התגובות הפלשתיניות להסכם ז'נבה <br>

הקדמה

לאחרונה הגיעו אישים ישראלים ופלשתינים להבנות בנוגע להסדר קבע בין ישראל לפלשתינים המכונה "הסכם ז'נבה" לאחר שיחות שנערכו למעלה משנתיים. ההסכם, שטרם התפרסם אמור להיחתם בטקס בינלאומי במהלך חודש נובמבר בז'נבה בנוכחות נציגים ישראלים פלשתינים ערביים ואירופאים.

קדורה פארס, חבר המועצה המחוקקת ובכיר בתנועת הפת"ח, שהיה חבר בצוות המו"מ הפלשתיני ויש שטענו כי נשלח כנציגו של מרואן אל-ברגותי אמר כי מטרת ההסכם היא "להפריך את טענות ממשלת הימין בישראל, לפיהן אין שותף פלשתיני אשר ניתן להגיע עמו לפתרון של שלום לסכסוך הפלשתיני-ישראלי וכן כדי לאפשר דיון פנימי ישראלי שיעמוד נגד התוכנית היחידה של ממשלת אריאל שרון המתגלמת בהרג, הרס ומלחמה ואינה מציעה שום פתרון מדיני לסכסוך הזה."

השאם עבד אל-ראזק, השר לענייני אסירים לשעבר שהשתתף גם הוא בצוות המו"מ הפלשתיני אמר בראיון ליומון הלונדון בשפה הערבית "אל-שרק אל-אוסט" כי "המטרה היא להוכיח לשני העמים הישראלי והפלשתיני כי ניתן להגיע להסדר מדיני וכי כל טענה כי בלתי אפשרי להגיע להסכם היא שקר גדול".

א. פרטי ההסכם כפי שמדווח בתקשורת הערבית

ההסכם טרם פורסם באופן רשמי לפיכך התקשורת הערבית בכלל, והפלשתינית בפרט, ניסו לעמוד על פרטיו. ההתבטאויות והראיונות שנערכו עם חברי צוות המו"מ הפלשתיני בתקשורת הערבית חשפו פרטים מעניינים בנוגע לפרטי ההסכם אשר במקרים רבים עומדים בסתירה למדווח בתקשורת הישראלית. להלן כמה מפרטי ההסכם כפי שדווח בתקשורת הערבית:

עקרונות הבסיס להסכם

בראיון לטלוויזיה הפלשתינית אמר קדורה פארס: "ניסינו להפיק תועלת מן העקרונות עליהם נשענו [סיבובי] המו"מ הקודמים. כלומר, החלטות האו"ם 242 ו-194 היוו עקרונות מנחים לסיכומים אליהם הגענו. שנית ניסינו להפיק רעיונות חיוביים אפשריים מההסכמים בקמפ-דיויד, בטאבה, מסמך ביילין אבו-מאזן ומסמך קלינטון שישתלבו עם [החלטות האו"ם] 242 ו-194 ועם העיקרון של 'שטחים תמורת שלום'.

גבולות

בראיון ליומון הפלשתיני "אל-איאם" אמר קדורה פארס: "על-פי ההסכם והמפות שגיבשנו ישראל תיסוג מן השטחים שנכבשו ב-1967 ותוקם מדינה פלשתינית על 97.5% [מהשטח]. לגבי 2.5% האחוזים הנותרים, יהיו חילופי שטחים. המדינה הפלשתינית תפוצה עליהם באדמות [שישראל תיתן לה] בדרום רצועת עזה ודרום מערב חברון. כך תהיה המדינה הפלשתינית בשטח של 2600 קמ"ר שהוא היקף השטחים שנכבשו בשנת 1967.

על אזור לטרון אמר פארס בראיון לטלוויזיה הפלשתינית: "הכפרים עמואס, יאלו ובית נובא יהיו שייכים למדינה הפלשתינית. יכול להיות שחלק מהאדמות בצד הדרומי של עמואס ייפגעו מאחר והם [הישראלים] ביקשו ששם יהיה אזור מפורז ושאזור המגורים הפלשתינים יהיה מרוחק מהכביש הראשי ת"א- ירושלים."

