מכיוון שאולמרט העלה לדיון משפטי/ציבורי את סוגיית סרטן הערמונית, ומאחר שבעתירתו הוא כבר מרמז על כוונתו לצאת לחו"ל לתקופה לא קצרה, ומחמת זאת שהוא כבר דורש עיכוב ההליכים בגלל כוונתו להיעדר, מחויבים מזוז ולדור - אם רוצים הם לעשות מלאכתם נאמנה, ואם בכוונתם להימנע מאפליה פסולה (נוספת) לטובת אולמרט, לפנות לבית המשפט ולבקש שני צווים:

א) צו שיחייב מינוי רופא מומחה שיבדוק מה מצבו הרפואי האמיתי של אולמרט;

ב) צו שיאסור יציאתו של אולמרט מישראל ו/או שיטיל עליו מגבלות, וזאת עד מיצוי הדין נגדו.

מזוז ולדור משחקים לידיו של אולמרט, בעצם זאת שהם בוחרים להימנע מלהתייצב בבית המשפט ולהעמיד דברים במקומם. אולמרט - שמבקש עכשיו לצאת לארה"ב לתקופה ארוכה של בדיקות, מסביר זאת בהרעה במצבו הרפואי. לשם כך הוא גייס שלושה רופאים, ואלה מסרו חוות דעת רפואיות שצורפו לעתירה. מפאת צו איסור הפרסום אנו מנועים מלמסור כאן מידע על תוכנן של אותן חוות דעת.

החמרה או לא - כדאי ליועמ"ש מזוז ולפרקליט לדור להתעורר. מחמת התנהגותו בעבר הלארחוק, יש להתייחס אל אולמרט כחשוד/עבריין חסר עכבות. אולמרט הוא בדיוק הטיפוס שלא יבחל בשום אמצעי כדי למלט עצמו מהדין. התרגיל שהוא נוקט בו עכשיו, בפנייתו לבג"צ, שקוף בעיקרו:

• ראשית - אולמרט מנסה להרוויח זמן עד השימועים וההכרעות;

• שנית - אולמרט מקים לעצמו אליבי, ומראש, לשהות הארוכה שהוא מתכנן/מתעתד לשהות בחו"ל. או אז יוכל לטעון: איני עבריין נמלט. לא ברחתי. אני נמצא בסדרה ארוכה של טיפולים, שאכן מצריכים מעקב וביקורת ושהות ארוכה בחו"ל. פניתי, ומראש, והודעתי על-כך גם ליועמ"ש וגם בעתירה לבית המשפט העליון.

כתב האישום שמגבש היועמ"ש מזוז, הכולל כבר עתה שלוש פרשות (שבכל אחת מהן כמה סעיפי אישום חמורים), מצטיין בענייניות וביעילות, כפי שיובהר בהמשך. עם זאת, מזוז, ופרקליט המדינה משה לדור, לוקים בראייתם למרחוק: שניהם נותנים עדיין קרדיט לאולמרט, משל מדובר באדם בעל כבוד עצמי שיקפיד להתייצב למשפט ולהאבק על חפותו. מזוז ולדור אינם מבינים, למרבה הצער, כי עסקינן בעבריין-סדרתי שמנסה להימלט מאימת הדין ומעשיית המשפט - בכל מחיר - גם בדרך של מילוטו לחו"ל, לתקופות ארוכות, הפעם "בגלל" חומרת סרטן הערמונית, כביכול, משל לא נמצאו רופאים טובים בישראל שיעניקו לו טיפול רפואי נאות.

כדאי לזכור ולהזכיר:

1) אולמרט נאחז בקרנות המזבח תקופה ארוכה מאוד. הוא התעקש לכהן בתפקיד ראש הממשלה במשך זמן רב לאחר שאובחן כלוקה בסרטן הערמונית. הוא לא ויתר על יום אחד מכהונתו - אלא לאחר שנכפה עליו הדבר. רופאיו דיווחו לציבור שוב ושוב, גם במסיבת עיתונאים מיוחדת שערך, וגם בבדיקות תקופתיות שבוצעו לאחר מכן, כי הוא בריא ויכול לתפקד היטב, וכי אין שום דחיפות לבצע ניתוח, ובכלל - כי ניתן לחיות בבריאות טובה ולהגיע לגיל מופלג גם עם סרטן הערמונית;

2) אולמרט טען בחודשים האחרונים שוב ושוב, כי "הדיחו ראש ממשלה מכהן". עכשיו הוא טוען שחלה החמרה כזו שמחייבת בדיקות וטיפולים שאין לדחות. וכאן כדאי לשאול: אז מה האמת? האם אולמרט כשיר ויכול לכהן ולתפקד כראוי עד סוף הקדנציה? או שהוא זקוק לטיפולים דחופים? ואם הייתה החמרה במצבו, מדוע זו לא דווחה לציבור?

