משנתו של גדעון לוי

הואיל ועיתונאי הארץ גדעון לוי לא נח לרגע וכל יום יוצאת מתחת ידו עוד רשימה ועוד רשימה; והואיל וכל הרשימות אינן אלא רשימה אחת, לא ארוכה במיוחד, החוזרת על עצמה בחילופי שמות ואתרים; והואיל ונקעה מזמן הנפש מיוצר החוזר אל יצוריו ככלב השב אל קיאו - החלטתי לסכם בעבורי ובעבור כל מי שהתיעוב העולה מאותו "אזור דמדומים" עלה על גדותיו - סיכום מלא ומפורט של משנתו המנומקת של גדעון לוי שתפטור אותנו אחת ולתמיד מקישקושי הבליו.

ובכן, שמאל וימין נעשו אגודה אחת קלגסית מול חורבות בית האישה ההרה עם התינוק עקור העין בואכה מחסום חווארה, או כל מחסום אחר אשר הכיבוש הנאלח אטם את אוזנינו משמוע את הקולות, ואת עינינו מראות את העשן והפיח העולים מתוך ההריסות שהביאה הפלישה היבשתית בכוח אש מול זקנים וילדים רעבים, רועדים מקור, שהלאומנות הבהמית שלנו אפילו אינה מכסה את ערוותה מגודל הבושה והחרפה שאנחנו ממיטים עלינו ועל כל הדורות אחרינו עד דור אחרון בלי מזון, בלי תרופות, בלי קורת גג ובלי כסות לגוף. כיבוש.

זה היה יכול להיות מספיק, אבל לא לנודניק מהזן הנדיר. אז הלאה...

לא מוסר ולא חוק מקומי או בינלאומי יוכלו לשים מצור על המצור שצרנו על נשמות כלואים אומללים במקום להגיש להם כוס מים או רחמנא ליצלן תה חם, שלא לדבר על זריקה משככת כאבים, הרישעות אוכלת בנו בכל פה, חושפת שיניים, נוגסת וטורפת אין גבול לשיגעון החייתי שנתקפנו בו תחילה בכיבוש, אחר-כך בסגר ובכתר ובמצור ובחרמות ובגידופים ובהרעבה, ולבסוף, באש תותחים ומטוסים על בתים מטים לנפול שתחתיהם קבורים עוללים בני יומם שכבר לא יחפשו את פיטמות אימותיהם שגופותיהן נמעכו ונתלשו זרוע מאמה ושוק מירך. כיבוש. מתנחלים.

טוב, נכנסתי ל"שוונג"... קדימה,

ולא הזכרתי את המילה "שכול" ו"כישלון" תנובות הכוח "האדיר" שלא החליש במאום את החמאס ולא את הג'יהאד ועוד נקבל את הג'יהאד הבינלאומי שיביאו עלינו את הרסן ששילחנו מעלינו ואת המוסרות שהתנערנו מהן, די כבר עם הדיבורים על שתי מדינות לשני העמים, הגיעה עת לעשות זאת ובלי דיבורים למחות את ההתנחלויות מעל פני האדמה, לשחרר את הלוחמים הפלשתינים הביתה, לדבר עם החמאס עכשיו מיד, חטאנו בחטא הכוח והיוהרה, אנחנו צריכים להתנצל בפני העולם הערבי והעולם כולו התנצלות מעומק לבנו - חטאנו, פשענו, רצחנו באטימות ובעיוורון, בתי הקברות מלאים, בתי החולים מתפקעים, הנכים הגדועים הכרותים ההלומים השכולים, התחבושות לא מצליחות לכסות על הפצעים, כולם במלחמה הכי אכזרית והכי ברוטלית בתולדות ישראל ומהמיותרות שבמלחמות. כיבוש. מתנחלים. התנחלויות.

טוב, לא יודע מאיפה יש לו עוד כוח? אולי הפרנסה מחייבת. לי בכל אופן נמאס...