היומון "אל-חיאת" דיווח מפי פארס כי "מעברי [הגבול] והגבולות יהיו תחת שליטה פלשתינית מלאה. תהיה תקופת מעבר במהלכה יפקחו כוחות משטרה בינלאומיים על הבדיקה במעברים להעברת סחורות. ישראל תוכל לפקח על פעילות כוחות המשטרה [הבינלאומיים] מגבולותיה. במידה והיא תחשוד כי חבילה או סחורה מסוימת מכילים נשק לדוגמא, תהיה לה זכות לבקש בדיקה חוזרת של חבילה מסוימת פעם אחת בלבד. תקופת המעבר תהיה בין 3 ל-5 שנים.

מערכת ביטחון ישראלית תישאר בשתי נקודות בעלות חשיבות בגדה המערבית, למרות ש[נקודות אלה] תועברנה לריבונות פלשתינית. [שתי הנקודות יהיו] בפסגת הר עצור [בעל חצור] באזור רמאללה ובהר גריזים בשכם. הדבר יהיה לזמן מוגבל שישתרע על חמש עד שבע שנים."

התנחלויות

בראיון ליומון הפלשתיני "אל-איאם" אמר קדורה פארס: "ישראל תפנה יותר מ-142 התנחלויות הנמצאות על האדמות הפלשתיניות. יישארו שני גושי התנחלויות שיכללו את ההתנחלויות סביב ירושלים. גבולותיהם [של גושים אלה] יהיו גבולות ההתנחלויות עצמן כולל הדרך אל אזור המנהרות החדשות [שיוקמו כדי לחברן לירושלים]. ההתנחלות גילה תישאר [בריבונות ישראלית] אזור ראפאת, בית צפאפה, הר חומה, גבעת המטוס וכביש המנהרות המוביל לחברון יהיו תחת ריבונות פלשתינית... הרוב המכריע של ההתנחלויות יפונו ויעשה בהם שימוש, במסגרת הפתרון, עבור הפליטים שרוצים לשוב למדינה הפלשתינית. לפי ההערכות הן תשמשנה כחצי מליון פליטים."

היומון הלונדוני "אל-חיאת" דיווח מפי פארס כי "הוסכם שהגבעה הצרפתית ומעלה אדומים יישארו בריבונות ישראלית חוץ ממישור אדומים... לגבי אזור צפון ירושלים היה ויכוח סוער והוחלט, בסופו של דבר, שפסגת זאב וגבעת זאב יישארו תחת ריבונות ישראלית בעוד נבי סמואל יהיה בצד הפלשתיני. כל שאר השכונות הערביות בירושלים המזרחית יהיו תחת ריבונות פלשתינית."

בנוגע לכביש מס' 1 בירושלים דיווח העיתון מפי פארס כי "באמצע הכביש תיבנה גדר שתתחיל באזור שמתחת לגשר שועפאט ותימשך עד מלון נוטרדאם שיהיה על קו התפר בין ירושלים המזרחית והמערבית ערב מלחמת 1967. הצד המזרחי לגדר יהיה תחת ריבונות פלשתינית [חוץ מהתנחלויות] והצד המערבי יהיה תחת ריבונות ישראלית...

הערים חברון, שכם ורמאללה יהיו נקיות מהתנחלויות - חוץ מגבעת זאב - כולל [פינוי] קריית ארבע וקבוצת התנחלויות בשומרון, כולל אריאל. ההתנחלות אלפי מנשה תישאר בריבונות ישראלית והיא תיכנס לשטחי המדינה הפלשתינית העתידית בצורת לשון [קרקעית בתוך השטח הפלשתיני]. בתמורה לאדמות הפלשתיניות שכבשו ההתנחלויות ואשר יסופחו למדינה העברית יפוצו הפלשתינים [באדמות שינתנו להם] לאורך הגבול מזרחית לרצועת עזה ו-50-60 קילומטר דרומית מערבית לחברון [הנמצאות כיום] בתוך גבולות ישראל."

