מי יהיה היועץ המשפטי לממשלה

רוצים הרבה, מתאימים מעט - הבחירה תהיה קשה. המיני סערה סביב הדחתו של שר המשפטים לשעבר דן מרידור והחלפתו בשר משפטים לשעבר פרופ' דוד ליבאי - מבטיחה שהבחירה עצמה תעשה הרבה רוח. ח"כ גדעון סער (ליכוד) נבחר כנציג הממשלה.

אחרי הפיאסקו שליווה את פרשת בראון-חברון ומינוי יועץ משפטי בהליך מזורז שעורר מחלוקת משפטית ופוליטית - הוחלט על הקמת ועדה ציבורית חיצונית ובלתי תלויה שתמיין את המועמדים לתפקיד היוקרתי ותמליץ על מועמד שנבחר על-ידי הוועדה. ועדת שמגר שדנה בסוגייה היא שהמליצה על הקמת הוועדה והליכי הבחירה הנאותה של היועץ המשפטי - כדי להבטיח שיבחר המועמד עם הכישורים המתאימים ביותר לתפקיד תובעני, בעל מעמד וכוח מצטבר רב ביותר, ובדרך כלל גם מבוקר ומותקף מכל הכיוונים.

יו"ר הוועדה הוא השופט העליון בדימוס גבריאל בך והחברים הם פרופ' רות גביזון, עו"ד אלכס הרטמן (לשכת עו"ד), ח"כ מיכאל איתן (כנסת) שר המשפטים לשעבר פרופ' ליבאי (במקום השר לשעבר דן מרידור) + ח"כ גדעון סער (ליכוד) נציג הממשלה.

הרכב הוועדה צריך להבטיח איזון בין כל המרכיבים: המשפטיים, הציבוריים והפוליטיים כדי שהתוצאה הסופית תהיה מקובלת מקצועית ואישית על הממשלה.

והשאלה היא מה הכישורים הנדרשים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

למה יש מתנדבים לתפקיד כה תובעני ולא מפורגן ומי היו עד כה הבולטים והמשפיעים בין בעלי תפקיד זה.

ובכן, בלי להרכיב רשימה סגורה של מעלות וכישורים יש לשאוף שבתפקיד זה יתמזגו האלמנטים העיקריים הבאים. אדם בעל ידע משפטי מצטבר ונסיון רב בתחומי המשפט הפלילי, הציבורי והאזרחי על גווניו. אדם נקי כפיים ובר-לבב, אמיץ, לא פוחד משררה, לא מתכופף בפני לחצים מבפנים, מבחוץ, מבעלי הון ושועי שלטון.

אדם הפועל לפי צו מצפונו המקצועי והאישי, יודע להקשיב אך גם להחליט ולחתוך עניין במהירות, בעל כריזמה, מנהיגות, כושר רטורי ואיש אשכולות ואם הוא גם נעים הליכות זה בונוס רצוי.

לגופו של ענין - אדם בעל כישורים כאלה כמפורט לעיל, זאת "אוטופיה" שלא נראה לי שקיימת במציאות, אפילו לא אצל מלאכים.

מאחר והיועץ הוא תבנית נוף מולדתו, תבנית המגזר ממנו הוא בא או התחנך או השתלב בו, קשה למצוא בארץ אדם א-פוליטי, לא מזדהה עם גופים ציבוריים עסקיים או חברתיים, אדם הנמצא, כביכול, מעל בעיות היום יום הקיימות והכלכליות של המדינה גם אם הוא טוען כך ברוב תמימותו או חוצפתו.

ולכן, על הוועדה מוטלת משימה כבדה לבחור את האדם עם הכי הרבה כישורים, מתוך הרשימה שפירטתי לעיל, ואם הוא בעל 90% כישורים - הצלחנו.

לציין, כי מתוך כל היועצים המשפטיים הגדולים והמשפיעים שהיו עד כה, בהתחשב בתקופות בהם פעלו והבעיות שהובאו לפתחם, התבלטו בודדים באישיותם, בכריזמה ובקסם אישי, דוגמת היועץ מאיר שמגר שהפך גם לנשיא בית המשפט העליון, משפיע ומתווה דרך והיועץ אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון העכשווי. שני יועצים - שני ענקי משפט איש איש בתחומו מעשיו הישגיו והליכותיו.

הנסיון, לשלב שופטים מחוזיים ולהקפיצם לתפקיד היועץ עד עתה לא הצליח במיוחד, לא מבחינת האישיות ולא מבחינת התוצאות.

ההצעות להביא לתפקיד עו"ד פרטי שעבר מסלול אזרחי ופלילי גם בבתי משפט ובמסדרונותיו, הוא רעיון טוב, בתנאי שיהיו לו הכישורים המתאימים ולא רק יחסי ציבור וקשרים.

רעיון זה נכון גם לגבי מועמדים, מהשפיטה ומהאקדמיה כי תוארים וכתיבת ספרים אינם ערובה להצלחה בתפקיד הדורש עמידה איתנה עם שתי רגליים על הקרקע ולא עם ראש טוב בעננים.

משהוקמה ועדת שמגר (בה היה חבר גם פרופ' ליבאי) פניתי אליהם בכתב, והצעתי לנתק את תפקיד היועץ מתפקידו כראש התביעה הכללית ולשדרג את תפקיד פרקליטות המדינה למעמד בכיר ועצמאי יותר.

להערכתי, היועץ צריך להיות בעל קליינט אחד בלבד, והיא ממשלת ישראל על שריה, משרדיה וגופי השלטון הנלווים.

הוועדה, סברה אחרת, מפחד שפיצול התפקיד יפגע ביוקרתו במעמדו ובעיקר בכוחו של היועץ. אבל הוועדה לא לקחה בחשבון, ואולי כן, כי "הדואליות" של התפקיד כיועץ וכראש התביעה מקפלת בתוכה סכנה ממשית לניגוד אינטרסים ושיש בכוחה להשפיע על מתן החלטות ויעוץ אובייקטיבי ואמיץ.

מאחר וכבר הוכח, שגם שופטים אינם מלאכים אלא בני-אדם - על אחת כמה וכמה יועצים משפטיים, מתברר פעם נוספת כמה חבל שהוחמצה הזדמנות היסטורית להפריד בין התאומים הסיאמיים המשפטיים האלה.

בהזדמנות זו ראוי להדגיש - כי השיטה שהתפתחה והפכה כמעט לנורמה, לפיה היועץ מיועד בגמר תפקידו להתמנות לשופט עליון אינה תקינה, אינה בריאה ציבורית ומשפטית ומונעת מילוי תפקידו באומץ לב משפטי אובייקטיבי כנדרש, שהרי בכל מהלך תפקידו כיועץ - עיניו נשואות לעליון.