אופק קודר לכלכלה הישראלית

עננה שחורה וכבדה מאיימת לכסות את שמי המדינה כבר בעתיד הנראה לעין. למרות האביב, המדובר איננו, חלילה, בתחזית קודרת של מזג האוויר, גם לא בתחזית אסטרולוגית פסימית. בסך-הכל יש בה כדי לבשר את בואה של מציאות ריאלית אפלה, המשתקפת היטב במראה כבר בעצם הימים האלה.

בתום החגים, ועם חזרתם של החיים לשגרת מסלולם היומיומי, מגיעה גם שעתן של הגזירות שיוטלו על הציבור הרחב בעטיו של המשבר הכלכלי. ככל הנראה צפויה עלייה משמעותית בפיטוריהם של עובדים, שכדי לשרוד, ייאלצו רבים מהם לעבור הסבה מקצועית בדרכם לעבודה חדשה, מן הסתם משתלמת פחות. לחלופין יקוצר גם שבוע העבודה, בעיקר בבתי-המלון ובעסקי ההייטק; יצומצם עד למינימום הסיוע למשפחות נזקקות, ויוטלו הגבלות חמורות על השימוש במים, בעטיה של שנת-בצורת.

מיתון מעמיק

כתירוץ להידוק החגורה, תוצג לציבור הישראלי קופה ציבורית ריקה. המיתון, שרק יילך ויעמיק, יטמון בחובו קיצוץ משמעותי גם בחיי התרבות והפנאי. בתי-קולנוע ותיאטראות יחסלו, או יצמצמו, את מופעיהם; בתי-עסק ומסעדות יעברו מטמורפוזה כדי לשרוד, והטיסות אל מעבר לים יהיו מעטות יותר. באלה שיפעלו, יצומצמו מאוד השירותים לנוסעים, והם ייאלצו לממן מכיסם את המזון והשתייה על-ידי הטלת מטבע למכונות האוטומטיות שיוצבו במטוסים, או להביא, לחלופין, את הפרודוקטים מן הבית. שוק הדירות והמכוניות ייקלע לתרדמה, אם לא למבוי סתום. קניית דירה או מכירתה תידחה לזמנים טובים יותר וזה יהיה גם גורלו של הרכב הפרטי.

ארץ גזירה

קשה יהיה להימלט מן המצב העגום הזה של ארץ-גזירה. אבל, בשונה ממצבי מצוקה קודמים בעבר, הרי שהפעם לא צפויה עלייה במספר ה"יורדים" מן הארץ, שיבקשו להימלט אל חיים טובים יותר. הסיבה לכך פשוטה: "סיר הבשר" של פעם, מעבר לים, שוב אינו קורץ היום בשום אתר על פני החלד. המשבר הכלכלי, שפקד את העולם כולו, מסגיר כל אוכלוסיה מקומית לדלת-אמותיה ואין יותר לאן לברוח. זה יהיה, מן הסתם, גם גורלה של האוכלוסיה הישראלית, שעליה ייגזר לעבור את מסלול החתחתים כאן בארץ. אבל, בסופו של דבר יש גם ניצוץ של תקווה: כשתחלוף תקופת המשבר, בת שנה או שנתיים, ייראה שוב האור בקצה המנהרה.