דמוקרטיה היא דבר נפלא

כתבה קטנונית בעיתון הארץ עסקה בשכרו של נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. עיתון הארץ מתעלם בגסות מהעובדה שישראל היא מדינה צעירה, חמה ומוקפת, שעד לייסודו של המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-1991 על-ידי ד"ר כרמון לא הכירה בכלל את המושג "דמוקרטיה". כך גם מתעלם העיתון מהישגיו של המכון בניסוח חוקה דמוקרטית, שהנה ממש בקרוב תתקבל ותהפוך לחוק העליון בישראל תחת השגחתו הדואגת של בית המשפט העליון. לא נשכח את שאר פועליו של כרמון ומפעליו, כנסיו, פרסומיו, הפורומים אותם הוא מכנס ועוד - כן ירבו.

על-פי 'הארץ' "עלות שכרו של נשיא "המכון הישראלי לדמוקרטיה", ד"ר אריק כרמון, עומדת על כ-119 אלף שקלים בחודש ומסתכמת בכ-1.43 מיליון שקלים בשנה. כך עולה מדוחות שהגיש המכון לרשם העמותות. בין 2004 ל-2007 עלתה עלות השכר הכוללת של כרמון בכ-123 אלף שקלים. עוד מתברר כי לפני כמה חודשים אישר הוועד המנהל של המכון תוספת של 15% לשכרו של כרמון".

במקום למחות על כך שד"ר כרמון זכה רק ל15% תוספת בימים של משבר כלכלי, בו חייבים הכל לאגור פרוטה לפרוטה נאמר בכתבה:

"פעילים בעמותות ובארגונים ציבוריים מתחו ביקורת על גובה השכר המשולם לכרמון. לדברי אחד מהם, גובה המשכורת מעיד על 'השחתה ציבורית. בחברה כל כך מפולגת כמו החברה הישראלית, צריך לשאול מהי משמעותה של הדמוקרטיה לה מטיף המכון'. בתגובה אמר אמש כרמון כי מדובר ב'שכר מידתי, שאיננו שונה משכרם של בעלי תפקידים בכירים במשק'. לפני כשבועיים, קיבל המכון פרס ישראל בתחום מפעל חיים".

הביקורת באמת עוברת כל גבול ומזכירה את ההתקפות המרושעות על ד"ר כרמון שנטל לעצמו בעבר את התואר פרופסור ללא צידוק חוקי, או אקדמי. מעשה שיכול להיחשב כעבירה חמורה רק אם קוראים לך ח"כ (לשעבר) אסתרינה טרטמן.

אמנם בארכיון הכנסת נמצאת הצעת חוק דרקונית שמטרתה מרושעת - להגביל גובה שכרם של מנהלים בעמותות - ועל-פי לשונה "גובה שכרו של מנהל בעמותה לא יעלה על גובה שכרו של מנהל כללי של משרד ממשלתי; בסעיף זה - 'מנהל' - לרבות מנהל כללי, סגן מנהל כללי, רואה חשבון או מגייס כספים".

יש לקוות כי מדינת ישראל כבר הפנימה, בעזרתו של ד"ר כרמון, את ערכי הדמוקרטיה לפחות במידה המאפשרת סיכולה של הצעת חוק כה זדונית. אם במקרה הכנסת תעיז בכל זאת לחוקק חוק מעין זה, הרי שניתן להניח כי גדודי המשפטנים במכון לדמוקרטיה מתגוננת כבר ישכנעו את בית המשפט העליון לפסול אותו כסותר הן את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והן את חוק יסוד חופש העיסוק. לשם מה חוקקו חוקים אלו? להגן על זכותה של מסעודה לעבוד במפעל "עוף העמק"?

אני מניח שדי בקרוב יתחילו הכל לחקור ואף להבין את ההקשרים החברתיים והפוליטיים והעסקיים, העומדים ביסודם של ארגונים כגון המכון הישראלי לדמוקרטיה. קיימות עמותות ציבוריות נוספות, עתירות תקציבים ומשרות ואשר את מטרותיהן האמיתיות ומטרות התומכים בהן כספית יש לברר עד תום. אין מתנות חינם בעולם הזה ועלינו להיות הרבה יותר חשדניים מבעבר.