בראיון לטלוויזיה הפלשתינית אמר פארס: "גבעת זאת ומעלה אדומים תהיינה כבלון נפוח באמצע אזור ערבי. התנחלויות אלו יהיו בגבולות הנוכחיים שלהן. הן לא יוכלו להתפתח או להתרחב... נוה יעקוב ופסגת זאב תשארנה תחת ריבונות ישראלית בגבולותיהן. כלומר, לאחר ההסכם הן לא תוכלנה להתפתח ולהתרחב. אנו לא מבינים את ההתעקשות והקשיחות [של הצד הישראלי על כך שהתנחלויות אלו יישארו תחת ריבונות ישראלית] חוץ מכך שהדבר נובע [מהעניינים הפנימיים] בתוך ישראל. כולם יודעים שכל עוד ההתנחלויות האלו לא תוכלנה להתרחב ולא יהיו בהם מקומות עבודה לתושבים, אז הם יהיו רק בגדר בתי מלון שנועדו לשינה... עתידן יהיה קיפאון והתמוססות."

ירושלים

השאם עבד אל-ראזק שהשתתף בשיחות אמר ליומון "אל-ביאן" מהאמירויות: "לפלשתינים תהיה ריבונות מלאה על השטחים הפלשתינים כולל ריכוזי האוכלוסין הפלשתינים בירושלים ומסגד אל-אקצא. רחבת החרם תהיה תחת ריבונות פלשתינית מלאה ללא [שום] הבנות בנוגע למה שמעל ומה שמתחת לרחבה."

דברים דומים אמר קדורה פארס בראיון ליומון "אל-איאם": "ההסכם מורה שהשכונות הערביות יהיו במדינה הפלשתינית והשכונות בהן יש יהודים יהיו שייכות למדינת ישראל. כל העיר העתיקה תהיה בריבונות פלשתינית למעט הרובע היהודי והכותל המערבי. באשר למסגד אל-אקצא, למעט הכותל המערבי, הריבונות - הן מעל למסגד והן מתחתיו - תהיה בידי המדינה הפלשתינית."

היומון הלונדוני "אל-חיאת" דיווח מפיו של פארס כי "היה ויכוח סוער לגבי השטח הדרומי של החרם בו עורכת ישראל חפירות, והוכרע שלצד הפלשתיני תהיה ריבונות מלאה [על שטח זה], ארגון יונסקו השייך לאו"ם יפקח על האזור ההיסטורי הזה ולא ייערכו בו חפירות נוספות. לגבי השטח המחבר בין שער יפו לשכונת המוגרבים [הרובע היהודי] הוחלט שהוא יהיה בריבונות פלשתינית בתנאי שליהודים תהיה "זכות שימוש". הרובע הארמני היווה גם הוא מוקד ויכוח שלישי ולבסוף הוכרע כי הוא יהיה בריבונות פלשתינית מלאה."

פליטים

על-פי דיווח של היומון הפלשתיני "אל-קדס" "המונח 'זכות השיבה' לא יופיע בהבנות. לא תותר שיבה לשטח ישראל למעט מספר קטן מאוד [של פליטים] שיוערך בעשרות אלפים בלבד. לכל מי שמוכר כפליט תהיה זכות להשתכן במדינה הפלשתינית או במדינות אחרות חוץ מישראל."

השאם עבד אל-ראזק, השר לענייני אסירים לשעבר, אמר בראיון ליומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-שרק אל-אוסט" שהפליטים הפלשתינים יכולים לשוב "לשטחים שיוחלפו ויסופחו למדינה הפלשתינית כפיצוי על סיפוח חלק מההתנחלויות בגדה המערבית לישראל." כמו כן בתשובה לטענה כי עמדה זו מהווה נסיגה מהעמדות הפלשתיניות השיב עבד אל-ראזק כי "מדובר בפתרון מדיני שלא יכול לרצות את כולם."

דברים ברוח שונה אמר במסיבת עיתונאים השר לשעבר וחבר הועד הפועל הפלשתיני , יאסר עבד רבו, שהיה בצוות המו"מ: "הודגש כי מקורות הסמכות לפתרון [בעית] הפליטים יהיו החלטה 194, יוזמת השלום הערבית וחמשת האופציות המופיעות בתוכנית קלינטון עליהן הסכמנו - כרשות הפלשתינית וכאש"פ: 1) שיבת הפליטים לישראל 2) שיבתם למדינה הפלשתינית 3) שיבה לשטחים שיוחלפו 4) פיצויים והישארותם [של הפליטים] במקום מושבם הנוכחי 5) מעבר למדינה שלישית".

