התעורר הצורך בסיסמה הנראית פחות מרחפת ויותר פרגמאטית, והנה היא באה - "שתי מדינות לשני עמים", שאינה אלא אותה הגברת בשינוי אדרת, כי שוב מדובר במזרח תיכון אחר, שונה, נטול כנופיות טרור וגדוש באזרחים שוחרי שלום וקידמה, שכל מעייניהם מכוונים לפיתוח מדעי ולקידום תרבותי, ואז, ממש מתאים שתקום ותיבנה לאורכה של מדינת ישראל - מדינה חדשה שתנקז לקרבה את כל שוחרי השלום שמשום מה אני מכנה אותם ללא הצדקה - חברי כנופיות הטרור, וסבור בטעות כי הם חפצים בהשמדת מדינת ישראל וברצח עם (יהודי).
שתי מדינות לשני עמים, אוטופיה מתגשמת, מזרח תיכון חדש, לא חשובה כלל המציאות.
כי המציאות היא - שדבר לא השתנה.
זה באמת די מתוחכם להחליף את הסיסמה ולהיראות כפרגמאטי ומיושב, כשעל הדגל חרוטה הסיסמה בדבר הקמת מדינת טרור, אך זה לא יעבוד, כי גם אם השמאל הקיצוני יחליט על הקמת מדינה לכנופיות הטרור (לרבות הפלג המתון המונהג על-ידי מכחיש שואה שמקומו בכלא) - הם לא יאבו להקימה, ויסרבו, ויסכלו, וימנעו, כפי שקרה למרבה הבושה לברק בשרתו כראש ממשלה - כאשר הבטיח לערפאת את הכל, ונדחה... וכפי שקרה לשרון כשהיה ראש ממשלה ויזם וביצע את ההינתקות מעזה כדי שיהיה שם שקט בגבול - ובתגובה קיבל הרבה יותר טילים... וכפי שיקרה לכל מהלך אחר בכיוון המונחה על-ידי קיצוני השמאל הנתמכים על-ידי התקשורת אך מולם "הנהנים" הפוטנציאליים - שהם, למעשה, מתנגדים לכל התמסדות המחבלת בהפעלת טרור.
לכן, אין מה להיות מוטרד, ולא במקרה כששאלו את בני בגין האם יהיה מוכן לשבת באותה ממשלה עם חיים רמון - השיב כי כן, מהסיבה שאי-אפשר בטווח הנראה לעין לממש את תוכניות השמאל, וכל ניסיון לממשן - ייתקל בפועל בהתנגדות, כפי שהיה עד כה. את זה, כך קיווה בגין, גם רמון יבין.
כלומר, גם אם בנימין נתניהו יבטיח לברק חוסיין אובמה כי הוא בעד שתי מדינות לשני עמים, בבואו לממש את ההבטחה הלכה למעשה, הוא לא יוכל לאתר שום עם שיכול ו/או רוצה להיכנס לסד של מדינה על כל המשתמע מכך, ובוודאי כנופיות הטרור לא יסכימו להיכנס לסד זה.
זו המציאות.
כבר הוכח כי כך הם פני הדברים.
והמציאות הזו אינה בת-שינוי באמצעות סיסמאות, שאין כל דרך לאמצן כדרך מדינית - ראה "מזרח תיכון חדש" של פרס.
