בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"קצבאות הילדים" אינן אלא סובסידיה למשפחות מרובות ילדים ● ומאחר שבכלכלה לכל מטבע יש שני צדדים - הן גם מהוות מס המוטל על משפחות חשוכות ילדים, קשישים, סטודנטים ורווקים, שכולם נושאים בעולו, אך אינם נהנים ממנו
|
המשרתים בצה"ל הופכים למיעוט [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
הרזה ישא על כתפיו את השמן
|
|
|
|
מדיניותו של בן-גוריון לעידוד הילודה כבר מזמן אינה מבטיחה שלצה"ל יהיו מספיק חיילים, אלא רק רק ש"הרוב הדומם" של היום, המשרת בצה"ל, העובד לפרנסתו ומשלם מיסים יהיה "המיעוט הזועם" של מחר | |
|
|
|
|
|
צירוף מקרים נדיר הביא לכך שיום שלישי השבוע אכן היה בבחינת "פעמיים כי טוב": ב"כפר המכביה" ברמת-גן פתח צוות המשא והמתן של הליכוד את הדיונים עם הסיעות החרדיות בתביעותיהן להקמת ממשלה בראשותו של בנימין נתניהו, ובראשן הגדלתן של קצבאות הילדים. במקביל, לרגל "יום המשפחה" שחל באותו יום, פרסמה בירושלים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נתונים על גודל המשפחה הישראלית. על-פי נתוני הלמ"ס, במשפחה ערבית ממוצעת יש 4.9 נפשות בעוד שבמשפחה יהודית ממוצעת - 3.5 נפשות. זאת ועוד: 34% מהמשפחות הערביות מונות 6 נפשות ויותר (כלומר, ארבעה ילדים ויותר), לעומת 10% בלבד מהמשפחות היהודיות. נתוני הלמ"ס מ-2007 מלמדים על ממוצע פריון גבוה במיוחד של נשים ביישובים חרדיים - 8.2 ילדים במודיעין עלית, 7.5 ילדים בבית"ר עלית ו-6.5 ילדים באלעד. ולמרות כל אלה, לא צריך להיות זבוב על הקיר בכפר המכביה כדי לנחש שצמד המלים "תכנון משפחה" לא עלה בדיונים עם הסיעות החרדיות. בזמן שצוות המו"מ של ש"ס דורש "להחזיר עטרה ליושנה" ומעלה את קצבאות הילדים על ראש שמחתו, לא נערך כל דיון ציבורי - ולא כל שכן קואליציוני - על הגודל הרצוי של משפחה בישראל. כי הרי איזהו הרשע שייצא חוצץ נגד "קצבאות ילדים" או "מענק משפחות ברוכות ילדים"? אבל אם נניח לרגע למילים המכובסות ונקרא לילד בשמו, "קצבאות הילדים" אינן אלא סובסידיה למשפחות מרובות ילדים. ומאחר שבכלכלה לכל מטבע יש שני צדדים, הרי שסובסידיה המוענקת לאחד היא מס המוטל על אחר, כלומר על משפחות חשוכות ילדים, קשישים, סטודנטים ורווקים, שכולם נושאים בנטל המס הזה, אך אינם נהנים ממנו. ממש כשם שהסובסידיה הזו היא "קצבת ילדים" או "מענק משפחות", היא מהווה גם "מס רווקים" או "מס משפחות חשוכות ילדים".
|
קצבאות ילדים אינן רק שיקול קואליציוני
|
|
|
המשתתפים בשוק העבודה הופכים למיעוט [צילום: AP]
|
|
|
מטבע הדברים, כמובן, לא כל מס שאנו משלמים חוזר ישירות לכיסנו בדמות סובסידיה או שירותים ויש היגיון רב, כמו גם יתרונות חברתיים רבים, בחלוקת "קצבאות הילדים". ואולם ראוי לה, למדינת ישראל, לבחון לעומקה את סוגיית התכנון של סכום הכסף המוקצה לקצבאות ילדים ואת אופן חלוקתו בראייה משולבת, כלכלית-דמוגרפית, ולא רק כנגזרת של סחטנות קואליציונית. כאשר תיעשה בחינה זו, תיחשפנה שתי אמיתות פשוטות וברורות: א. במשפחות גדולות, ההוצאה השולית לילד פוחתת: לגדל את הילד הראשון עולה יותר מאשר את הילד השני, לגדל את השני עולה יותר מאשר את השלישי, את השלישי יותר מאשר את הרביעי – וכן הלאה. ככל שמספרם של הילדים במשק הבית רב יותר, כך קל יותר "להעביר" ביניהם עגלות תינוק, בגדים, צעצועים ואפילו ספרי לימוד. כמו-כן קנייה מרוכזת של מוצרים – כמו בקבוקי שתייה משפחתיים – מוזילה את ההוצאות לנפש במשפחות מרובות ילדים. ב. הרוב המכריע של המשפחות מרובות הילדים הן חרדיות וערביות: דווקא שני המגזרים הללו – שאינם מכירים בישראל כמדינה יהודית-ציונית, ששיעורי ההשתתפות שלהם בשוק העבודה נמוכים