קדורה פארס דיבר על נוסחה דומה באומרו בראיון לטלוויזיה הפלשתינית: "הוסכם לגבי הפליטים כדלהלן: ראשית, יש הסתמכות על החלטה 194 כבסיס לפתרון. שנית, פליטים יחזרו לארבעה מקומות: 1) מדינת פלשתין 2) ההתנחלויות שישראל תפנה והמקומות שיסופחו לגבולות המדינה הפלשתינית 3) ישראל 4) מדינה שלישית. הכוונה ב[מינוח] מדינה שלישית היא כל מדינה שתהיה מוכנה לארח פליטים ושהפליט יביע את רצונו לגור בה...

מה תהיה המכסה של [הפליטים שתקבל] ישראל? מאחר והיה קשה לדבר על מספרים, הוסכם שתוקם ועדה שתבדוק את העדיפויות של כל פליט לגבי המקום אליו הוא רוצה לשוב. המכסה של ישראל תהיה הממוצע של מה שיקבלו כל המדינות, בין אם מדובר במדינות המארחות את הפליטים כעת או במדינות אחרות בעולם. אף אחד אינו יכול לדעת כעת מה המכסה. זה יכול להיות 100, 150 או 50 אלף, או יותר או פחות. אף אחד לא יכול לקבוע את המספר אבל ישראל תחויב לקבל את המספר הזה.

בראיון ליומון "אל-חיאת", היוצא לאור בלונדון, חזר פארס על כך שעל-פי ההסכם ישראל מחויבת לקבל את ממוצע הפליטים שיגיעו לשאר המדינות: "פתרון בעיית הפליטים כפי שהורה ההסכם מדבר על החלטת האו"ם 194. בהסכם יוצגו לפליטים הפלשתינים אופציות לחיות בכמה מדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה, מדינות סקנדינביה ו[מדינות] אחרות, בתנאי שישראל תסכים שממוצע הפליטים שיעברו לגור במדינות אלה ישוב [לתחומיה]. כלומר, אם לדוגמא 100,000 פליטים פלשתינים יבחרו לחיות במדינה זו או אחרת כמו סוריה, ישראל תהיה מחויבת להשיב את המספר הממוצע של [פליטים] אלו לתוך מדינת ישראל. [כמו כן] לכל פלשתיני שיבחר לגור מחוץ לגבולות המדינה הפלשתינית העתידית תהיה זכות לאזרחות פלשתינית." פארס ציין כי באמצעות נוסחה זו תיושם זכות השיבה גם אם אין הדבר כתוב מפורשות.

דברים דומים אמר פארס בראיון שהעניק ליומון הפלשתיני "אל-איאם": "לגבי השיבה למדינת ישראל נכתב [בהסכם] כדלהלן: האופציה הזו [לשוב לישראל] תהיה בשליטה ישראלית. הדבר יקבע על-פי מספר [פליטים] שישראל תגיש לועדה בינלאומית. מספר זה יהווה את מספר כלל הפליטים שישראל מסכימה [לקבל]. כבסיס לכך, ישראל תיקח בחשבון את ממוצע הפליטים שהמדינות השונות האחרות יציעו לקבל בפני הועדה הבינלאומית... יש זכות שיבה וזה מה שהורה ההסכם. העניין חוזר לישראלים והם יכולים לפרש את הסעיפים האלה כרצונם אבל עבורנו יש זכות שיבה. "

לעומת זאת, יאסר עבד רבו טען במהלך מסיבת עיתונאים ברמאללה כי נושא מספר הפליטים כלל לא נידון בשיחות: "[נושא] מספר הפליטים לא נידון מפני שאיננו יכולים לפסוק בעניין זה מבעוד מועד, אלא הדבר ידון בשלב מאוחר כאשר יהיה ניתן ליישם את הפתרון."

בעניין הפיצויים לפליטים אמר יאסר עבד רבו במסיבת עיתונאים ברמאללה: "תהיה ועדת פיצוי בינלאומית [שתשמש] לא רק את אלו שרוצים להישאר במקום אחר. אדרבה, לכל פליט תהיה הזכות [לקבל] פיצויים על כל הנזקים שנגרמו לו החומריים והמוראליים אפילו אם הוא שב למדינה המקורית שלו."

