צ'אבז גירש, עכשיו גם אנחנו

הגירוש של השגריר הישראלי מוונצואלה, לא צריך לרגש אותנו. גם לא להסעיר. אלא שאולי דווקא עכשיו, ראוי כי נפיק לקחים ונעמיק את המאמץ ההסברתי לגיבוי פעולותיה של מדינת ישראל בעזה. לאלה בירושלים הטוענים כי תקציב ההסברה הינו "מצומצם" ואינו משתנה מזה שנים, הנה לכם הצעתי: קחו נא את התקציב השנתי אשר יועד לשגרירות ישראל בונצואלה, והעבירו אותו, לאלתר, לקמפיין הסברה אשר יתמקד במספר מדינות מאמריקה הלטינית.

השינוי, אכן, אינו בן יום. אלא שכל התמהמהות, תוך המשך מדיניות ההפקרה של זירת ההסברה בעולם, רק מוסיפה לחיזוקו של המהלך הפלשתיני לשכתוב ההיסטוריה במזרח התיכון. אל נא נשכח: באין תגובה ישראלית הולמת לרצף השקרים והמניפולציות מצדם של ארגוני הטרור הפלשתינים בתקשורת, הרי שעמדתם נתפסת כ"אמת" יחידה; והרי ידוע: עם ההיסטוריה - הרבה יותר קשה להתווכח.

המלחמה האחרונה בעזה, חשפה בפנינו, פעם נוספת, צוהר חשוב לבחינת אופן התנהלותה של ההסברה הישראלית. מבט בוחן לאווירה השוררת בקרב מעצבי דעת הקהל בתקשורת הדרום אמריקנית, מביא למסקנה החד-משמעית, כי הדימוי הישראלי ממשיך בתהליך קריסה מתקדם.

משך שנים ארוכות, מתעלמת מדינת ישראל מקהל היעד של אמריקה הלטינית, אשר מהווה כוח פוליטי לא מבוטל, הן בכינוסי האומות המאוחדות, והן במושבים הזמניים של מועצת הביטחון של האו"ם - וממשיכה להתמקד בפעילות דיפלומטית משמעותית, אך ורק בקרב מדינות בודדות, וביניהן ארה"ב, אנגליה, צרפת וגרמניה; צעד, המהווה לכשעצמו, טעות אסטרטגית מהותית, אשר אותותיה ניכרים כבר כיום.

אכן, גם אם כוחם של אלה חזק, נראה כי אסור למדינת ישראל להתעלם מקיומם של "חברים נוספים" לשעת הצורך. מדינות ערב למדו זאת היטב: במהלך חמש השנים האחרונות, העמיקו רבות מהן, לרבות איחוד האמירויות, קטאר, ערב הסעודית ודובאי, את השקעותיהן הכלכליות במדינות דרום-מרכז אמריקה והקריביים, והחלו בד-בבד, בקמפיין דיפלומטי אינטנסיבי, גם לתמיכה "במטרה הפלשתינית". למעשה, בכך הם מבטיחים לעצמם, הן שגשוג כלכלי לטווח ארוך מול מדינות בעלות פוטנציאל פיננסי לא מבוטל, אך במקביל - גם תמיכה פוליטית כנגד ישראל.

ישראל מנגד, לא רק שמתעלמת לרוב ממדינות אלה, דבר אשר בא לידי ביטוי גם בפעילות הדיפלומטית הגלויה, אלא חמור מכך: מתעלמת מצורכי ההסברה אל מול אמצעי התקשורת המקומיים. דוגמה אחת לכך, אחת בלבד, ניתנה בעיצומה של המלחמה האחרונה, עת פניתי לאגף התקשורת הבינלאומית בחטיבת דובר צה"ל, וביקשתי דף מסרים בספרדית, הכולל נתונים עדכניים אודות המלחמה, וזאת - לאור סדרת ראיונות שקיימתי בתקשורת הלטינית. באופן מפתיע, ציינו בפניי גורמים רשמיים, כי אין בידיהם כל מסמך בספרדית, וכי משך כל המלחמה לא ערכו מסמכים מסוג זה, "בשל מחסור בכוח אדם". בצעד נדיר, הציעו לי אנשי דובר צה"ל לפנות דווקא לגורם הסברה אזרחי, חיצוני, בלתי תלוי, ולחפש את מזלי במשרדיו.