היתרון לגודל

ממשלת ישראל יוצאת לדרך חדשה עם ראש ממשלה חכם ומבריק המגובה בצוות מורחב של 30 שרים + 9 סגני שרים.

יש בכך חסרונות שנידונו ביתר הרחבה והתלהמות על-ידי התקשורת וחביביה ממפלגת קדימה שנכשלה בבחירות, אולם יש גם יתרונות לגודל.

היתרון הבולט והשקוף ביותר הוא - ביטול הרעיון האווילי של העתקת החוק הנורבגי משם לכאן.

במצב הקיים, משמעותו של יישום החוק הנורבגי היא הרחבת סך השרים וחברי הכנסת מ-120 לכדי 160, דבר שיעלה לקופה הציבורית הון עתק רק כדי לאפשר הסדרת מקומות עבודה למקורבים.

בנוסף, יישום החוק הנורבגי יגדיל באופן מלאכותי ובניגוד לרצון הבוחר את מידת ההשפעה של אלו מהמפלגות שיש להן שרים, (כלומר - יישום החוק הנורבגי יחליש את האופוזיציה מעבר לרצון הבוחר בשיעור משמעותי), דבר שמהווה עיוות משמעותי של התהליך הדמוקרטי.

נראה כי אבד הכלח על העתקת החוק הנורבגי לישראל, רעיון שהועלה על-ידי טירון פוליטי אשר לא השכיל לעדן את חששו מהינתקות מכיסאו.

נראה כי גם הגיחה המוזרה של שר המדע במתכונת המצומצמת (לאור הצטמקות משרד המדע שממילא היה תמיד משרד זעיר) - תישכח, ומוטב כך, כי אם הגיחה הזו תיזכר - היא תיזכר לשלילה בגלל הרעיון של החוק הנורבגי... ואילו בתום הקדנציה הנוכחית שמבחינת המפד"ל תיחרט בתודעה כתקופה בה ניצב בראש מפלגת ימין איש שמאל קיצוני - אז גם תקלה זו תרד לתהום הנשייה.

יתרון נוסף לגודל הממשלה מצוי בכושר הביצועי של התרכיב (כנסת + ממשלה). אומנם הכנסת מחוקקת והממשלה מבצעת, אך החיקוקים מיועדים לביצוע, ובמצב בו חלק ניכר מהמחוקקים הם גם מבצעים - הפער בין החקיקה לבין הביצוע יקטן.

באשר להוצאות, הרי ללא החוק הנורבגי הן יהיו תלויות במידה רבה בשרים ובמנהגיהם.

השר ישר-הדרך מיקי איתן כבר נתן דוגמא והתווה דרך לצמצום ההוצאות, והתקווה היא כי גם האחרים יילכו בדרכו.