ההימור של בית המשפט העליון

ערעורו של עו"ד ישראל פרי, שהורשע בפרשת הפנסיה הגרמנית, נדחה השבוע בבית המשפט העליון, אך עונשו הופחת בשנתיים והועמד על 10 שנות מאסר.

מיד לאחר דחיית הערעור ביקשה התביעה להורות על מאסרו המיידי של פרי, וזאת עקב החשש, לדבריה, שהוא יימלט מהארץ.

בית המשפט העליון, בהרכב בראשות השופטת פרוקצ'יה, דחה את בקשת התביעה, וקבע שמאסרו של פרי יעוכב בשלושים יום, והוא יחל לרצות את עונשו ב-8 במרס 2009.

כדי להבטיח את התייצבותו של פרי לתחילת ריצוי העונש, הורה בית המשפט העליון על התייצבותו בתחנת המשטרה פעמיים בשבוע, וזאת בנוסף לערבויות כספיות בגובה של 70 מיליון שקל שהופקדו על-ידי פרי במסגרת ההליכים נגדו.

האם בית המשפט העליון שקל כראוי את ההחלטה לעכב את תחילת מאסרו של פרי ולאפשר לו להמשיך להסתובב חופשי? האם אין ממש בחששה של התביעה שפרי אכן עלול להימלט מהארץ?

דומה, שבית המשפט העליון לקח כאן הימור מסוכן מדי, ולא נתן משקל ראוי לגורמים העיקריים הבאים:

• אורך תקופת המאסר שהושתה על פרי (תקופה שתישאר משמעותית למדי גם בניכוי שליש).

• גילו של פרי - האיש כבן 66 - על כל המשתמע מכך.

• יכולותיו הכספיות האדירות של פרי, שאף יכול להרשות לעצמו לוותר על הערבויות ללא קושי.

עינינו הרואות: החיבור הזה שבין יכולותיו הכספיות של פרי, לבין מניעיו להימלט מהארץ (כלומר, גילו ואורך מאסרו) - החיבור הזה מדבר בעד עצמו.

ובכן, האם אין מקום לחשוש, שלנוכח הגורמים המשמעותיים הללו, פרי דאג לעצמו מבעוד מועד לאמצעי הימלטות מהארץ למקרה שערעורו יידחה? האם זו רק אפשרות תיאורטית? צריך להיות תמים במיוחד כדי לפסול אפשרות מעין זו מכל וכל.

ובכלל, האם צריך להיכנס, בפועל ממש, לנעליו של פרי כדי לעמוד על הלך רוחו לאחר שערעורו נדחה?

יודגש: השאלה אינה אם בסופו של דבר פרי יימלט או לא. השאלה היא אם בית המשפט שקל נכון וכראוי את נסיבות העניין.

דבר אחד ברור: אם פרי יימלט מהארץ - איש לא יאשים בכך את בית המשפט העליון.

כי כידוע שופטי בית המשפט העליון אינם טועים לעולם.