מלך הרייטינג

זה היה נאום טוב, כזה שייזכר לשנים! כי נאום טוב, מה הוא? כזה שהשיג את מטרתו. ברק חוסיין אובמה - הוא מלך הרייטינג. ומלכי הרייטינג תמיד יודעים מה ההמונים רוצים לשמוע - ואת זה משמיעים. יומיים לפני הנאום, בחקירתו במשטרה, אמר מלך רייטינג אחר, דודו טופז: "למען הרייטינג אני מוכן למות"...

התחלנו להתאבל עוד לפני נאומו של ברק-חוסיין. כדרכנו, מרגישים אנו, מתי ואיפה יתחיל פריץ להכות ביהודים. מרגישים זאת מ"הבטן", עוד לפני שיודעים מהראש. כזאת היא הגנטיקה של היהודים. הרגשנו קרקורים בבטן: הרי ארצות הברית של אמריקה היא-היא הידידה הגדולה של העם בישראל, אבוי לנו אם היא תחדל מלאהוב אותנו! כאן חשוב לנו להבין - ברק-חוסיין הוא לא פונקציה. לא בו מדובר, הוא בסך-הכל "מלך הרייטינג". מנהלי ההפקה האמיתיים, כדרכם, נמצאים מאחורי הקלעים ומתווים את הדרך במפת האינטרסים הזאת.

ברק חוסיין פצח בדברי החנופה נוסח המזרח (מלך הרייטינג!). הוא שיבח את מסגד "אל-אזהר" והאוניברסיטה שלו בסופרלטיבים חסרי תקדים: "מגדל אור", "הרמוניה בין מסורת וקידמה". בתחילת נאומו הזכיר ברק חוסיין, שבזמנו הוא למד היסטוריה, וכבר בפתיחה הזאת אכן גילה את כישוריו ובקיאותו בידע בתחום זה. בוגרי "אל-אזהר" רבים הטביעו את חותמם על ההיסטוריה ואכן היוו את מקור ה"אור" וההשראה לדורות של מוסלמים. כך, ברשומה המפוארת של הבוגרים, מוצאים, למשל, את אמין אל-חוסייני - אותו מופתי של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, אשר בצעירותו לקח חלק פעיל ברצח העם הארמני בטורקיה, ולאחר מכן - אירגן במו ידיו והשתתף אישית בפרעות תרפ"א. בהמשך, עם קבלת ברכתו האישית של אדולף היטלר¹, היה אמין אל-חוסייני שותף לפעולות נגד יהדות אירופה במחלקה של אדולף אייכמן. בהחלט מגדל-אור לגויי הארצות!

המשך העיון ברשימת בוגרי ה"אל-אזהר" מביא אותנו אל "לוחם חופש" נוסף: חסן אל-באנה², האדריכל של הרדיקליות האידיאולוגית במצרים ומייסד תנועת האחים המוסלמים. אין ספק שחסן אל-באנה הינו בין יקירי "התרבות האיסלאמית". אך השאלה היא: האם הוא אכן זכור לטוב גם על-ידי הנשיא חוסני מובארק, אשר "האחים" מאיימים על משטרו מזה עשרות שנים?

ולבסוף - עוד דמות, אחד מיני רבים ברשימת הבוגרים המפוארת: עז א-דין אל-קסאם³. הוא כנראה שימש מקור השראה לביטויו של ברק-חוסיין בעניין ה"הרמוניה בין מסורת וקידמה" - אף על-פי שהאיש עצמו כבר מזמן שייך להיסטוריה, תורתו ומורשתו חיים ובועטים. על שמו נקראים גדודי עז א-דין אל-קסאם, וגם - הקסאמים אשר נופלים על ראשם של ילדי ישראל.

וכפי שמלכי הרייטינג יודעים היטב, נאום טוב חשוב שיהיה גם פוטוגני. לכן, לא מספיק לשבח את "המגדל-אור" - חייבים גם להצטלם. לכן, חולץ ברק חוסיין את נעליו, עוטף את מזכירת המדינה שלו בגלביה, ושני ידידי נפש של העם בציון מסיירים יחד ב"אל-אזהר", מעוז המסורת והקידמה של התרבות המוסלמית - ומצטלמים...

די עם הסימבוליקה (תהיה חשובה אשר תהיה), בואו ונתבונן בתכנים. כאשר אמרתי שהנאום היה מוצלח, לא לעגתי - התכוונתי ברצינות. תמיד טוב לדעת, איפה הדברים עומדים באמת, כפי שנאמר בנאום: "לדבר אמת על הצד הטוב ביותר".

