חיסול ממוקד

תאריך ה-12 בפברואר, שחל לפני כמה ימים, הוא תאריך חשוב לארגוני הטרור המזוהים עם אירן, ארגון החיזבאללה וארגון החמאס. בתאריך זה חוסלו בהפרש של כמה עשרות שנים עמאד מורנייה המפקד הצבאי הבכיר של החיזבאללה וחסן אל-בנא מייסד תנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האם של ארגון החמאס.

עמאד מורנייה חוסל לפני שנה בפיצוץ מסתורי במכוניתו באחד מפרברי דמשק ואילו השייח' חסן אלבנא חוסל ב-1949 בקהיר על-ידי סוכני החרש של המלך המצרי פארוק. תאריך ה-12 בפברואר היה תאריך יום הולדתו של המלך המצרי וראשו של מתנגדו השייח' חסן אלבנא הוגש לו כמתנה ליום ההולדת על-ידי אנשי מנגנון הביטחון שלו.

מותו של עמאד מורנייה גרם נזק מבצעי גדול לארגון החיזבאללה, הראיה לכך היא שהארגון לא מצליח להוציא לפועל פיגועי נקמה על מותו למרות ההבטחות של השייח' חסן נסראללה, עם זאת, אסור להיכנס לשאננות יתר. ישראל חייבת להמשיך ולשמור על עירנות בכל היעדים הישראלים והיהודים בארץ ובעולם.

גם חיסולו של השייח' חסן אלבנא היווה מכה גדולה לתנועת "האחים המוסלמים" במצרים, מייד לאחר החיסול הוגבלה פעילות התנועה על-ידי השלטונות המצריים וההגבלות על התנועה נמשכות על-ידי השלטונות עד עצם היום הזה. כל שליט מצרי, אחרי המלך פארוק, הבין מייד כי מדובר בתנועה מסוכנת מאוד המאיימת באופן מתמיד על יציבות השלטון.

המוסלמים הקיצוניים אינם רואים מקריות בתאריך זה.לדעתם יש קשר אלוהי המחבר את מותו של מורנייה עם מותו של חסן אלבנא. שניהם נלחמו נגד הקונספירציות של ארצות הברית והיהודים, להערכתם יימצאו תמיד יורשים אשר ימשיכו את דרכם של השניים.

הסיפור הזה הזכיר לי את אוזלת ידה של ישראל בכל הקשור למלחמה בראשי הטרור של החמאס. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון החליט לחסל את מנהיגי ארגון החמאס ובראשם השייח' אחמד יאסין, מייסד הארגון, למרות האזהרות של ראשי מערכת הביטחון כי חיסולם יביא ל"רעידת אדמה" במזרח התיכון. חיסולם של השייח' יאסין, עבד אלעזיז רנטיסי, אברהים מקאדמה ואחרים נוספים פגע ביכולת המבצעית של ארגון החמאס והביא לירידה בפעולות הטרור של הארגון. מאז נראה כאילו הפסיקה ישראל את פעולות החיסול של מנהיגי החמאס. רק במבצע "עופרת יצוקה" חיסלה ישראל את השייח' ניזאר ריאן ואת השר לביטחון פנים של החמאס סעיד ציאם. אולם לפני כן היא נמנעה משום מה להשתמש באמצעי הזה.

בימים אלה נראה כי מבצע "עופרת יצוקה" היה מיותר, אם ישראל רצתה לשקם את כוח ההרתעה שלה הרי שיכולה הייתה לעשות זאת באמצעות חיסול ממוקד של מנהיגי החמאס ברצועה ובחוץ לארץ ובכך להשיג הרתעה גדולה יותר בהרבה ממה שהשיגה במבצע.

הדרג המדיני מרבה להשתבח ב"הישגי" מבצע "עופרת יצוקה", מעטים מאוד בישראל יגידו את האמת כי לא היו הרבה הישגים אמיתיים למבצע מלבד "החזרת הכבוד הלאומי" ושיקום תדמיתו של צה"ל לאחר הכישלונות במלחמת לבנון השנייה.

למבצע היו השלכות חשובות על תדמיתה של ישראל והיהודים בעולם ואסור לנו לטמון את ראשינו בחול. ישראל הפכה לשנואה ביותר בעולם, המלחמה בעזה עוררה גל של אנטישמיות חסר תקדים באירופה והחל קמפיין משפטי של ארגוני זכויות אדם שונים במגמה להביא למשפט בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג את מנהיגי ישראל ואת מפקדי צה"ל שהשתתפו במלחמה.

המלחמה שוב העלתה לסדר היום הבינלאומי ביתר שאת את הבעיה הפלשתינית ואת הצורך לפתור אותה וממשלו החדש של אובמה מתכוון לטפל בנושא זה במלוא הנחישות כנראה על חשבונה של ישראל. המלחמה בעזה גם חיזקה את מעמדה של תנועת החמאס בגדה וברצועה ואיחדה את המדינות האיסלאמיות נגד ישראל. כתוצאה מהמבצע נפגעו יחסיה של ישראל עם טורקיה, קטר ומאוריטניה. יתר על כן, המלחמה הביאה לחידוש מאמצי הפיוס בין ארגון החמאס לתנועת הפתח.

אם כן, מה בדיוק השגנו כתוצאה ממבצע "עופרת יצוקה"? האם מישהו בדרג המדיני העריך את התוצאות האלה? ירי הרקטות נמשך ואנו נחזור בקרוב לאותו הסכם הרגיעה שהיה לפני המלחמה.

האם לא היה פשוט יותר למקד את המלחמה בטרור לחיסולים נקודתיים של "ראשי הנחש" של הטרור? האם לא היינו משיגים בכך הרבה יותר ממבצע צבאי אלים וחסר מידתיות שגרם לישראל נזק רב בעולם ולא השיג את מטרותיו?

מה שדרוש עכשיו הוא שהממשלה החדשה בישראל תפיק את הלקחים מכישלונותיה של ממשלת אולמרט-לבני-ברק אשר יצאה לשתי מלחמות בתקופת שלטונה ולא הביאה לשום הישגים משמעותיים במלחמה בטרור.

לפני כל פעולה צבאית רחבת היקף ברצועה רצוי למצות את שיטת החיסולים הממוקדים של ראשי הטרור החמאסי. ניסיון העבר מוכיח ששיטה זו היא יעילה, כדאי לנסות אותה. למלחמה תמיד אפשר לצאת, במלחמות אתה יודע באיזה תנאים ובאיזה מצב אתה נכנס אליהן אך לא באיזה מצב ובאילו תנאים אתה יוצא מהן.