בעיתון מעריב התפרסמה ידיעה על כך שיהודה נאמן התבשר על-ידי שרת החינוך לשעבר, פרופ' יולי תמיר, שיקבל השנה את פרס ישראל. מיד הוצפתי בשאלות על משמעות הפרס, על משמעות האירוע, על אופי האנשים שבוחרים את המועמדים, על איכות התכנים שנבחרים.
פרס ישראל אמור לייצג מהות ערכית שבאה לידי ביטוי בכל תחומי החיים שלנו ולא משנה ההתמקדות;
פרס ישראל אמור לייצג פלח נרחב של העם (רחב ככל האפשר) שמזוהים עם הבחירה;
פרס ישראל אמור לייצג בעשייתו ערכים לאומיים שמוצגים על-ידי תרבות, תעשיה, ספורט וכו';
פרס ישראל הוא לא נחלת יחיד או מקבץ של אנשים שיכולים להתעלם ו\או מרשים לעצמם להתעלם ממאווייהם של אחיהם ולהחליט כקבוצה מיוחסת אשר דלתותיה סגורות בפני הציבור הרחב;
"פרס ישראל" כשמו - הוא מציג את "ישראל" ולא את השוליים הנידחים שבו.
אם כך, האדון הנכבד לא רק שלא תורם ותרם בעשייתו, אלא שבאמתלה של ביקורת על הממשלות שנבחרו בתהליך דמוקרטי על-ידי עם שטרוד בדרכים לשפר את מחייתו בארצו-מולדתו (גם על-ידי ביקורת ומחאות) בוחר במהלך השנים להציג את המציאות בסרטיו בצורה הנוגדת ללוגיקה האנושית ישראלית-לאומית כשזה מציג אותנו כטרוריסטים מול טרוריסטים, שבמהלך המלחמה העדיף לצפות ברשת אל-ג'זירה משום שבה הראו את "כל המראות ללא צנזורה" ושהגדיל לעשות ביומיים לפני קבלת "פרס ישראל" בערב יום הזכרון לחללי צה"ל כששהשתתף ונשא דברים בטקס ישראלי-פלשתיני בתאטרון תמונע בתל אביב.
הוא בחר, בעצמו, לנדות את עצמו מצה"ל לאחר שנלחם כצנחן רופא במתלה וקיבל את עיטור המופת.
צה"ל מזמן כבר לא פרה קדושה, אך חלילה, לא טמאה. מיטב נערינו נוהרים לכל היחידות כשבבחירתם למלא את חובתם בכל האפשרויות הניתנות. מותר, וחובתנו לשפר ולשאוף לערכיות טובה יותר, לתעסוקה חיילית הומנית יותר, אך הביקורת באה וצריכה לבוא לבנייה מתוך הכרה בהקרבה של הבחורים, מתוך מקום של הערכה בסיסית ויסודית שנותנים לנו לנהל חיים תקינים ולפרוח בהם. עדיין נערינו רחוקים שנות אור מהרפש ומהזוהמה הכללית שמנסה נאמן להטיל על אזרחינו דרך הקולנוע.
תמוה בעיניי שבמהלך כל הכתבה מבהיר נאמן את הקושי שנתקל בהפצת סרטיו במהלך חייו לקהל הרחב, ומסיבה זאת, אינם מוכרים לציבור.
כאזרחית גאה במדינת ישראל, כאמא וכאשת איש, של גברים ששירתו וישרתו בצה"ל, הנני מוחה על הרעיון שאדם שכל חייו התעסק בהשמצת מולדתו - כשאחרים היו עסוקים ושילמו מחיר יקר לקיומו, לפריחתו ולהעצמתו - יקבל בשמי פרס.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
