור. אני עד לכך כל הזמן משאלות, שמפנים אליי בהרצאות ובכנסים בינלאומיים, ומשיחות עם חבריי - כולל אנשי צבא זרים.
ב-13.1.09 דיווח מבט לתקשורת פלשתינית: "חמאס משתמש בילדים בתפקידי סיוע ללוחמים בשדה הקרב", בצטטו את כֻּל אלעַרַבּ, עיתון ערבי ישראלי:
"כֻּל אל-עַרַבּ התקשר לתושבים רבים בעזה כדי ללמוד את המצב של האנשים הסובלים מזה שבועיים את התוקפנות הפראית הישראלית ...
"ח'אלד משכונת א-רימאל: 'אנו הנערים הקטנים, בקבוצות קטנות ובלבוש אזרחי, מבצעים משימות של עזרה לאנשי ההתנגדות, על-ידי מסירת ידיעות על תנועות כוחות האויב, או בהעברת תחמושת ומזון להם. אנו בעצמנו לא מכירים את התנועות של לוחמי ההתנגדות, עד כדי כך שרואים אותם פעם במקום אחד, ולפתע הם נעלמים ומופיעים במקום אחר. הם כמו רוחות רפאים, קשה מאוד לאתר אותם או לפגוע בהם' [9.1.09]".
ידיעות כאלו ודומותיה - כולל תיעוד של שוד משלוחי אוכל וציוד הומניטרי - יש להפיץ ללא הרף לתקשורת המסורתית (MSM) ולאינטרנט. רק מתקפה תקשורתית מתועדת תוכל לתקן את מה שהזיקה לנו ממשלת ישראל במחדליה. אך למתקפה כזו צריך להיות רצון ויכולת, ושניהם חסרים לממשלת אולמרט-לבני-ברק.
זו אבן-הפינה של המחדל, ואני מתריע עליה כבר עשרות שנים.
מדינת ישראל הזניחה את זירת הצעירים (ובעיקר, האקדמיה - הקמפוסים - בארצות-הברית). פעם היה ניסיון אמיץ ויצירתי לפעול בזירה זו, שקראו לו, ISFI (מי שאינם מאמינים - יכולים לשאול את אבי גרנות, שגרירנו הנוכחי בפינלנד, את דני סימן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית, את פרופ' אלכס בליי מהמרכז האוניברסיטאי אריאל, את פרופ' שיזף רפאלי מאוניברסיטת חיפה ועוד רבים אחרים, שהכירו את הפעילות), אך משרד החוץ המיתו באִבו.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