3) כאשר מדובר בחשודים/עבריינים נגדם תלוי ועומד כתב אישום, עומדת התביעה על רגליה האחוריות ומונעת מחשוד/נאשם לצאת את הארץ לטיפולים רפואיים, אלא אם הוכיח כי אין בישראל טיפול הולם למצבו. מאות תיקי חקירה/משפט נדונים, מדי שנה, בבתי המשפט, וברובם המכריע מקבל בית המשפט את עמדת התביעה וכופה על הנאשם/החשוד להתכבד ולקבל טיפול בישראל ולהתייצב כל אימת שיידרש.

יודגש, למען הסר ספק: הח"מ אינו מציע להחמיר עם אולמרט, אלא למצות את הדין באופן הוגן ושיוויוני. אין להחמיר עימו לא בשלבי השימועים וגם לא בשלבי המשפט הצפוי. יותר מכך: היה וייקבע על-ידי רופא מומחה אובייקטיבי (שימונה על-ידי בית המשפט) שמצבו של אולמרט קשה, מבחינה רפואית, או אז ניתן יהיה להתחשב בזאת הן במהלכי המשפט והן בעת גזירת עונשו. כך נהגתי, בזמנו, עם הנשיא עזר ויצמן. דרשתי להסתפק בהדחתו, להימנע מחקירתו ולא להעמידו לדין, בגלל מצבו הרפואי ומחמת הנסיבות המיוחדות שנוצרו.

סוד גלוי הוא כי מצבו הרפואי של כל אדם, גם אם עסקינן בעבריין, משפיע על ההליכים נגדו. בני ישראל רחמנים בני רחמנים. וטוב וראוי שכך. בדרך זו נהגה גם שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור, כשעיכבה (10.04.09) שני מועדי שימוע שנקבעו לאולמרט, עוד החודש, וקבעה כי אלה ישמעו לא לפני 10 במאי. עכשיו עליה להשלים את המלאכה, כפי שיובהר בהמשך, וכדי שתהא התמונה שלמה, למנות רופא-מומחה מטעם בית המשפט.

אלא שבמקרה של אולמרט - בדומה לכל עבריין/חשוד אחר, אין לקבל את דבריו, כפשוטם, ובכל הכבוד, גם לא את חוות הדעת שהגיש - שנקנו בכספו, בין שכותבי חוות הדעת מוכרים כרופאים הגונים ובין אם לאו - אלא יש להעמיד את מצבו הרפואי האמיתי למבחן אובייקטיבי, רפואי.

טוב היה עושה היועמ"ש אם היה דורש מאולמרט, באמצעות בית המשפט, להתייצב בפני רופא-מומחה מטעם בית המשפט, כדי שזה ייתן חוות דעת אובייקטיבית באשר למצבו הרפואי האמיתי. אין לסמוך על חוות דעת שנכתבו לפי הזמנתו של אולמרט - גם לא בנושא רפואי; כפי שאין לסמוך על חוות דעת שהגיש בנושא נדל"ן, חוות דעת שכבר הופרכו בפרשת כרמיה. יש לזכור ולהזכיר: עסקינן בכזבן מקצועי, הפועל עתה מתוך מטרה ברורה וטבעית: למלט עצמו מאימת הדין.

מזוז נוהג עם אולמרט ברכות מופלגת ונדיבה, למרות שאולמרט משתמש בכל הכוח בסרטן הערמונית כנשק לדחיית הקץ. בפנייתו לבית המשפט הוא מאשים את מזוז בחוסר התחשבות. הוא טוען כי מזוז פטר עצמו בנושא זה "באמירה כללית לפיה אינו רואה כל הצדקה לדחיית השימוע בשל מצבו הרפואי של העותר, תוך שהוא מוסיף כי אין הוא רואה צורך להסביר ולפרט את החשיבות הרבה שלא לגרום לדחיות נוספות בטיפול בפרשיות אלו, ואת האינטרס הציבורי המובהק למיצוי ההליכים במועד סביר".

אולמרט טוען עוד בעתירתו (ציטוט):

תשובה זו של המשיב אין לקבל, בכל הכבוד. עמדת המשיב [מזוז, י.י.] היא עמדה בלתי סבירה באופן קיצוני, כאשר חוסר הסבירות עולה מכל אחד ואחד מנימוקי המשיב בעניין זה:

א) קשה להבין כיצד הדאגה לשלמות החיים והנפש והצורך החיוני לטפל במחלה קשה, אין בהם כדי להביא לדחייה בשימוע, שעה שהכל מסכימים כי "פיקוח נפש דוחה שבת" (מסכת יומא, ח', ה').

