מי מפציץ אותנו ומדוע

משך שנים התעמקתי בחקר הדלפות. ניסיתי להשוות - לצורכי מחקר מדעי - בין סוגי הדלפות, ולבסוף אפילו הבנתי, לדעתי, את התופעה, המביאה ל"עיתונות מסכלת" - שמודלפת על-מנת למנוע ביצוע מדיניות, או מעשה.

ההדלפה הפשוטה ביותר נעשית לצורך יחסי ציבור. מנהיג משסה את עוזריו (לרוב, לא יתבזה אישית בהדלפה, אלא לעיתונאי בכיר ביותר) להפיץ מידע, שישפר את תדמיתו. פתאום, באמצע מסע הבחירות של ציפי לבני, הופיע באירופה סיפור על ימיה כסוכנת ב"מוסד". מעשה כשפים ממש - אלא שמאז שביקרתי במוזיאון המכשפות בסאלם, מסצ'וסטס, איני מאמין עוד בכשפים...

הממסד שומר לכאורה על סודות המדינה, אך משחררם לפרסום לפי צרכיו ביחסי ציבור. בכירים והממונים עליהם חושפים מידע מסווג בהתאם לצרכים, שאינם תואמים את צרכי הביטחון, בהופעות פומביות ובתדריכים לעיתונאים. מידע חסוי מגיע סלקטיבית לעיתונאים, הרצויים לשלטון. "...כתבים ועורכים אינם ממציאים סודות" - אמר חוקר מסוים - "מספרים להם אותם... מדליפים להם". אישים בממשל משתמשים בחומר חסוי להוספת "פלפל" שיווקי לזכרונותיהם; ויש כבר ספרי זכרונות בזמן אמיתי. כלומר, הממשל עצמו מקעקע במו-ידיו את האמינות של מערכת הסיווג, שהוא כה חרד לקיימה מסיבות של ביטחון לאומי. אחרים (כמו סנאטור - לימים נשיא - לינדון ב' ג'ונסון, שהדליף לעיתונות את התוכניות לבנות את מטוס הביון SR-71) עושים זאת כדי לשמור על "זכות היוצרים" שלהם על רעיונות ועל מעשים.

היו ימים במערב. עבדתי בתעשיה האווירית בשנות השבעים, בימים הפרועים של נמל התעופה לוד (שהיו מי שכינוהו, "אל-ברדקיע" על שם שלושת אימהות הטומאה: אל-על, בדק - היא התעשיה האווירית - וארקיע). כל אימת שאירעה תקלה, או שעמד להתפרסם דוח שלילי של מבקר המדינה על התנהלותה הקלוקלת של התעשיה האווירית צץ לפתע בעיתונות הישראלית "סיפור הצלחה" - טכנולוגי, או ביטחוני - כדי למחות את הרושם הרע של הדבר האמיתי. לפעמים, כדי להגביר את הרושם - הידיעה הופיעה קודם בעיתון אמריקני (רצוי - Aviation Week היוקרתי).

נזכרתי בכל אלה - אם תמהת על דבריי - לאחר שפתאום, לקראת סוף כהונתו של הגרוע והמושחת בראשי ממשלתנו, צץ סיפור הפצצת השיירה בסודן. מיד אחריו צץ - כאילו פתאום - סיפור הפצצת הספינה האירנית. אבל כבר בטירונותי לא הייתי שייך למחלקת התמימים, אלא למחלקה 1, שבה רוכזו כל הרשעים. לכן, אני מנסה להפוך את הסיפור על פניו, ולראות את חתימת ידו של החייט, שתפר בחוטים כל כך גסים את הסיפור.