הסכנה האמיתית

ממשלת ישראל נמצאת במגננה, היוזמה המדינית איננה בידיה והעולם הערבי ובראשו הרשות הפלשתינית תוקף אותה על כך שהיא מתנגדת לרעיון "שתי מדינות לשני עמים" ולתהליך אנאפוליס. ההצהרות האחרונות של שר החוץ אביגדור ליברמן נוצלו למסע ההסתה התקשורתי נגד ישראל באמצעי התקשורת הערביים והשתיקה של ראש הממשלה בנימין נתניהו אינה משפרת את המצב.

הרשות הפלשתינית אימצה בשבועות האחרונים מדיניות ברורה של מאבק מדיני בממשלה החדשה בישראל, זאת בכלל לפני שהתקיימו מגעים מדיניים בין שני הצדדים ולפני שראש הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס פגש את ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מדובר בהחלטה פנימית שקיבלה הנהגת אש"ף. ישנם גורמים פלשתינים בכירים שאומרים שהיו אלה גורמים ישראלים בכירים במפלגת קדימה שייעצו למחמוד עבאס לנקוט כבר מיום הקמתה של הממשלה החדשה בישראל, קו לוחמני ותקיף נגדה.

מחמוד עבאס אימץ את הרעיונות האלה בשקיקה תוך שהוא מנצל את העובדה שהתחלף הממשל בארצות הברית ושישראל איבדה את ידידה הגדול הנשיא ג'ורג' בוש, וכן את התדמית הסרבנית שנוצרה לישראל בעולם בעיקר בגלל דחיית רעיון "שתי מדינות לשני עמים" והצהרותיו של שר החוץ ליברמן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו העביר באחרונה מסרים לבכירים ברשות הפלשתינית וביקש מהם להתאזר בסבלנות ולא לצאת לתקשורת בהצהרות לוחמניות ותוקפניות, אך ללא הועיל.

הנשיא מחמוד עבאס התקשר לבנימין נתניהו רק עשרה ימים לאחר שהקים את ממשלתו כדי לברכו על הקמת הממשלה החדשה ולרגל חג הפסח בעוד שמנהיגים רבים וראשי מדינות בעולם עשו זאת מייד למחרת הרכבת הממשלה החדשה. פגישה בין השניים עדיין לא נקבעה. הנהגת הרשות הפלשתינית מנסה ליצור בדעת הקהל העולמית הקבלה בין הממשלה החדשה בישראל לממשלת החמאס ברצועת עזה. כאילו הסרבנות שלה היא שמונעת את השגת הסכם השלום המיוחל. לשם כך הציב ראש הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, שלושה תנאים להידברות עם הממשלה החדשה בישראל: כיבוד כל ההסכמים שנחתמו עם אש"ף והרשות הפלשתינית, קבלת העיקרון של שתי מדינות לשני עמים והפסקת ההתנחלויות.

הרשות הפלשתינית אומרת לקהילה הבינלאומית שהיא צריכה לאמץ את התנאים האלה ולא להידבר עם ישראל לפני שהיא מקבלת אותם בדיוק כפי שמתנהגת הקהילה הבינלאומית לארגון החמאס. כך הפכה ממשלת נתניהו בתוך כמה ימים מאז הקמתה, ל"ממשלה קיצונית" שדומה בעיני הרשות הפלשתינית לארגון טרור כמו ארגון החמאס, ממשלה שתדמיתה מוכפשת בכל רחבי העולם. ומה עושה הממשלה החדשה שלנו בעניין זה? בינתיים, שום דבר. מערכת ההסברה הישראלית נמצאת במצב של המתנה.

ממשלת נתניהו עסוקה בתהליך ארוך ומורכב של גיבוש מדיניותה, מדיניות שתהיה מקובלת על כל המפלגות המרכיבות את הקואליציה. רק לאחר שתגובש המדיניות הזו יציג אותה בנימין נתניהו לנשיא האמריקני החדש ברק אובמה ולשאר מנהיגי העולם. הדבר הזה יקרה רק בתחילת החודש הבא שנתניהו יקיים את ביקורו הראשון כראש ממשלה בבית הלבן.

הרשות הפלשתינית פתחה במסע הכפשה בינלאומי של ישראל בעולם בעיקר על מדיניותה במזרח ירושלים. היא הצליחה לגייס בקלות את מדינות ערב למאבק בישראל ומלך מרוקו, מחמד השישי, יכנס בתחילת החודש הבא את "ועדת ירושלים" (לג'נת אלקודס - בערבית) שהוא עומד בראשה כדי לקבל החלטות נגד מדיניות ישראל במזרח ירושלים.

