בקעת הירדן תחילה

הגיע הזמן (כבר ממזמן) שמדינת ישראל תחיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן. הגיע הזמן שנשנה את כיוון העגלה לכיוון הבניין; סבלנו די מהסכמים הזויים עם אויבים ערמומיים. גם סבלנו די מנסיגות חד-צדדיות ולא חכמות, שחיזקו את אויבנו וסיכסכו בינינו. היום, כשאנו לא רואים באופק שום פרטנר לשלום; היום, כשאנו כבר לא מזהים שום הבדל מהותי בין אש"ף לחמאס, אלא רק טקטי - כיצד תושמד ישראל יותר מהר, האם דרך הסכמים או דרך הטרור - אנו חייבים לפעול חד-צדדית, אבל הפעם בכיוון הבניין!

בראש ובראשונה כדי לתקן משהו מהעוול הנורא שנעשה ע"י המדינה לתושבי הבקעה; כלפיהם אף אחד לא יכול לטעון שהם התנחלו על דעת עצמם וכפו על המדינה ישובים שלא רצתה. פה המדינה שלחה אותם במלוא מובן המלה. ראשית ההתיישבות בבקעה מיד לאחר ששת הימים; מפלגת העבודה שהייתה בשלטון הכינה את תוכנית ההתיישבות בבקעה, בהשראתו של יגאל אלון ז"ל - מי שכיהן באותם ימים כסגן ראש הממשלה. נרתמו למשימה רוב תנועות ההתיישבות במדינה ביניהן תנועת האיחוד החקלאי, תנועת המושבים, התנועה הקיבוצית, בית"ר, העובד הציוני והפועל המזרחי.

בבקעה החתונה הייתה כהלכה לכל הדעות, אבל הבגידה הקשה לאחריה ממש שערורייה; למעשה החתן כלל לא הביא את הכלה אל ביתו. ספק רב אם חלוצי הבקעה היו נרתמים למשימה לו היו יודעים שיעברו מעל ארבעים שנות חיים והמדינה עדיין לא תחליט מה רצונה. כל החלטה אם לבנות או לא, להקים חממות או לחכות לבאות - תלויה בשאלה האם גם פה תהיה עקירה, שמא מפעל חיים שלמים יהפוך לקלף מיקוח במסגרת איזה שהם הסכמים הזויים. המדינה צריכה לפצות את תושבי הבקעה, לשדר להם יציבות וביטחון, להראות להם שהם שליחיה הנאמנים ולהקצות להם תנאים מועדפים. לא מתקבל על הדעת שבית-שאן, לדוגמא, תקבל תנאים מועדפים והבקעה לא.

החישובים הבינלאומיים בשיקולי הנהגת המדינה משפיעים מאוד בשנים האחרונות על המדיניות של השלטון; קשה במיוחד למנהיגות שרוצה למשוך את הגה המדינה ימינה, לפעול כשכל מהלך כזה בהכרח יוביל לגינויים או אף סנקציות כלפינו. סגנון חשיבה מסוג של 'העולם לא יתן לנו', אונס לא מעט אנשים לחשוב שמאלה מהשקפתם העצמית ומביאנו להחלטות מסוכנות מאוד לבטחון המדינה, כפי שראינו בשנים האחרונות באוסלו וגרורותיו. המסקנה מכך לדעתי, שאם חפצי חיים אנחנו - חייבים אנו ללמוד לחיות עם הגינויים וההכפשות בלי להתקפל. מעבר לכך, דווקא מהלך כזה של החלת הריבונות בבקעה, צפוי לעבור בהסכמה יחסית מצד העולם. יהיו בטח מי שיגנו אותנו אבל יעברו לסדר היום. לאחר שהעולם ראה את תוצאות הנסיגה החמורות, וחטף קשה מידי הטרור האיסלאמי, היום ישנה יותר הסכמה בצורך לעמוד איתן כלפיו.

למעשה אין היום בבקעה אף גורם שהוא מלבדנו שיכול לטעון לריבונות בשטח. בבקעה אין כמעט אוכלוסיה ערבית, לא כזאת שתוכל לטעון לזכויות שלטון, וגם לא כזו שמסכנת את היחס הדמוגראפי בין יהודים לערבים, אם נחיל את החוק עליה. אנו כבשנו אותה מהירדנים, וגם הם, מלבד זה שהם לא דורשים אותה בחזרה מאיתנו, הם כלל לא החילו את החוק הירדני עליה בשנות שלטונם; היא תמיד נשארה במעמד כבוש בידם. ואם נרחיק עד לבריטים, הרי שהם קיבלו רק מנדט על-מנת להקים בשטח בית לאומי לעם ישראל.

אם על הירדנים אנו מדברים, נראה לעניות דעתי שהם ישמחו מאוד ממהלך כזה, באשר הוא יבטיח להם קו גבול מערבי יציב עם מדינה שוחרת שלום, ולא מדינת אירן המערבית שתמיד תאיים על שלומה ובטחונה. כידוע, גם היום מרבית תושבי ירדן הינם פלשתינים ואין לה צורך בעוד כאלה ולא במי שיתסיס אותם. אומנם ייתכן שבריש גלי המלך אבדאללה יצטרך לשלם מס שפתיים ולהכריז איזשהו גינוי כלפינו, אבל בחדרי חדרים יברך אותנו על כך, וישתף פעולה עם המהלך.

