|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
העברית השגויה שגורה בפי משכילים, ילידי הארץ, כמו רופאים ועורכי-דין, ואפילו בפיהם של עורכים האמורים לעמוד על משמר השפה
|
מזלו של אליעזר בן-יהודה, מחייה הלשון העברית, ושל בנו, איתמר, מראשוני העיתונאים בשפת עבר, שהם יכולים לנוח בשלום על משכבם ולא להאזין לשיבושי הלשון הצורמים ששגורים בפיו של הישראלי המצוי.
הם, בוודאי, לא היו רווים נחת מן העברית הקלוקלת, הפושה כיום בכל חלקה טובה של אמצעי התקשורת. אילו היו עדים לה - וטוב שלא! - מן הסתם שלא רק היו מתהפכים בקברם, אלא גם קוראים תיגר על מי שמעז בכלל לחלל את כבודה של השפה.
קחו, למשל, את פרופסור רפי קרסו, המשמיע מדי יום שישי את עצותיו הרפואיות לקהל-מאזיניו ברדיו. קרסו, איש משכיל, יליד הארץ, מיטיב לשלוט בעולם האנטומיה, אבל אינו שולט, משום מה, ברזי שפת-אמו. הסוכרת, למשל, הופכת אצלו לסכרת ומוח העצמות למח העצמות. ובאותה תחנה משמיע את דבריו מדי יום חמישי הפרקליט הוותיק, יורם שפטל, אף הוא יליד הארץ, האמון על רזי המשפט, אבל אינו מודע לכך שהערכאה המשפטית הנמוכה ביותר קרויה בעברית צחה: "בית המשפט השלום", ולא "בית משפט השלום", שהרי לא מדובר בסמיכות, אלא בשם עצמו. לעומת זאת הוא מודע לכך שהאינסטנציות הגבוהות יותר הן בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, ולא, חלילה, בית משפט המחוזי, או בית משפט העליון. אז מדוע, מר שפטל הנכבד, מופלה בית המשפט השלום לרעה?
הנכון והשגוי
אבל מה לנו כי נלין על רופא ופרקליט, אף שהם ילידי הארץ והתחנכו בה, אם אפילו שדר או עורך-חדשות אינם מבחינים בין נכון לשגוי? והרי מי אם לא הם אמורים להיות אמונים על השפה העברית? חדשות לבקרים הם מלעיטים אותנו בשיבושים, כמו: "כמות אנשים" במקום "מספר אנשים", כאילו המדובר בשקילתם של בני-אנוש על מאזניים: קילו, או שני קילו אנשים. ובאותו עניין: "הגבר שוקל 100 קילו" (את מי לעזאזל הוא שוקל?), במקום "משקלו של הגבר 100 קילו". וגם: "הגבר השמין" (את מי?), במקום: "הגבר שמן" (בשני קמצים!). ועל אותו משקל: "השוכר השכיר דירה", במקום: "השוכר שכר דירה".
ועדיין מלעיטים אותנו ב"שריפה שפרצה על עשרות דונמים", כשדונם בפני עצמו הוא כבר מידת-שטח, או ב"מלאים" לשעת חירום, במקום "מלאי", שהוא גם בלשון רבים; ו"צומת" נותר אצל ה"לשונאים" שלנו בשפת-נקבה, במקום זכר, וכמותו גם מכנסיים, אופניים ומשקפיים. ולמה מנהלת מוסד היא מנכ"לית ולא מנכ"ל? הרי מדובר בראשי-תיבות היפים גם לזכר וגם לנקבה! ואחרי כל אלה עוד מבקשים בעלי העיתונים מאיתנו, הקוראים, לעשות "מינוי" במקום "מנוי".