מים

יאסר עבד רבו אמר במהלך מסיבת עיתונאים ברמאללה כי "גובש עיקרון לפתרון הבעיה [בנושא המים] לפיו מי התהום תחת האדמות הפלשתיניות שייכים לפלשתינים ואלו שמתחת לאדמות הישראליות שייכים לישראלים... בנוגע לשטחים המשותפים המים יחולקו באופן שווה בין הצדדים ובהתאם לחוק הבינלאומי."

אסירים

בראיון לטלוויזיה הפלשתינית אמר קדורה פארס: "[שחרור] האסירים מחולק לשלושה שלבים. ההסכם באופן כללי צריך להיות מיושם מרגע חתימת ההסכם תוך 30 חודשים כלומר, שנתיים וחצי. האסירים מתחלקים [לשלוש קבוצות]: הקבוצה הראשונה על-פי נוסח [ההסכם] תשוחרר ביום חתימת ההסכם. היא תכלול את האסירים שנעצרו לאחר ה-4 במאי 1994, הנשים, החולים, הצעירים, הזקנים והעצירים המנהליים ומספרם יגיע ל- 2000-2500 [אסירים]. הקבוצה השניה תשוחרר לאחר שיוגדר מי [האסירים הנכללים] בקבוצה השלישית. הקבוצה השלישית תשוחרר ביום האחרון ליישום ההסכם והיא תישאר בכלא שנתיים וחצי. זו קבוצה קטנה של מי שביצעו פעולות נגד הכיבוש. לאחר שיקבע מספר [האסירים בקבוצה השלישית] תשוחרר הקבוצה השניה 18 חודשים מיום תחילת יישום ההסכם."

דברים דומים אמר גם יאסר עבד רבו במסיבת העיתונאים ברמאללה: "כל העצורים ללא יוצא מן הכלל ישוחררו. שחרור יותר מ-90% מהעצורים יתבצע תוך 12 החודשים הראשונים של יישום ההסכם."

פירוז המדינה הפלשתינית

יאסר עבד רבו אמר במהלך מסיבת עיתונאים ברמאללה: "המדינה הפלשתינית תהיה ללא חימוש. ימצאו בה כוחות משטרה שיגנו על ביטחון האזרחים וישמרו על הסדר ויישמו את החוק."

ישראל כמדינה יהודית

בראיון ליומון הלונדוני "אל-חיאת" הכחיש פארס כי ההסכם מורה שישראל היא מדינה יהודית. כמו כן אמר כי רוב הפלשתינים, והוא ביניהם, מתנגדים ל"מסמך נוסיבה-אילון" "מפני שהוא מכיר בכך שישראל היא מדינה יהודית ומתעלם מהימצאותם של יותר ממיליון פלשתינים."

סופיות ההסכם

הבכירים הפלשתינים לא ציינו כי ישנו סעיף העוסק בסופיות ההסכם אם כי הגדירו אותו "הסכם סופי".

ב. התגובות הפלשתיניות להסכם


1. קריאות תמיכה בהסכם

עד עתה טרם גובשה עמדה פלשתינית רשמית לגבי ההסכם אמנם השר הפלשתיני לשעבר, יאסר עבד רבו, ציין כי ההסכם זכה לברכתו של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, ושל מרואן אל-ברע'ות'י , אך ערפאת, שלדברי יועצו הצבאי, ממדוח נופל, "ידע על הכינוס מבעוד מועד והיה מעודכן במסמכים הקשורים לו, בסוגיות שהועלו ובעמדה לגביהן" , הביע מצדו תמיכה מסויגת בהסכם. הוא אמר כי המסמך "אינו מסמך רשמי" וכי "המדיניות שלנו היא לא למנוע שום ניסיון להגיע לשלום אמיצים שאני השגתי עם שותפי המנוח רבין."

התייחסות דומה נשמעה מפי נביל שעת', שר החוץ הפלשתיני, שאמר כי "הממשלה תקבע את עמדתה בנוגע למסמך לאחר שתקבל אותו ותלמד אותו."