הצעדים האחרונים שנעשו במזרח ירושלים אינם קשורים כלל למדיניות של ממשלת נתניהו, ספק אם ראש הממשלה מודע לצעדים אלה. מדובר במדיניות של ראש העירייה החדש ניר ברקת שחוסר הניסיון שלו גורם לו להתנהל כמו פיל בחנות חרסינה תוך שהוא גורם לנזק מדיני לישראל.

ניר ברקת מוביל מדיניות אגרסיבית של הריסת מבנים בלתי חוקיים במזרח ירושלים. מדובר בהוצאת עשרות צווי הריסה על-ידי העירייה בכפרים סילואן ועיסאוויה והשכונות הערביות א-טור וג'בל מכבר.

בעקבות צעדים אלה פנה ראש הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס לשרת החוץ האמריקנית הילארי קלינטון והיא נזפה בפומבי בממשלת ישראל כאילו היא שמפירה את תוכנית מפת הדרכים.

אינני אומר שישראל איננה צריכה לאכוף את ריבונותה במזרח ירושלים ולהתמודד עם מפירי החוק הערבים אולם אין זה הזמן לעשות זאת. הדבר מסבך את בנימין נתניהו מבחינה בינלאומית עוד לפני שהגיע לפגישת העבודה הראשונה שלו עם הנשיא אובמה. רצוי לנקוט בצעדים אלה כשישראל נמצאת כבר בעימות חריף עם מדינות העולם, כמו למשל בזמן מבצע "עופרת יצוקה", וצעדים כאלה כבר לא ישנו בהרבה את תדמיתה הגרועה ממילא.

לא צריך להיות רק צודק צריך להיות גם חכם.

מישהו בממשלה צריך "לנער" את ראש העיר החדש ניר ברקת ולהסביר לו שהוא איננו יכול להתנהל במזרח העיר כשריף שלוח רסן מבלי שהוא מתאם את צעדיו ומדיניותו עם ממשלת ישראל. כדאי לעשות זאת בהקדם.

האם הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס טיפס על עץ גבוה ונוקט במדיניות הזו כדי לשפר את מעמדו החלש בקרב בני עמו, שכן הוא כבר סיים באופן רשמי את כהונתו כנשיא? ייתכן שכן. גם בחולשה יש כוח והנה הוא מצליח לחבוט בממשלת נתניהו וגם לגייס את תמיכת מדינות ערב בעמדתו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו חייב להבהיר לנשיא אובמה שמדיניות הסירוב של הרשות הפלשתינית עלולה להפוך תוך זמן קצר לבומרנג שיפגע ברשות הפלשתינית עצמה. אם היא מתנהגת כמו ארגון החמאס לא יהיה לישראל שום אינטרס להמשיך ו"להנשים" את הרשות הפלשתינית בשטחי הגדה באמצעות כוחות צה"ל או לנקוט במדיניות של הקלות ושיפור כלכלי של המצב בשטחים.

בסופו של דבר הנשיא הפלשתיני ייאלץ להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו ולהידבר עימו. אין לו שום אופציה ריאלית אחרת, גם הוא יודע זאת.

הממשלה צריכה להתעשת במהירות ולהוביל מהלך מדיני מגובש וברור, יהא אשר יהא. אסור לה לאבד זמן ולהפקיר את הזירה הדיפלומטית והתקשורתית למערכת התעמולה וההסתה הערבית. כדאי לעשות זאת בהקדם ולהיעזר גם בנשיא המדינה שמעון פרס שיש לו ניסיון מדיני רב.

האתגרים המדיניים והביטחוניים של הממשלה החדשה הם מורכבים וסבוכים ובראשם האיום האירני. לכן הממשלה צריכה לקבוע את מדיניותה כלפי הפלשתינים בהקדם האפשרי ולתאם את מהלכיה בחודשים הקרובים עם הממשל האמריקני החדש.

כדאי להגיע להבנות עם הנשיא אובמה כדי שניתן יהיה להתמקד באיום האסטרטגי על קיומה של ישראל מצידה של אירן. לאחר שיוסר איום זה יהא די והותר זמן לעמוד על העקרונות הישראלים בסכסוך עם הפלשתינים. ארגון החמאס שולט ביד רמה ברצועת עזה, הפלשתינים אינם מוכנים לוותר על "זכות השיבה" ומזרח ירושלים כך שרעיון "שתי מדינות לשני עמים" בכל מקרה איננו רלוונטי כעת. צריך להרוויח את הזמן הדרוש עד לנטרול האיום האירני על ישראל. לצורך משימה זו אנו זקוקים לתמיכתה של ארצות הברית, אסור לשכוח זאת.