כן, למרבה הצער, "כזאת'י", השפה העברית השגורה היום בפי כולנו. אז מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה, ואין ואין עדיין?
|
| תאריך:
|
14/03/2009
|
|
|
עודכן:
|
14/03/2009
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
נוטלה
|
14/03/09 10:34
|
|
|
|
2
|
|
מד' ליונה עיוורת
|
14/03/09 22:08
|
|
|
|
3
|
|
שבתאי עזריאל
|
15/03/09 07:16
|
|
|
|
4
|
|
אליעזר בן יהודה
|
15/03/09 09:47
|
|
|
|
5
|
|
C-cyclist
|
15/03/09 12:03
|
|
דיני הסיכול נועדו ליתן מענה לאירועים לא צפויים במציאות החיצונית, אשר מסכלים את אפשרות ביצוע חיובים חוזיים. מצבי סיכול אופייניים בעיקר לחוזים ארוכי טווח, או לחוזים אשר מועד ביצועם מתמשך, וזאת להבדיל מחוזים אשר מועד ביצועם מיידי. 1 דיני הסיכול סוטים מתפיסת האחריות המוחלטת בדיני החוזים ולפיה: "חוזים יש לקיים". מונח ביסודם רעיון מוסרי של מחילה לצד אשר אינו יכול לקיים את החוזה שלא באשמתו. סטייה זו משיקולים ערכיים עולה בקנה אחד עם מגמות מודרניות ערכיות של דיני החוזים. 2 ברם, הואיל ודיני החוזים מושתתים על רעיונות של יעילות כלכלית, והיות וברובם המכריע של המקרים יותר יעיל כלכלית להטיל את הסיכון על שכמי המפר (שכן כך מקודם ערך היציבות והוודאות הכלכלית), הרי שבדין החוזי הישראלי הנוכחי, כפי שאדגים בהמשך, דיני הסיכול הינם כמעט אות מתה. 3
|
|
|
|
|
התורה האורגנית - משמעותה של הדוקטרינה הידועה כ"תורת האורגנים", היא שישנם פונקציונרים המזהים אותם עם החברה עצמה, כפי שמזהים איברים בגוף עם "האני" האנושי.
|
|
|
|
|
פסק הדין, ע"פ 5121/98 עו"ד רפאל יששכרוב נגד התובע הצבאי הראשי מיום 4.5.06, יכנס להיסטוריה המשפטית הישראלית בזכות עו"ד אלי זוהר ורועי בלכר, שהצליחו לשכנע הרכב מיוחד של בית המשפט העליון (בהרכב של 9 שופטים לקבוע בהחלטת רוב של 8 שופטים) - כי אי מתן הודעה לנחקר/נאשם, שזכותו לשמור על "זכות השתיקה" - ולהיוועץ עם עורך דין לפני מתן הודעה או הודאה או עדות סתם שעלולה במהלכה להיות ניתנת תחת אזהרה - פסולה ואי קבילה בבית המשפט.
|
|
|
|
|
השאלה הכבדה המונחת לפתחנו, היא איך בכלל נקלענו למצב שיש דיון ציבורי כל כך סוער בשאלה האם עלינו לשחרר מחבלים למען החזרת גלעד שליט? ויש עוד הטוענים, רחמנא לצלן, שלא לשחרר בכל מחיר. הגיע הזמן שיחדלו כל אלה המהלכים אימים עלינו, כאילו שחרורם יפתח את הדרך בפני חטיפות נוספות, שתהיה זאת פגיעה ביכולת ההרתעה ויחליש את יכולת המיקוח שלנו מול אויבנו.
|
|
|
|
|
מאז מונתה ביוני 2007 ממשלת סלאם פיאד, אחרי השתלטות חמאס על הרצועה, טענו ראשי חמאס שממשלה זו אינה לגיטימית, שכן אינה משקפת את רצון העם הפלשתיני, וגם אינה חוקית, כי לא זכתה באמון הפרלמנט, שרובו מורכב מאנשי חמאס. לטענתם, איסמאעיל הנייה, ראש הממשלה שפוטר על-ידי הנשיא עבאס, הוא ראש הממשלה היחיד של הרשות הפלשתינית, שכן רק ממשלתו זכתה באמון הפרלמנט. בכל המגעים שהתנהלו במשך השנתיים האחרונות (כמעט) בין חמאס ואש"ף, הייתה ממשלת פיאד מוקד הביקורת של חמאס, וכדי להסיר את אבן הנגף הזו מהתקדמות המשא-ומתן, אשר השלב המכריע מתחיל השבוע בקהיר - החליט פיאד להתפטר. בהתפטרותו זו אומר פיאד לחמאס: "אני מתפטר, ונראה אתכם מקימים יחד עם אש"ף ממשלת אחדות, מוותרים על השליטה הבלעדית בעזה ומקבלים את עול מרותו של מחמוד עבאס, הנשיא, בכל דבר ועניין".
|
|
|
|
|
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