עמדה נלהבת יותר נשמעה מפי ממדוח נופל, יועצו הצבאי של ערפאת שאמר: "מה שהוצע בטאבה יותר טוב ממה שהוצע בקמפ-דיויד אבל מה שהוצע בים המלח [הכוונה להסכם ז'נווה] מהווה התקדמות פי שתיים יותר משניהם וגם יותר מיוזמת הנשיא לשעבר ביל קלינטון."

חבר המל"פ הפלשתיני החי בירדן, חמאדה פראענה, שהיה בקשר מתמיד עם חברי המשלחת הפלשתינית אמר: "נכון שאישים אלו ומה שהם מייצגים אינם בעמדת קבלת ההחלטות בישראל, אבל אף אחד בישראל גם אינו יכול להטיל ספק באישיותם ובתפקידים בהם כיהנו במוסדות הישראלים השונים. לכן, הם מהווים פגיעה בתוכנית הימין וממשלת שרון בכך שהם מציגים לישראלים חלופה ופותחים פתח לתקווה לעבר הגעה להסכם, הבנה הדדית והסדר בין שני העמים, [הסדר שתוכנו] מנוגד למלחמה, לכיבוש, להתנחלויות ולהתנקשויות."

בעל הטור אשרף אל-עג'רמי הדגיש במאמר פרי עטו ביומון "אל-איאם" את חשיבות המסמך בדרך להפלת ממשלת שרון: "נכון שחברי הצד הישראלי החותם - אם תהיה חתימה בפועל - על מסמך שוויץ משתייכים ברובם לאופוזיציה ואין להם כוח אקטיבי ליישם את מה שהוסכם מאחר והם מחוץ לממשלה. אבל, הסכם כזה ישיב את התקווה לישראלים בכך שיש מוצא מן המשבר בו הם מצויים והוא יאפשר שינוי פוליטי אמיתי בישראל שיפיל את הימין הישראלי וישיב את מפלגת העבודה, חוגי השמאל, והשמאל המרכזי אל השלטון. זו אפשרות מציאותית לאור צניחת הפופולריות של שרון ותחושת הציבור הישראלי בחוסר האונים שלו בכל המישורים...

מה שחשוב במסגרת הזו הוא שחוגי השמאל הישראלי יפיצו את ההסכם בקרב דעת הקהל הישראלית בתפוצה רחבה ויתרכזו בכך ששינוי השלטון בישראל הוא שיוביל לשלום אמת, בר קיימא וצודק. הפלשתינים יכולים באמצעות עמדות פוליטיות קונסטרוקטיביות לתרום ולהשפיע על הציבור הישראלי בכך שהם יודיעו על אימוץ המסמך ויתרחקו מסיסמאות לא מועילות, במיוחד לנוכח המצב הבינלאומי הנוכחי."

התייחסות חיובית למסמך הופיע במאמר פרי עטו של בעל הטור תופיק אבו בכר ביומון "אל-איאם":

"לא אכביר בפרטים על אופי ההסכם ואני מקווה כי לא יצאו בקרבנו רבים שיאמרו כי ההסכם הזה טוב יותר מיוזמת קלינטון ומהסכם טאבה. דבר זה, גם אם הוא נכון, מציב את שותפי השלום מהצד השני בפני בעיה מול הציבור שלהם ומספק סחורה לשרון להמשיך את התקפותיו המילוליות הברבריות נגד אנשי השלום הישראלים.

המסגרת הכללית של ההסכם ברורה. הבסיס שלו הוא יוזמת קלינטון, אותה האפשרות שאנו החמצנו וטבחנו בדם קר לגמרי, למרות שנטען כי לא כך הדבר. [עקרונות] המסגרת הזו: מדינה פלשתינית בגבולות הארבעה ביוני 1967; הסרת ההתנחלויות; החלפת שטחים עם גושי התנחלויות; כל מה שהוא ערבי בירושלים - הבירה של המדינה הפלשתינית- לערבים; פתרון צודק לבעיית הפליטים במסגרת חמש אופציות שהוסכם עליהן בטאבה וביניהם האופציה של השיבה לישראל אבל בתנאים מסוימים. למי שלא קראו את יוזמת קלינטון הרי שגם היא דיברה על שיבה לישראל.