ב) המשיב לא הצביע על אינטרס נוגד כלשהו, המצדיק פגיעה כה אנושה בעותר.

ג) ממילא לוקה עמדת המשיב בחוסר איזון מוחלט, בהעדר מידתיות ובמידה רבה של שרירות.

היועץ נוקט - בתשובתו לבית המשפט - בגישה שלומיאלית. בהעדר חוות דעת נגדית ו/או חוות דעת אובייקטיבית, מזמינה גישתו הנפסדת את בית המשפט לקבל את טיעוניו של אולמרט, ולהתחשב, יתר על המידה, במצבו הרפואי (הנטען) ואף לעשות לו עוד ועוד הנחות, בטרם אומתו חוות הדעת שהגיש.

יותר מכך: במקום לבקש לבחון את מצבו האמיתי, ובמקום להסביר לשופטים הנכבדים כי חשודים רבים שלקו בבריאותם מועמדים לדין, כדבר שבשגרה, או שהם נשלחים לטיפול על-ידי מוסדות המדינה, נוקט מזוז בדרך של הבנה והסכמה עם האמור בחוות הדעת.

כך השיב מזוז לעתירה: "עם כל ההבנה למצבו הרפואי של מר אולמרט, כמתואר בעתירה על נספחיה - ואנו מאחלים לו כמובן רפואה שלמה ובריאות טובה - אין כל הצדקה לבקשה לדחייה נוספת, לפרק זמן לא ברור של חודשים ארוכים, בטענה כי לא היה סיפק בידי באי-כוחו לדון עם מר אולמרט בחומר במהלך כל החודשים הארוכים בהם החומר מצוי בידם".

אולמרט מצוי עתה בפני סיכון ממשי של הרשעה. לכן הוא מנסה לדחות את הקץ. בתשובתו לבית המשפט העליון ציין מזוז, כי נגד אולמרט התנהלו חקירות במספר פרשות שונות, כאשר פרשה אחת עדיין בחקירה (ציטוט):

א) בפרשת ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות נמסרו לעותר הודעות, כי נשקלת הגשת כתב אישום, בכפוף לעריכת שימוע, ככל שהעותר יחפוץ בכל, ובפרשת ראשונטורס אף נקבעו שתי ישיבות לעריכת השימוע.

ב) בפרשת הבית ברח' כרמיה - הודיעה המשטרה ביום 26.03.09 על סיום החקירה והחומר הועבר לפרקליטות לעיון ולבחינה.

ג) בפרשת המינויים הפוליטיים - חקירה ענפה ומורכבת, טרם נסתיימה, אף שהיא מצויה בשלבים מתקדמים.

בתשובת מזוז נאמר עוד (ציטוט): "לבאי-כוח העותר נמסרה הודעת היועץ המשפטי לממשלה, כי בכוונתו להתייחס כמכלול אחד לשלוש הפרשות הראשונות (פרשת ראשונטורס, פרשת טלנסקי ופרשת מרכז ההשקעות), והכוונה היא לכלול אותן בכתב-אישום משותף, ככל שיוחלט על הגשת כתב אישום... אשר לשתי הפרשות הנזכרות לעיל וההחלטות בנוגע אליהן תתקבלנה בנפרד. יצוין, כי בשתי הפרשות האחרונות נעשה וייעשה מאמץ להשלים את הטיפול בהן בהקדם, אך כאמור, פרשיות אלה נעדרות זיקה לפרשיות האחרות".

כתבי האישום שכבר גובשו נגד אולמרט מייחסים לו עבירות חמורות. מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה, עבירות מס, הלבנת הון, ועוד ועוד. פרשת כרמיה עדיין תלויה ועומדת בפני היועמ"ש; פרשת המינויים הפוליטיים עדיין נחקרת, ודבר זה לבדו מחייב "ריתוקו" של אולמרט לישראל, כדי להשלים את החקירה. המדובר אפוא בעבירות חמורות ביותר, המצדיקות, ברגיל, הוצאת צו שיכפה על אולמרט להישאר בארץ ולהתייצב, ככל שיידרש, להמשך החקירות ו/או להליכים המשפטיים נגדו. צו כזה היה מיותר אם אולמרט היה נוהג כאדם המאמין בחפותו, ומעמיד עצמו לרשות התביעה ובית המשפט, ככל שיידרש, במטרה לסיים את ההליכים במהירות. אלא שאולמרט לא מאמין כנראה בחפותו. והוא יודע מדוע.