היום כשאין, לשמחתי, הסכם על הפרק להתערטלות המדינה מחבליה, גם העולם יקבל באופן יחסי יותר בהבנה את החלת החוק. לא יוכלו לטעון שהמהלך פוגע בסיכויי השלום, שהוא פרובוקציה על-מנת לטרפד הסכם.
זו גם ההזדמנות לייצב קו הגנה ביטחוני וקבוע, לשמירה על גבולה המזרחי של המדינה, שהרי כל בר דעת בענייני ביטחון לא יוכל להסכים למדינה ברוחב כשל הכנרת באזורי המתניים, כמו באזור כפר סבא או נתניה לדוגמא. זהו מרחק שמרכבה עוברת ברבע שעה. במדינה כזו כל גוש דן לא רק שיהיה בטווח הגראד, גם מלאכת הטיווח תהיה קלה עשרות מונים.

הערכת מצב אחראית ושקולה של המזרח התיכון, השוקלת את המגמות בחברה הערבית, את חוסר היציבות שלה, את ההקצנה בדעות ערביי יו"ש (סקרים מראים שהיום רובם תומכים בפיגועי טרור כלפינו), את ההתדרדרות מכל בחינה בחבל עזה, את ההתפתחות הטכנולוגית - חייבת להביא למסקנה שבכל מצב שהוא ישראל חייבת לשמור רק בידיה את הביטחון ממערב לירדן. מי שבהסכמי אוסלו חילק נשקים ושריוניות לשוטרי הרשעות הפלשתינית, היה פזיז מדי ולא אחראי. אבל מי שמוכן לחזור על הסרט הזה שוב, הוא כבר חשוד באי שפיות או בשירות עבור מדינת אויב. על שליטה בבקעת הירדן אין שום היתר ביטחוני לוותר!

איפה כל דוברי הדמוקרטיה, אלו שיודעים תמיד להגיד לנו מה העם רוצה. שדחפו את עקירת גוש קטיף בשם הדמוקרטיה, ודוחפים היום את המערך לממשלה בשם רצון העם. אולי תאמרו לנו מה העם רוצה לעשות עם בקעת הירדן? אם היום נלך לשאול את העם אם רצונו להחיל את החוק על הבקעה, אם הוא רוצה בקעת ירדן ישראלית בכל מצב, סבורני שהתשובה ברורה. עם ישראל רוצה בקעת ירדן ישראלית כמו שהוא לא רוצה מדינה פלשתינית. אם אנו דמוקרטים אמיתיים שרואים לנגד עינינו את טובת העם ורצונו, אנו צריכים להוביל את העם בכיוון שהוא מאמין בו, ולא לנסות להחתים אותו על מכתב צוואה מסוכן לאחר שהשקינו אותו באלכוהול. לצערנו ראינו בשנים האחרונות "דמוקרטים" שמבשלים תבשילים הזויים, שמפעילים גורמים בינלאומיים ללחוץ על ישראל, ואחר כך באים לשכנע את העם שהוא חייב לתמוך בתוכניתם, מפתים אותו להתגלגל במדרון החלקלק אל התהום בטענה שהעולם דורש זאת מאיתנו, ובסוף מכריזים שהם דוברי רצון העם ונציגי הדמוקרטיה הבלעדיים. לכן כל מי שרצון העם וטובתו באמת זורם בעורקיו, צריך להצטרף ליוזמה.

אין די רק בהחלת החוק. על המדינה להקצות משאבים לבקעה, ליזום פרויקטים לאומיים - אם בתחום התיירותי כגון פארקים בעינות פצאל, או חמאם אל מליח, עוג'ה או לאורך נהר הירדן ועוד. עידוד תעשיה חכמה, הקמת תחנת כוח מאנרגיית השמש בבקעה, חיבור הבקעה לרשת הרכבות הארצית, הקמת אוניברסיטה בבקעה. אין הצדקה מבחינה ציונית שכל האוניברסיטאות תתרכזנה במרכז הארץ; יש להעברתן לפריפריה השפעה גדולה על פיתוח אזורי הספר שלנו.

מחקר ארכיאולוגי - הבקעה הוזנחה עד היום בתחום הזה, למרות שישנם הרבה שרידים עתיקים, כמעט ולא נערכו חפירות בבקעה.

עם עליית המודעות הציבורית בשנים האחרונות לאקולוגיה ולשמירת הטבע, יש מקום להגדיר את הבקעה כאזור פיתוח אקולוגי; על-פי זה יש לתכנן את הבנייה, את החקלאות והתיירות ואף את התחבורה בבקעה. מהלך כזה יכול לרתום הרבה גורמים לבקעה להביא תיירות, הוא יכול להשתלב עם מגמה שכבר קיימת בבקעה, עם פיתוח מרכזי רפואה הוליסטית. להגיע למצב שכל החשמל שצורכת הבקעה יופק מאנרגיית השמש שמצויה בשפע בבקעה, זה לא חזון קשה להשגה.

אבל כל הרעיונות היפים, כל היוזמות הברוכות לא יצליחו להתרומם, לפני שהחתן לא יזמין את הכלה אל ביתו, לפני שהמדינה לא תחיל את ריבונותה בבקעה.