ובנאומים מסוג זה האמת נמצאת לא במילים הנאמרות, אלא היא חבויה דווקא באותם המילים אשר לא נאמרו. הרטוריקה, אשר השתנתה, היא הרבה מעבר לרטוריקה. היא חושפת תפיסות עולם חדשות אצל אותם "המפיקים" שמאחורי הקלעים, אשר מפעילים את "מלך הרייטינג" בקדמת הבמה.

עולמו של הנשיא בוש היה סדור ואותנטי: ישנן מדינות, אשר תומכות בטרור כדרך להשגת מטרות מדיניות. מדינות אלה מטפחות את המחבלים, נותנות להם הן את החסות של המדינה והן את המחסה הפיזי, את הנשק, הכספים והאמצעים הדרושים לביצוע פיגועים. מדובר לא בקיצוניים בודדים - אלא במדינות "ציר הרשע", ובמדינות אלה נלחם מלחמת חורמה.

ברק חוסיין, לעומת קודמו, מצייר תמונה של עולם מדומה: כלשונו, מדובר ב"מיעוט קטן" של קיצוניים. מדינות טרור "נעלמו" מהלקסיקון. מבחינתו, סוריה לא מטפחת יותר את "חמאס דמשק" ולא "מחממת" את לבנון. לפי דעתו, אירן לא מאמנת את החיזבאללה והחמאס ולא מזין אותם בכסף, בנשק ובאמצעים. ישנו "מיעוט קטן". ולפי כך, אירן, אשר נמשלת על-ידי הנהגה ש"נבחרה באופן דמוקרטי", היא מעתה בת-שיח לגיטימית ו"ללא תנאים מוקדמים". קרי, אין יותר צורך בהתנערותה של אירן מהטרור, איומיה להשמיד את ישראל אינם מהווים יותר חסם להידברות. כלשונו של ברק חוסיין, אסור להישאר "לכודים בעבר"...

כעת - לבעיית הבעיות: האטום האירני. היות ש"הרפובליקה האיסלאמית של אירן" היא מעתה בת-שיח לגיטימית, חשוב היה לנשיא להדגיש: א) זכותה של אירן "לפתח אנרגיה אטומית למטרות שלום אינה מוטלת בספק". רק, למען סדר טוב, עליה לחתום על פיסת נייר - "אמנת אי-הפצת נשק גרעיני"; ב) "אני מבין את אלה שמוחים על כך שלמדינות מסוימות יש נשק גרעיני ולאחרות - אין". הסאב-טקסט כאן ברור לגמרי, אף על-פי שלא במפורש, אך בהחלט במשתמע: "דין אירן כדין ישראל". זהו הכיוון בו מתכוונים מעתה בוושינגטון להתמודד עם גרעין האירני⁴.

גם בעניין הישראלי-ערבי היה ברק חוסיין חד-משמעי. כדרכם של "חובבי ציון" רבים (אשר משום מה חשים חיבה מיוחדת ליהודים המתים דווקא) הוא הזכיר את השואה. כאן המקום לתהייה מסוימת, מוזר האופן שבו הוא הזכיר השמדת "שישה מיליונים". ראשית, הוא ציין שמספר זה גדול יותר מסך היהודים המתגוררים היום בישראל. מה זה היה? האם זאת נימה מהנה לאוזניים הערביות בגדר "אתם רואים - הדבר הוא אינו בלתי-אפשרי"?

ומייד לאחר מכן בא הביטוי חמור עוד יותר: "ומצד שני"⁵. "מצד שני" מעלה ברק חוסיין את "הסבל הפלשתיני": "שישים שנה הם [הפלשתינים] סובלים מכאב היעקרות מהמקום". כלומר, הוא שוקל בכל אחת מידיו, כבמעין מאזניים של צדק, מה כבד יותר - ה"שישה מיליון" או "הסבל הפלשתיני"? ברק חוסיין לא בטוח... אך הוא משוכנע בזכויות הלגיטימיות של הערבים למדינה משלהם. זאת ועוד - כמשתמע מסבל "היעקרות מהמקום" - הוא משוכנע גם בזכותם לחזור למקום. קרי - כן למדינה פלשתינית, כן לזכות השיבה. ולאחר ששקל סבל כנגד סבל, השווה והגיע למסקנה המתחייבת, אפשר (וגם רצוי!) לעשות "עלייה לרגל" - למחנה בוכנוולד. הרי זה גם עשוי להטיב לרייטינג והחיבה ליהודים מתים גם אינה מזיקה לאינטרס האמריקני...

