גם נסיגה וגם פצצה אטומית

עוד לפני ימים ספורים הסבירו לנו בתקשורת העוינת שנתניהו, בביקורו הקרוב בארה"ב, יועמד בפני הברירה לוותר על יהודה ושומרון ועל ירושלים, ולקבל את "היוזמה הערבית" - קרי יסכים לקלוט לפחות חלק מצאצאי פליטי תש"ח הערבים - בתמורה לכך שהאמריקנים ומדינות ערב "המתונות" יסירו מאיתנו את הסכנה האטומית האירנית. המסקנה המתבקשת היא, שמי שיתעקש לשמור בידיו את ירושלים עלול להעמיד את כל הארץ בסכנת השמדה אטומית. את הסחיטה הנבזית הזאת שיווקו באמצעות אימרת הכנף "יצהר או בושהר".

העמדת הדברים הזאת, שראש הסגל של הבית הלבן, רם עמנואל, חזר עליה בהופעתו בפני איפא"ק, הופרכה בכל אבסורדיותה על-ידי איילה חסון בערוץ הראשון (3.5.09), שחשפה את האמת המרה, כי אובמה כבר השלים עם התגרענותה של אירן כעובדה מוגמרת. עד כדי כך, שמדינות אירופיות - שכרגיל גישתן יותר פייסנית מזו האמריקנית - הביעו באוזני פקידים ישראלים חרדה מפני קבלת הדין של ממשל אובמה, שגם לה כבר נמצא ביטוי מכונף: פצצה - ולא להפציץ! כלומר, לא נפוצץ אותם, גם ביודענו שתהיה להם הפצצה.

עולה בזיכרון סיסמת התבוסנים בתקופת המלחמה הקרה: "Better dead than red" - "עדיף אדומים מאשר מתים". אלא, שהאדומים עברו מן העולם, בעוד העולם החופשי ממשיך את חייו, לא מעט בזכות דמויות כמו נשיא ארה"ב רונלד רייגן שהאדומים והוורודים לעגו לו על היעדר תחכום, אך דווקא ה"קומון סנס" - השכל הישר והפשוט שלו - הוא שהכריע את הכף ולא מילות הכנף של השמאל.

לכאורה, יש כאן פירכה הגיונית: אם אובמה השלים עם הפצצה האירנית, איזו סחורה מחזיק הוא עדיין בידיו להציע לנו תמורת הוויתור על מולדתנו ועל עיר הבירה שלנו? איזה מין עסקה יכול עוד אובמה להציג לנתניהו: גם נסיגה לקו הירוק וגם לחיות בצל הפצצה? שישה מיליון יהודים - שוב 6 מיליון! - יצטופפו בגטו צר, ומעליהם איום השמדה יומיומי? התשובה היא, שלא על עסקה מדברים אובמה ויועציו היהודים עוכרי ישראל, כי אם על תכתיב: למסור לערבים את לב הארץ ואת בירתה כנדוניה, לצרכי השידוך האמריקני-אירני!

לא תהא זו הפעם הראשונה, בה משלמים האמריקנים במטבע יהודי-ישראלי. קיסינג'ר גזל מאיתנו את ניצחון מלחמת יום הכיפורים ואילץ אותנו למסור למצרים את סיני, "תמורת" נטישת סאדאת את המחנה הסובייטי לטובת כניסתו למחנה המערבי. את דמי הכניסה שילמנו אנחנו - בדם חיילינו ובכל מה שהשקענו בסיני בגילוי ופיתוח שדות נפט, בבניית שדות תעופה, בהתיישבות, בפיתוח תשתיות, וביניהן כל החוף המזרחי בואך שארם-א-שייך, ועוד ועוד.

תמונה דומה מצטיירת בגולן. כאן השליך השמאל לעם ישראל את הפיתיון של ויתור על הגולן תמורת ניתוק סוריה מאירן, מן החיזבאללה ומן החמאס. ומאחורי הפיתוי - הסחיטה באיומים, שאם לא נעשה כן נהיה אנחנו אשמים בכל קטיושה או טיל שייפלו על הצפון. והנה, גם הבלוף הזה התפוצץ:

סוריה הודיעה שאינה חולמת לשבור תמורת הגולן את בריתה עם אירן. להפך, "תמורת הגולן" היא תעניק לאמריקה את שירותיה לשדך בינה לבין אירן, ומתחת לחופה הזאת היא תיאות להכניס גם את החיזבאללה והחמאס. ולאחר שפרסמה את עמדתה זאת ברבים, גילתה אמריקה שבכוונתה להחזיר את שגרירה לדמשק!

כאן מתעוררת שאלה נוספת, כיצד חושבים האמריקנים והאירופים להציג לנו, ולו כלפי חוץ בלבד, הליכה כזאת לעקידה? מסתבר, שהם יציעו לנו שלושה תחליפים ליכולת שממנה אנחנו נהנים היום, להגן על עצמנו בהתאם לרצוננו הריבוני, יכולת אשר בגבולות הנסיגה, עם אומה על סף או לאחר מלחמת אזרחים וללא ריבונות אמיתית, כבר לא תהיה לנו: צבא זר על הקו הירוק, ערבויות בינלאומיות ומטרייה אטומית אמריקנית (לאחר פירוק היכולת האטומית שלנו). אלא, אוי למי שהגנתו נתונה בידי זרים, אשר לבטח יקשרו לו את הידיים ויהפכו את ארצו לשטח חסות, ואוי למי שחייו תלויים במטרייה זרה.

אשר לערבויות, לכו ולימדו את הערבויות הבינלאומיות שהיו אמורות להבטיח את שלמותה הטריטוריאלית של צ'כוסלובקיה. איך הצרפתים והבריטים מכרו אותה לגרמניה הנאצית, ואיך - גם לאחר שהפשיטו אותה מהרי הסודטים, ה"יהודה ושומרון" שלה, נתנו לה ערבויות חדשות לשארית השטח שנותר וגם מהן התעלמו והתירו להיטלר לצעוד לתוך פראג.

וגם בדידנו הווא עובדא, שממשל אייזנהואר ערב לנו, תמורת הנסיגה מסיני, לפתוח בכוח את מיצרי טירן אם המצרים יסגרו אותם, וכאשר כך אכן עשו ערב מלחמת ששת הימים, האמריקנים "לא מצאו" את ההתחייבות!

הרמאים ומאחזי העיניים מן השמאל זוממים לגרש מאות אלפי יהודים מארץ ישראל, כביכול כדי להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. אולם לאמיתו של דבר, גם אם על הארץ יצליחו לוותר, מדינה עצמאית לא תישאר בידם, כי אם מעין מנדט חדש בחסות הקוורטט. המנדט הבריטי שלט עלינו מלונדון מתוך ה"ווייטהול" (תרגום מילולי: האולם הלבן), ו"מנדט" חדש ישלוט עלינו מוושינגטון, מתוך "הבית הלבן", אם נתניהו יתקפל וידקלם את המנטרה של שתי המדינות.

יש תמיד לזכור, שמדיניותו של אובמה היא כוללנית ולא תסתפק בירושלים וביו"ש. באותה החבילה תימצא גם הכניעה ל"יוזמה הערבית", גם הפקרת הגולן וגם ההשלמה עם ההתגרענות האירנית. אמור מעתה, שעל סדר היום בפגישת אובמה-נתניהו יעמדו עצמאותה של ישראל וריבונותה, לא פחות.