|
|
אפשרי שיחיו לצידנו? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
רבות כבר נכתב בספרים על הנושא, מאמרים ושירים, אז אגיע ישר לעיקר: יש לקדם בברכה את רצונו/חזונו של נשיא ארה"ב? חזון שתי מדינות לשני עמים, פשוט כך!
ביקורו של השליח האמריקני, מיטשל, הכרזת המצרים על היותו של ליברמן כאישיות בלתי רצויה (או קרוב לכך) במצרים, נראה שזהו הזמן הטוב ביותר לעצור לרגע ולהודות למלך חוסיין המנוח שביוזמתו נחתם הסכם השלום עם ירדן שהיה, ועדיין הינו, אחד הצעדים המשמעותיים ביותר שעשה חוסיין, ולא יכלו לעשות קודמיו או יורשיו? מימוש הלגיטימיות של ירדן, על-ידי המדינה החזקה ביותר באזור, שהינה שותפה אסטרטגית של המעצמה החזקה בעולם.
אפשר לראות צעד זה - ויתורו על שליטה בגדה המערבית - צעד שהרע את מצבה של ישראל, אך לעניות דעתי ולאור ניסיוננו הרב מול ההנהגה הפלשתינית, ההצעות וההצהרות הרבות הובילו, בסופו של דבר, למבוי סתום. לכן, זהו הזמן הטוב ביותר להחיות את הדיונים על הסכם שלום על בסיס הסכם לונדון, דהיינו פתרון הבעיה הפלשתינית במסגרת הממלכה האשמית, שיכלול גם חלקים מיהודה ושומרון.
ניתן להתווכח, אך לא להתעלם מהעובדה, שמשך שנים רבות אנחנו מתקדמים בצעדי צב ואף נסוגים מהתקדמות משמעותית, הגם ששימוש במושגים כגון "חלון הזדמנויות" וכחוט השערה", כשההסכם האמיתי שאף נחתם, אך לא מומש, הוא הסכם לונדון. הצעה ישראלית כזאת, שנשיא המדינה הנוכחי הוא שהגה אותה, וישמח לעשות לה נפשות.
לכל אלה שיקימו כל צעקה או טירוניה ויגידו שאין לדוש בהסכמים מהעבר הרחוק, יקשיבו נא, בקשב רב, לצד השני שעוסק באופן קבוע בדרישות המבוססות על מסגרת גבולות שנקבעו ב-1923 (הסורים) וב-1967 (ואפילו מ-1948) מצד הפלשתינים. כלומר, אין הם חשים מגוחכים או פתטים בבואם לדרוש את מה שהיה בזמן המנדט ואף לפני כן. בניגוד לפלשתינים, הטיעון שלנו נסמך על עדויות ועובדות היסטוריות של אלפי שנים ואין צורך להתפשר או לפסול, על הסף, אופציה אמיתית שתאפשר לנו לצאת בשלום (תרתי משמע) מעימות עם העולם מחד, ומפגיעה קשה באינטרסים שלנו מאידך, ולמרות זאת להגיע להסכם שלום.
לצערנו, או לשמחתנו (תלוי את מי שואלים), כל מתווה אחר (שלום כלכלי, קנטונים וכו') פשוט לא יעבוד, כיוון שלפלשתינים, אין מנהיג - גם לא בין אלה הכלואים בישראל לשנים רבות, שאותם התבקשנו לשחרר - שרוצה ו/או יכול להתקדם להסכם שלום תוך כדי קבלת פשרות קשות.
כל התנאים בשלים: נשיא אמריקני ששואף להטביע את חותמו כנושא בשורה של סדר עולמי חדש, מלך ירדני (יש שיגידו שלא חזק כאביו) שנשוי לפלשתינית (שמייצגת את רוב תושבי הממלכה הפלשתינים) ונשיא פלשתיני אחד - מר אבו מאזן - שכמו קודמו לא רוצה /מעוניין/יכול (בחר את הנכון) לחתום על הסכם שלום שיחייב אותו לקבל החלטות קשות.
זה הזמן שלנו ושלך, ראש ממשלת ישראל, להוציאנו מעבדות (לקונספציה ולאובססיה) לחירות.