ובאשר להתנחלויות? האמירה של ברק חוסיין בעניין זה ראויה לעיון מיוחד. לא רק ש"לא מקבלים את הלגיטימיות של המשך ההתנחלויות", אלא הרבה מעבר: "הגיע זמן להפסיק עם ההתנחלויות האלה". לא עם הבנייה להפסיק, אלא - עם ההתנחלויות.

הנאום של הנשיא אובמה טוב לכל מי שרוצה להבין, לאן מועדות פניה של אמריקה? הנאום חושף דבר בעל חשיבות אוניברסלית - מעבר לאספקט היהודי והישראלי. הנשיא אובמה - מסוכן, ולהבין את הסכנה הטמונה בו "זהו אינטרס של ישראל, אינטרס של אמריקה, אינטרס של העולם כולו". זהו גם אינטרס של חלק מהערבים.

"מלך הרייטינג" מבסס את האג'נדה שלו על פטה-מורגנה. בדומה לציידי נפשות הקודמים לו - המיסיונרים, המוסלמים הממירים בכוח והקומוניסטים - גם חוסיין ברק לוקה בעיוורון צבעים. עולמו חד-גוני הוא, מבלי להבדיל בניגודים ניכרים הנובעים מהבדלי דת, מנטאליות, רקע היסטורי ותרבותי. לכן, אומנם הוא כביכול מסתייג ("אמריקה אינה מניחה שהיא יודעת מה טוב לכל אחד"), אך מייד אחרי זה, נוגד את עצמו, כאשר מטיף לבחירות דמוקרטיות, בהן הוא ראה פתרון אוניברסלי לבעיות של העולם כולו.

המציאות אף פעם לא הפריעה להוזי פטה-מורגנה: לאן הביאו בחירות דמוקרטיות אמיתיות בעזה? ל-84% תומכי חמאס. לאן מביאות הבחירות הדמוקרטיות העומדות להכרעה ברגעים אלה ממש בלבנון? לבחירה דמוקרטית בחיזבאללה? מה יהיה גורלו של הממשל הנבחר באופן דמוקרטי בעירק למחרת יום העזיבה של הצבא האמריקני? לא חשוב! העיקר - "העולם על-פי אובמה!". Yes we can!. בחירות דמוקרטיות? האם שאל ברק חוסיין את מארחו המצרי, מה יקרה למצרים אם חס וחלילה יהיו שם מחר בחירות דמוקרטיות? ומה דעתו של המלך עבדאללה בירדן? מה חושבים השליטים הסעודיים בעניין הבחירות הדמוקרטיות? הנאיביות והפתרוניזם של אובמה מסוכנים לעולם כולו, מסוכנים יותר מהשאיפות של כל קודמיו בהיסטוריה, אשר כפו על ההמונים את עולמם המדומה.

נאומו של הנשיא אובמה מעמיד את עם ישראל בפני ברירה: לאן פנינו? לדאגה עצמאית לבטחוננו ולעצם קיומנו כאן? או להליכת שולל לקראת "חזונו" של ברק חוסיין, לקראת פטה-מורגנה של "משה, ישו ומוחמד יעלו תפילתם יחד"? איפה, מר אובמה? בירושלים? אולי, טרם להטיף לחופש הפולחן, היית שואל, בתור התחלה: האם מותר ליהודי להתפלל על הר הבית?

הנאום של אובמה, לא רק שהיה טוב - היה מצוין ליהודים. לא סתם הזכיר לנו אובמה שהוא למד היסטוריה. בין שיעוריו זכורה לו לבטח האמירה המפורסמת של לורד פאלמרסון⁶, שר המלחמה של הממלכה הבריטית, אשר כתב במכתבו למלכת ויקטוריה: "אין לנו לא ידידים קבועים ולא אויבים קבועים - יש לנו רק אינטרסים קבועים". נאומו של ברק חוסיין היה טוב ליהודים. אובמה לימד את כולנו לקח: הגיע הזמן, יהודים יקרים, שתבינו את מה שאני, ברק חוסיין, יודע מזמן - אמונה ישראלית נאיבית בידידות הגדולה של אמריקה - היא בלוף. למעצמות ולפריצים אין ידידי נפש - יש להם רק אינטרסים. בנאום הובהר היטב לעולם כולו, מה הם האינטרסים של ארצות הברית של אמריקה "על-פי אובמה".