במדינה מתוקנת מזוז היה מפוטר

אין לי דבר נגד היועץ המשפטי לממשלה ובדרך כלל אני סבור שהוא אדם ראוי וענייני, אולם בעקבות דבריו בכינוס לשכת עורכי הדין באילת, כפי שצוטטו בתקשורת, לפיהם במדינה מתוקנת אביגדור ליברמן לא היה מתמנה לשר, חובה על הממשלה לפטרו ולאלתר. היועץ המשפטי לממשלה הוכיח שאינו מבין את המונח דמוקרטיה ועוד פחות מכך את המתחייב מתפקידו שהוא תפקיד מעין שיפוטי.

נזכיר קצת את הרקע העובדתי והמשפטי. אביגדור ליברמן מצוי תחת חקירות משטרה למעלה מ-10 שנים ועד היום חקירות אלו טרם הבשילו לכתב אישום. כל מה שהציבור יודע על חקירות אלו הוא - כלום. אנו משופעים בהדלפות מגמתיות (נגד הנחקר כמובן)מחקירות המשטרה, ומאחר שהמשטרה נשבעת שלא היא המדליפה את מהות החשדות נגד השר, לא ברור אפילו אם הדלפות אלו, שאין כל דרך לבחון אותן, משקפות ראיות כלשהן.

גם הגשת כתב אישום אין משמעה אלא שבפרקליטות המדינה החליטו שיש להם די ראיות לחובת הנחקר המצדיקות הגשת כתב אישום, או שאין להם מנוס מהגשת כתב אישום, למרות שהם אינם מאמינים בחומר הראיות. לא בכדי עצם הגשת כתב אישום אינה קבועה בחוק כעילה להעברת שר מתפקידו, והייתה זו הרחבה שנויה במחלוקת של בית המשפט העליון שקבעה בדרך עקיפה כלל זה.

רק כאשר מוגש כתב אישום, אנו למדים שנאסף חומר ראיות ושיש לו משמעות מפלילה בעיני גורם מוסמך כלשהו - קודם לכך הציבור אינו יודע דבר ואינו צריך לדעת. אביגדור ליברמן, נכון לעכשיו, אינו חף עד אשר תוכח אשמתו, אלא הוא חף ככל אדם אחר שטרם הואשם בדבר. מאחר שכיום, הגשת כתב אישום מחייבת התפטרות שר, חייב להתקיים אמון רב ביועץ המשפטי לממשלה לפיו הוא קיבל ההחלטה על הגשתו בתום לב ומשיקולים מקצועיים בלבד. כאשר גם אמון זה אינו מתקיים - על היועץ ללכת הביתה.

אביגדור ליברמן הוא נבחר ציבור שעומד בראש המפלגה השלישית בגודלה בכנסת, ובניגוד לפקיד המלומד, מר מני מזוז, הוא קיבל את אמונו ישירות מהציבור. דמוקרטיה היא משטר המכבד את הכרעת הבוחר ומציית לה, אין להשלים במשטר דמוקרטי עם מצב שגורלו של איש ציבור שהבוחר נתן בו את אמונו, יוכרע על-ידי הדלפות משטרה והתבטאויות של פרקליט. הציבור ידע על קיום החקירות נגד ליברמן ובחר בו למרות ידיעה זו. עד עצם היום לא הונחה בפני הציבור תשתית אחרת לקביעת החלטות.

מה שאומר לנו היועץ המשפטי לממשלה הוא, שדי בכך שאדם נחקר במשטרה בחשדות חמורים יותר או פחות כדי לפסול אותו מוסרית לכהן בממשלה ובכך, מעביר היועץ לעצמו את הסמכות להטיל וטו מוסרי על כהונת איש ציבור שטרם הואשם בדבר. אף היועץ המשפטי אינו סבור, ובצדק גמור, שהייתה עילה משפטית למנוע את מינויו של ליברמן לשר, אלא מתוקף סמכות לא ברורה הוא החליט ללמד את הציבור מהי התנהגות מוסרית נאותה. זו אינה דמוקרטיה, זו היפוכה של הדמוקרטיה! בשפה המקובלת קוראים לכך העברת השלטון מהבוחר לאוליגרכיה של פקידים, הבזים למשטר הדמוקרטי והמתעלמים התעלמות גסה מרחשי לבו של הציבור.

אמירות מסוג זה, בצירוף חשד עמוק המקנן זמן רב ולפיו מנגנון אכיפת החוק בישראל נלחם בכלים שברשותו באופן מיוחד בגורמים הנתפסים בעיניו כעוינים את מעמדו, הם שהביאו לשבר עמוק מאוד ביחסים שבין הציבור לאוליגרכיה המשפטית. במחי הערה אחת יצר היועץ חיץ של כעס ואי-אמון בין המנגנון לו הוא אחראי לחצי מיליון בוחרים.

היועץ המשפטי בהתבטאותו הוכיח, למרבה הצער, שאינו ראוי להיות יועץ משפטי בממשלה דמוקרטית הוא הוכיח גם, מה שנטען שנים רבות, שיותר מדי כוח נלווה לתפקיד זה ויש לדאוג לכך שהיועץ המשפטי לממשלה יעסוק בייעוץ משפטי ותו לא. לא פחות חשוב לציין, כי עוינותו הברורה של היועץ המשפטי לאביגדור ליברמן תסכל כל אפשרות של קבלת הכרעה עניינית מצדו בפרשה זו וכל הכרעה שתתקבל לא תיתפס כהכרעה עניינית. מוטב שהיועץ המשפטי יתפטר לאלתר מתפקידו, אבל יש לזכור שלממשלה הסמכות לפטרו ואל לה להסס מלעשות זאת.