"כאשר הורים נפרדים, נוצר מצב שבו המידע על הילדים מתרכז אצל אחד ההורים ונחסם בפני ההורה אשר אינו מתגורר עמם באותו בית. הצעת החוק מוסיפה לפרטי הרישום של קטין במרשם האוכלוסין את מענו של ההורה אשר איננו מתגורר עם הקטין, ובכך מעגנת את זכות שני ההורים לקבל מידע לגבי ילדיהם". אלו הם דברי ההסבר ל
הצעת חוק מסירת מידע להורה, התשס"ט - 2009 אשר הונחה על שולחן הכנסת לפני כשבוע (יום ב', 4.5.09).
הצעת החוק אשר משותפת לחברי כנסת מן השמאל הקיצוני (ח"כ דב חנין), לחכ"ים ערביים (ח"כ מוחמד ברכה, ח"כ חנא סוויד, ח"כ עפו אגברייה), לח"כים מקדימה (ח"כ אורית זוארץ, ח"כ נחמן שי וח"כ בילסקי זאב), וכן לחכ"ים מן העבודה, מרצ והליכוד, (ח"כ דניאל בן-סימון, ח"כ אילן גלאון, וח"כ יריב לוין בהתאמה), הינה פרי יוזמה של עמותת
הורות=שווה.
ההצעה קובעת כי מקום בו "הוטלה על גוף המנוי בתוספת חובה על-פי כל דין, למסור להוריו של קטין מידע הנוגע לאותו קטין, ואחד מהוריו של הקטין אינו מתגורר עימו, ימסור הגוף את המידע גם לאותו הורה".
לדברי גיא רוה, חבר ועד בעמותת הורות-שווה, ההצעה באה על-רקע המציאות המוכרת בה מוסרות הרשויות מידע לגבי הילד רק להורה המשמורן. הדבר מביא להגדלת הנתק בין האב לילדיו ולא מאפשר לאב לממש את אחריותו ההורית. יתרה מזו, מסירת מלוא המידע לשני ההורים תסייע בעידוד מעורבותם של שני ההורים בחיי הילדים גם במקרים בהם אחד ההורים בחר מסיבות שונות שלא להיות מעורב.
לשיטת רוה, הבעייתיות בהקשר זה היא בראש ובראשונה בכל הנוגע לטובת הילד, ובעייתיות נוספת היא ביכולת של האב לקיים את חובתו ההורית כלפי הילד ולפעול במרב הזהירות ושיקול הדעת המתחייבים מכל הנוגע לדאגה לבריאותו של הקטין. אחת מהחובות ההוריות כלפי קטין, בהיותו חסר ישע, היא לדאוג לבריאותו הפיזית, כמו גם הנפשית. היעדר דאגה שכזו פירושה הזנחה. הזנחה היא עבירה פלילית. בדין האזרחי הזנחה היא
רשלנות, עוולה אזרחית. בצדק, החוק אינו מפחית מן האחריות ההורית לאחר גירושין. שני ההורים אחראים לבריאות הקטין, ואסור להם להזניחו. המצב הביורוקרטי הקיים, עשוי לגרום ל
הפרת חובה חקוקה. אין ספק שהחובה היא גם זכות, זכות להיות הורה, זכות לגדל ילד, זכות במובן היהודי הלכתי של המילה, אך בעיקרה היא חובה.
חברי הורות-שווה, בהצעת החוק אשר יזמו, נסמכים לדבריהם על מסקנות דוח הביניים של ועדת שניט בעניין חלוקת האחריות ההורית בזמן גירושין, ולפיהן "עיקרון טובת הילד מהווה את נקודת המוצא העקרונית ממנה נגזרת האחריות ההורית".
|
|
|
|
התפרצות לדלת פתוחה? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
בשיחה עימו מציין גיא רוה כי מוסדות החינוך מונעים מידע מן ההורים, לא בשל רוע, אלא בשל ביורוקרטיה, וצורך להתאים מחדש את מערכות המידע הממשלתיות למצב החדש. "יש הבדל בין נכונות של המוסדות השונים, ובין עיגון בחוק. משרד החינוך עושה את כל המאמצים שהוא יכול, אבל אין להם סמכות להורות למזכירת בית הספר לשלוח מידע גם לאב. עיגון בחוק יקנה למשרד החינוך יותר כלים לאכוף זאת על כל בתי הספר".
עו"ד גלי עציון, רכזת החקיקה ו"העניינים המשפטיים העקרוניים" של נעמ"ת, אשר מקדמת בברכה את רעיון העידכון של שני ההורים, אינה סבורה כי הפתרון הוא בחוק. "ככל שיש חקיקה רבה יותר, אתה יודע שהמצב הוא פחות טוב", היא מצטטת מדבריו של חשין (שנאמרו בהקשר של ניסיונות הסרק לאכוף את ערכי השוויון על-ידי חקיקת יתר). "אחרי החקיקה, צריכה לבוא אכיפה וקיום" היא מוסיפה, ופה לשיטתה, קבור הכלב. עציון מציינת כי כבר כיום ישנו חוזר מנכ"ל, ושדרוג חוזר המנכ"ל ממעמד של הנחיה מנהלית למעמד של חוק, לא יסייע כל עוד חוזרי המנכ"ל עצמם אינם נאכפים. היא מסבירה כי אם וכאשר ייחקק החוק, "הכל יחזור לחוזרי המנכ"ל", כיוון שחוזרי המנכ"ל יפרטו כיצד ליישם את החוק, כפי שכיום הם מפרטים "ברחל בתך הקטנה" כיצד יש ליישם כל חוק אשר נוגע לתחום סמכותו של משרד החינוך.