במיוחד, ששיעורי הגיוס שלהם לצה"ל ולשירות לאומי אפסיים, שהרמה של גביית המיסים אצלם נמוכה מזו של רוב האוכלוסיה ושרבים מהם מסרבים לשתף פעולה עם רשויות המדינה – בין אם מדובר בניידת "מגן דוד אדום" בבני ברק ובין אם מדובר בניידת משטרה באום אל-פאחם – הם אלה שמביאים לעולם מספר ילדים גבוה יותר ונהנים באמצעותם מהמיסים שמשלם הרוב הדומם, שמשרת בצה"ל בסדיר ובמילואים, עובד לפרנסתו, מציית לחוק ומסתפק בשלושה ילדים לכל היותר. ג. משפחות מרובות ילדים ממשיכות ב"מסורת": בנים ובנות למשפחות מרובות ילדים נוטים להקים משפחות מרובות ילדים – במקרים רבים על-רקע אמונה דתית או השפעה חברתית. האמיתות הללו יחייבו אותנו להיגמל מתפישת ה"תביאו שישה, תביאו שבעה, תביאו שמונה ילדים" שמלווה אותנו מאז ימי דוד בן-גוריון. המדיניות הישראלית של תכנון הילודה – או ליתר דיוק, היעדרה של מדיניות כזו – כבר מזמן לא מבטיחה שלצה"ל יהיו מספיק חיילים, אלא רק רק מבטיחה שבתוך שנות דור, "הרוב הדומם" של היום יהיה "המיעוט הזועם". אין פירושו של דבר שעלינו להטיל מגבלות על ילודה; מדינה חופשית אסור לה שתכתיב לאזרחיה כמה ילדים הם יביאו לעולם, ואולם באופן תיאורטי, מדיניות יכולה לעודד ולכוון. כך, למשל, היא יכולה להגדיל את התמריץ הכלכלי בדמות קצבת הילדים לילד הראשון והשני על חשבון הילדים הבאים אחריהם. זה נכון מבחינה כלכלית, צודק מבחינה מוסרית ומתבקש מבחינה דמוגרפית. "באופן תיאורטי", סייגתי, מכיוון שיש גם מציאות קואליציונית סבוכה. ולפיכך, אין סיכוי שהבשורה הזו תצא מחדרי הדיונים בכפר המכביה. אך בכל זאת, ניתן לצפות מצוות המשא-ומתן של הליכוד שלא ייכנע לדרישותיה של ש"ס, לא ימסמס את השוואת הקצבאות – אחד ההישגים החברתיים החשובים ביותר של כהונתו של נתניהו במשרד האוצר, ולא יעמיק את המימון שמעניק הרוב הדומם למשפחות מרובות ילדים.
|
|
|
עידו שטרנברג הוא יועץ ניהולי
|
|
תאריך:
|
27/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
27/02/2009
|
|
עידו שטרנברג
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אז לוקחים.
|
28/02/09 14:51
|
|
2
|
|
כנניהו המיסר
|
28/02/09 21:26
|
|
3
|
|
חומר למחשבה
|
1/03/09 00:38
|
|
מאפיין נפוץ של התעמולה המודרנית הוא החוצפה - עוז הרוח ויהירות הנפש המאפשרים לאדם להישיר מבט, ואל מול עובדות המציאות לטעון ברצינות, ללא כל התנצלות ואף בתקיפות, את ההיפך מן המשתמע מהן בבירור. כיוון שהדבר כה מקומם, המתנגדים לו אינם מסוגלים לתגובה רציונלית, בעוד כל השאר משתאים מן הביטחון העצמי הזה, ומשתכנעים ב"צדקת" דבריו. הייתה בכך אירוניה טראגית וכן מעגליות מסחררת, כשבשנת 1925 הגדיר אדולף היטלר לראשונה, בספרו "מיין קאמף", את שיטת הדמגוגיה הזו - אשר תשמש רבות את תנועתו בעתיד, וכינה אותה "שקר גדול", האופייני ל"שטיפת המוח" של היהודים.
|
|
|
כיצד אירע נס כלכלי ברשות השניה לטלוויזיה ולרדיו? לאיזו 'ברית זוגיות' יתחבר ליברמן באמת? מי יהיה בעוד כמה דורות ה'פיליפיני' של מי? ומתי כבר תהיה לנו תעודת זהות אלקטרונית?
|
|
|
ברית הזוגיות שמקדמת ישראל ביתנו תסייע אולי לציבור מאות אלפי פסולי החיתון בישראל, אבל היא תפגע בזכויותיהם המשפטיות ובאפשרויות הפוליטיות של ההומואים והלסביות בישראל.
|
|
|
יש בפועל שתי אופציות טובות שעומדות בפני קדימה וציפי לבני.
|
|
|
חבר הכנסת דוב חנין (חד"ש) האשים את הרשויות בישראל בהתנהגות "פושעת" בכך שלא איפשרו את העברתו של פצוע פלשתיני אנוש לטיפול בבית חולים ישראלי שמת בסופו של דבר מפצעיו. בנאום בכנסת (29.5.07) תחת הכותרת "נאום בן דקה לזכרו של מחמד מנצור שגסס למוות במחסום צה"ל" אמר חבר הכנסת דוב חנין את הדברים הבאים:
|
|
|
|