בזאת יבוא אהרון

"כל שלא יכלו לברוח... נהרגו על קידוש השם במיתות משונות, קשות ומרות: קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים; וקצתם קיצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים; וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית והשליכום לחוץ שלא ימותו מהרה ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אמותם והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים. ונשים מעוברות בקעו בטנן והוציאו העובר וחבטו בפניהן; וקצתן קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים וקיצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול החי מן הבטן... ולא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהן".

אין זה תיאור של השואה, אלא של ארועים שהתרחשו כמעט 300 שנה קודם לכן - בגזירות ת"ח ות"ט (1649-1648), כפי שמביא פרופ' חיים הלל בן-ששון מתוך הספר "יְוֶן מצולה" של ר' נתן נטע הנובר (תולדות ישראל בימי הביניים, עמוד 258). את הפרעות חוללו, בעיקר באוקראינה, צבאות הקווקזים המורדים בראשותו של בוגדן חמיילניצקי. היישוב היהודי בארץ זו נהרס ברובו, וכאשר בתגובה פלשו צבאות רוסיה לפולין - נפגעו קשות גם הקהילות במדינה זו.

ההלם של גזירות ת"ח ות"ט היה מן הקשים בתולדות עם ישראל באלפיים שנות גלותו. הוא הוביל במישרין לעלייתו של משיח השקר שבתאי צבי, אשר קרע לגזרים קהילות רבות וסיים את דרכו בהלם כבד נוסף - ההתאסלמות שלו ושל חסידיו. התגובה לשבתאות הייתה עליית תנועת החסידות.

אחת הסיבות לכך שפרעות אלו יצרו שבר כה נורא, הייתה שהן באו בדיוק בשנה שהיו מי שחזו שתהיה שנת הגאולה. את תחזיתם הם ביססו על המילים הראשונות בפסוק השלישי של פרשת השבוע: "בזאת יבוא אהרון אל הקודש". "זאת" בגימטריה 408; ת"ח בגימטריה 408. אמרו בעלי התחזית: בשנת זא"ת יבוא אהרון אל הקודש - תבוא הגאולה. כאשר במקום הגאולה באו פרעות כה איומות וחורבן של קהילות כה רבות, הובילו ההלם והייאוש לחיפוש אחרי גאולה מהירה, וכך נולדה השבתאות.

תיפח רוחן של מחשבי קצין

שאלת העיסוק בחישוב מועד הגאולה היא עתיקת יומין. הגמרא במסכת סנהדרין מטפלת בה על פני שני דפים (צ"ז-צ"ח), אך נזהרת מאוד מקביעת מועד. התנאים והאמוראים המצוטטים שם, מדברים בעיקר על סימני הגאולה ועל פניו של הדור בו יבוא המשיח. שני מאמרים במיוחד מדבריהם שם נחקקו לדורות.

הראשון הוא דבריו של ר' שמואל בר נחמני בשמו של ר' יונתן: "תיפח רוחן של מחשבי קצין, שהיו אומרים: כיוון שהגיע עת הקץ ולא בא [המשיח] - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר: אם יתמהמה חכה לו". באופן נדיר, הרמב"ם פוסק הלכה מתוך דברי אגדתא אלו:

"וכל אלו הדברים [=סדרי ביאת המשיח] וכיוצא בהן, לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו. שדברים סתומים הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע [=פירוש] הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הוויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת. ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר, שאינם מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה. וכן לא יחשב הקצין. אמרו חכמים: תפח רוחם של מחשבי הקצים. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר [=שתהיה גאולה]" (הלכות מלכים, פרק י"ב, הלכה ב).

האימרה השנייה מופיעה בעמוד הבא ומתייחסת לדברי הנשיא ישעיהו (ס', כ"ב) על הגאולה: "אני ה' בְּעיתָהּ אחישנה". הסתירה ברורה: אם הגאולה תבוא במועד שנקבע לה מראש - כיצד תבוא מהר יותר? ואם תבוא חיש מהר - כיצד תבוא במועד שנקבע? עונה ר' אלכסנדרי בשם ר' יהושע בן לוי: "זכו - אחישנה; לא זכו - בעיתה". כלומר: אם בני ישראל יחזרו בתשובה ויגדילו את זכויותיהם, הגאולה תבוא מהר מהמתוכנן. אם לא - תבוא במועד שקבע ה'.

חכה בכל יום שיבוא בכל יום

אך מדוע בעצם לא נגלה זמן הגאולה? כאשר פותח יעקב את ברכתו לבניו בשוכבו על ערש דווי, הוא אומר: "ואגידה לכם את אשר יקרָה אתכם באחרית הימים" - אבל משם הוא עובר לדבר על העבר ונותן ברכות גשמיות לעתיד. מה קרה לאחרית הימים המובטחת? אומר רש"י: יעקב ביקש לגלות את הקץ אך הנבואה הסתלקה ממנו.

את התשובה לשאלה זו אנו מוצאים באמירה של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, אשר שכל בשואה את רעייתו ו-11 ילדיהם. לאחר השואה התחתן שוב, עלה ארצה והקים את קריית החסידות ובית החולים לניאדו בנתניה. בערוב ימיו אמר האדמו"ר: אילו הייתי יודע שאגיע לגיל 80 והמשיח לא יבוא - לא הייתי מחזיק מעמד.

אם מועד הגאולה היה ידוע, היה נגרם ייאוש כבד בשנים הרחוקות ממנו. נכון, אפשר על-ידי ריבוי זכויות להגיע למצב של "אחישנה", אך עינינו הרואות שקשה מאוד ליצור זכויות כאלו, ודאי ברמה הכלל-לאומית. היו ודאי יהודים רבים שהיו משקיעים את כל יכולתם בריבוי מצוות ומעשים טובים, אך גם הם עלולים היו להתייאש אם היו רואים שלא הכל שומעים להם, וממילא הגאולה עדיין רחוקה מאוד.

לא לחינם קבע הרמב"ם כעיקר אמונה את האמירה "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על-פי שיתמהמה - עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". המילים "בכל יום" ניתנות לקישור למה שלפניהן ולמה שאחריהן: אחכה לו בכל יום, הוא יכול לבוא בכל יום. ניתן להניח שזו גם הייתה כוונתו של הרמב"ם, הידוע בלשון הזהב שלו: חכה בכל יום שהמשיח יבוא בכל יום. אל תעסוק בנסתרות, אל תחשב, אל תחפש אותות וסימנים, אל תפרש גימטריות ורמזים. קיים את המצוות, עשה את הטוב וסור מהרע, תרום את חלקך לבניית עולם טוב יותר ולהחשת הגאולה. ומעל לכל - האמן באמונה שלמה בלי שאלות, בלי טענות, בלי חשבונות.