זו המסגרת הכללית של ההסכם, אולי מדובר על תיקון פה ושם אבל מעתה ועד להודעה חדשה אין שום פתרון אחר למעט שפיכות דמים [שיראו] על גבי המסכים של תחנות הלווין, כריית יותר קברים מצדנו ומצדם במידה שווה ומתן אפשרות למהפכנים הערבים לכנס עוד פסגות מילוליות כדי לתמוך בעם הפלשתיני."

2. התנגדות להסכם

ראש הלשכה המדינית של אש"פ, פארוק אל-קדומי, אמר כי המו"מ בירדן הוא "שולי והוא שואף להשיג כמה שיותר תמיכה מישראלים שהשלום [הוא נושא] שמטריד אותם. הדבר בא מן האופוזיציה ולא מהממשלה." לדבריו, מי שצריכים לנהל מו"מ הם הרשות הפלשתינית וממשלת ישראל.

ג'מאל אל-שאתי, ראש ועדת הפליטים במועצה המחוקקת, תקף בחריפות את המשתתפים במו"מ. ואמר כי המועצה המחוקקת תיקרא להם, תתשאל אותם ותדרוש מהם הבהרות לגבי מה שהושג. לדבריו, כל פתרון שלא יכלול את זכות שיבת הפליטים ויישום החלטת מועצת הביטחון 194 ייחשב ל"פתרון חלקי ולא מחייב את העם הפלשתיני. וכי חובה לאומית להתנגד לו בכל הכוח."

צאלח זידאן, חבר הלשכה המדינית של החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין האשים את הצד הפלשתיני בויתור על ארבעה עקרונות בסיסיים והם: הדרישה להסיר את כל ההתנחלויות; יישום זכות שיבת הפליטים; ריבונות פלשתינית על ירושלים המזרחית והקמת מדינה פלשתינית על כל השטחים הפלשתינים שנכבשו ב-1967.

"הצבא העממי- גדודי השיבה" , אחד מהזרועות הצבאיים של תנועת פת"ח, פרסמו גילוי דעת בגנות ההסכם בו נכתב: "מי שמרוויח מהסכמים אלו הם אויבי עמנו הפלשתיני בכך שישנה נסיגה מהדרישות והעקרונות הפלשתינים. מי שחתם על [ההסכם] אינו מייצג אלא את עצמו ואין לו שום זכות לייצג אף אדם, במיוחד בכל הנוגע לזכות הפליטים הפלשתינים שנעקרו מבתיהם."

החזית העממית לשחרור פלשתין פרסמה גם היא גילוי דעת בו נכתב: "אנו מדגישים את הגינוי וההסתייגות שלנו מכך שהרשות ממשיכה לדון בסוגיות הלאומיות שלנו בדרך אשר נעדרת כל בסיס דמוקרטי בסיסי והסכמה פלשתינית, מה שמאפשר ויתורים לחינם בסוגיית הפליטים."

הכוחות הלאומיים האסלאמיים פרסמו גילוי דעת בו נכתב: "הכוחות הלאומיים האסלאמיים מדגישים את הסכנות הממשיות הקשורות לפגישות המתנהלות כיום באמתלה של חיפוש והסכמה על פתרונות שקשורים לסוגיות הסדר הקבע. פגישות אלו משקפות [את עמדותיהם] של גורמים שהתכחשו לזכויות עמנו הפלשתיני כאשר היו בשלטון. זהו ניסיון להעניק ויתורים חצי רשמיים תמורת חזיון תעתועים וערפל המכסה את הפשעים המתמשכים מצד ממשלת רב המרצחים שרון. לפיכך הכוחות מדגישים את התנגדותם למו"מ הזה מבחינת התזמון והתכנים."

בכיר בחמאס, עדנאן עצפור, אמר שהמסמך הוא "חלק מן הרמאות המופעלת על העם הפלשתיני מזה זמן רב באמצעות אשליות של שלום." לדבריו "המסמך לא יעבור בשל והויתורים הגדולים שיש בו ובמיוחד בנושאי ירושלים והפליטים... מי שחתמו עליו הציבו עצמם כנציגי העם הפלשתיני בעוד הם למעשה אנשי שוליים שאינם מיצגים את העם הפלשתיני."