החקלאים וה"ירוקים" צריכים להיות שותפים לדרך

התגייסותם של הגופים הירוקים לשמירה על המרחב הפתוח בישראל נכונה. במצבה של מדינת ישראל, כשעתודות הקרקע הפנויות הולכות וקטנות, יש לגבש מדיניות תכנון לאומית, וקולם של מי שמסמלים וממשים את ערכי שמירת הטבע ראוי שיישמע.

אחד האיומים על עתודות הקרקע הוא התפשטות בלתי מבוקרת ובלתי נחוצה של הערים על חשבון קרקע חקלאית או אדמות פנויות, וזאת בעוד שבתוך הערים עצמן יש מלאי קרקעות בלתי מנוצל. התוצאה היא רצף בנייה בלתי מבוקר ללא ניקוז מוסדר, כבישי אורך ורוחב הקוטעים מסדרונות אקולוגיים ופוגעים בשטחי מניפות נחלים. ערכי טבע ב"אזורי הביקוש" ובקרבת תוואי תחבורה, תקשורת, דלק, גז מים וביוב נרמסים ונעלמים למרות פעילות "הירוקים".

תוכניות מתאר ארציות אושרו בממשלות קודמות ובהן מעוגנת מדיניות סיפוח שטחים פתוחים נרחבים. יישובים שלמים על תושביהם ממועצות אזוריות יסופחו לתחומי הערים, והדבר יכול לגרום לאסון תכנוני ארוך טווח ולאובדן השטחים הפתוחים שסביב הערים. ראשי הערים לא ימתינו זמן רב בטרם תאבונם לבנייה ולחצי אנשי הנדל"ן יגבר עליהם.

אנו מאמינים שפיתוח נכון צריך לכלול הרחבה מבוקרת של הערים בהתאם לגידול באוכלוסיה, לצד פיתוח של היישובים הכפריים בדגש של שמירה על אופיים המיוחד. מדיניות ה"חנק" של המושבים והקיבוצים שהנהיג המינהל, ושלמרבה הצער נתמכה בחלקה על-ידי גופים שמתיימרים לייצג ערכים חברתיים או של איכות הסביבה, פוגעת בחוסנם של הישובים ובמטרות של אותם גופים.

לאורך כל ההיסטוריה של התנועה הציונית, אנשי הקיבוצים והמושבים היו חוד החנית של החינוך לערכי טבע ומורשת, והם הניחו את התשתית לארגונים המובילים כיום. עזריה אלון מבית השיטה מוכר לכולם אך לפניו ולצידו התהלכו כאן משה כרמי, שמואל סבוראי, עמנואל ליפשיץ, שמשון כוכב ועוד רבים, כולם חברי קבוץ יחיד (עין חרוד) שנפטרו בינתיים.,רחל סבוראי, מאיר הר-ציון ורבים אחרים החיים עמנו, כולל יואב שגיא שהתחנך באותה סביבת חינוך. הם העמידו תלמידים רבים המייצרים ומשמרים ירוק, מחזקים את הזיקה והקשר ל"שטח" דרך הרגליים ובאמצעות חוויות ראשוניות ולא רק דרך האקדמיה, העיתונות וההפגנות. הם מקיימים מוזיאונים, משקי חי ופעילויות חשובות אחרות.

למרות ה"בלה בלה" אודות אלו שקיבלו קרקעות בחינם ואינם מגדלים עליהן חקלאות, אנשי ההתיישבות המתמידים שומרים כבר 100-60 שנה על מליוני דונם ירוקים. ישובים אלו הם חלק בלתי נפרד מהתנועה הירוקה. החברה להגנת הטבע, הארגונים והעמותות ימצאו בבני הקיבוצים והמושבים את שותפיהם הטבעיים והנכונים, ואל להם לשים את מבטחם בפוליטיקאים שעלולים לשנות את דעתם, פקידים או אנשי ועדות תכנון.

על כולנו להתגייס כתף אל כתף לעצור את השתלטות בעלי ההון המעטים אך חזקים על קרקעות המדינה. עזרו לנו במאבק של קיבוץ אילות מול יזמי ההימורים, מול השתלטות רועים על אדמות של קיבוצי גלעד ורמת השופט, מול גניבות רכוש, ציוד ויבולים חקלאיים שהופכות לאיום קיומי על שמירת החקלאות.

אסור לאנשי ארגוני הסביבה לחטוא במחשבה שהם היחידים שעתידה הירוק של מדינת ישראל חשוב להם וביכולתם הבלעדית להבטיח זאת.