לשיטתה, "חקיקת יתר מבטאת את אוזלת ידנו ואת התסכול שלנו, אבל זה לא תמיד נותן את המענה".
לדעתה, יש לצאת בקמפיין הסברה ציבורי בנוגע לחשיבות שיתוף שני ההורים במידע הנוגע לילדיהם המשותפים, ויש לחזק את ההידברות בין שני ההורים.
בחלק מהוראות הצעת החוק היא רואה 'התפרצות לדלת פתוחה', שכן חלק מן המוסדות אשר החוק מציע כי ישותפו במידע על הילד ממילא אינם מחזיקים מידע חיוני על אודות קטינים. כך למשל בנקים או המוסד לביטוח לאומי אינם מחזיקים ו/או מנהלים כל ניירת ו/או תכתובת אשר נוגעת לקטינים. עציון מתרשמת שערכו של החוק הוא הצהרתי יותר, ופחות מעשי, וכי מטרתו לחלחל "מלמעלה למטה" שינוי קונספטואלי בקרב בני החברה, באשר לחלוקת התפקידים המגדרית.
|
|
|
התועלת היחידה אשר עציון רואה בהצעת החוק הינה בחובה אשר תחול מעתה ואילך על מועצות ועל רשויות מקומיות ליידע את ההורים בדבר אזורי רישום למוסדות החינוך. לשיטתה, חשוב ששני ההורים יהיו מעורבים בבחירת מקום הלימודים של הילד.
עם זאת, היא חוזה אפשרות לתקלות. "מה אם כל הורה ירשום את הילד למוסד חינוכי אחר?" האם נחזה פה גרסת "משרד החינוך" ל" מירוץ הסמכויות" המשפטי?
|
|
|
|
|
ומה עם זכות הילד לבחור?
|
|
|
שני בני זוג גרושים אוחזים בטלית המעורבות בחיי הילד, זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי". הצעת החוק עוסקת בקרב האגרוף המשפטי בין שני ההורים על מידת המעורבות בחיי הילד, אך דומה שיש פה נוכח נפקד. הילד עצמו. מה אם הוא, מטעמיו שלו, בוחר שאחד ההורים לא יהא מעורב בחייו?
הן גיא רוה והן עו"ד עציון מסבירים כי מקום בו ישנו חשש שהורה אלים ישתמש לרעה במידע כנגד הילד (לדוגמא כאשר הילד מביא ציונים שליליים מבית הספר, הוא חשוף לאלימותו של ההורה האלים), ניתן להוציא צו של בית משפט וזאת בכדי למנוע מ"הורה לא ראוי" לקבל את המידע.
"ברירת המחדל היא לספק את המידע לשני ההורים", מסבירה עציון, ו"במקרים אשר מסכנים את שלום הילד יש להוציא צו בית משפט אשר יוציא לגורמים הרלוונטים הוראה שלא למסור מידע לאחד ההורים".
אולם מה עם מקרי האפור? מה אם הילד, בלא שהורהו מתעלל בו ומטעמים של אוטונומיה אישית גרידא ורצון חופשי אינו חפץ במעורבות אחד ההורים?
"היום בתי הספר הופכים להיות עוד יותר מתוכחמים", מסבירה עציון. "הורה לא רק מגיע ליום הורים, הוא יכול להיכנס לאינטרנט באופן שוטף לראות את מצב הילד, יש בתי ספר שהגדילו לעשות, ואשר בהם הכניסה לבית הספר מתבצעת עם פס מגנטי, וישנה מערכת משוכללת אשר מתקשרת להורים לאחר X חיסורים, מה שנקרא האח הגדול במיטבו".
לעציון ביקורת על הפטרנליזם המובנה בעצם הקביעה הסטטוטירית אשר לפיה הילדים "שייכים" להורים עד לגיל מסוים:
"עם כל הכבוד לאוטונומיה של הילד, לפי החוק הוא 'שייך' להורים עד גיל 18, וזאת הסיבה שההורים 'מחלקים' אותו כשהם מתגרשים, כי הרי כל הדיבורים של משמורת משותפת, זו חלוקה כזו או אחרת של ה'רכוש' שנקרא ילד. ילד הוא לא רכוש. רק בצמתים ייחודיים ויוצאי דופן החוק קובע כי אין חובה ליידע את ההורים. אחד המקרים יוצאי הדופן האלו הוא המקרה של הפלות, שבו אין מיידעים את ההורים אם הנערה אינה מסכימה לכך".
עציון מציינת כי חוק זה לא ישנה כהוא זה את גישת המשפט למידת האוטונומיה שהילד (אינו) ראוי לה, ותכלית הצעת החוק היא לאפשר להורים לממש באופן משותף את תפיסת החברה באשר לפטרנליזם ההורי על הילד, ולא לעורר שאלות באשר למידת האוטונומיה האישית אשר לה זכאי / לא זכאי הילד במסגרת הורית.
|
|
תפוס כינוי יחודי
לא מתחקרים ליקויים בצה"ל 
