אדוני נשיא ארה"ב, אני נאלץ לשאת נאום זה בפומבי ושלא בפניך, משום שבביקורך האחרון באזור העדפת להיפגש עם הרבה מוסלמים חיים, אבל רק עם יהודים מתים. עניין של טעם אישי, אני משער. הנאום שלך שעורר את תגובתי היה פאר היצירה של כותב נאומים משובח, שופע אופטימיות, מלא חום, אולי אף נאיבי. מבקריו כתבו עליו בסרקאזם כי הוא שזור בחנופה, בהפלגות, באי-דיוקים ובסילופים. חלקי אינו עימהם. אך למרות זאת, הרשה נא לי לעמוד תחילה על תפיסה שגויה אחת, שעלולה לנבוע מדבריך שלא במתכוון. מדינת ישראל לא קמה כמענה להיסטוריה הטראגית של היהודים וכתוצאה מהשואה שהייתה שיאה של האנטישמיות. אין להכחיש כי השואה והאנטישמיות האיצו את התהליך. אך מדינת ישראל קמה כתוצאה מתחייתה של האומה היהודית בארצה ומולדתה, אליה הייתה קשורה מאז ומעולם בעבותות של היסטוריה, תרבות ואמונה.
למרות שגורשנו מארצנו בכוח הזרוע על-ידי יותר מכובש אחד, לא חדל היישוב היהודי בארץ, ולא הפסקנו לשוב אליה לאורך כל הדורות. כובשי ארצנו באו והלכו, אך זכותנו על הארץ נותרה בעינה עומדת. מאז שניטלה עצמאותנו על-ידי הצורר הרומאי לא קם עם אחר בן הארץ ותבע עליה בעלות, עד ששבנו אנו אליה וחידשנו בה את עצמאותנו. הצהרת בלפור, שניתנה זמן רב לפני מלחמת העולם השנייה, ואין בה כל התייחסות להיסטוריה הטראגית, היוותה תחילת ההכרה הבינלאומית לזכותנו זו על ארצנו. אנו מתיישבים בארצנו בכל מקום כי ארצנו היא, ואיננו זקוקים לרישיון מאיש. ולמרות זאת, מתוך מחווה של רצון טוב, ועל-מנת לקדם את האפשרות לשלום אמת, שאנו שואפים אליו בכל מאודנו תוך נכונות אף לוותר על חלק מזכותנו, הסכימו ממשלות ישראל בתקופות שונות להקפאה זמנית כזו או אחרת של תנופת ההתיישבות, מתוך תקווה שעד מהרה יושג שלום קבע והסכמה על גבולנו. אך תקווה זו התנפצה בכל פעם על גלי שנאה, הסתה וטרור, שמניעיהם קשורים לאיסלאם שכה הרבית להזכיר בנאומך.
אך נאומך, אדוני הנשיא, שהיה נשגב מהחיים, הרים את רוחנו והפיח בנו תקווה חדשה. אנו משוכנעים כי רוח של התחלה חדשה מפעמת כעת בליבות כל עמי המזרח התיכון, שבזכותה הם מחפשים את המאחד במקום את המפלג. בכוח מילותיך, אדוני הנשיא, נוצרה ההזדמנות לאחד את רוב העם הערבי הדוגל בקדמה, סובלנות וכבוד לבני האדם, כנגד המיעוט הזעום של קיצונים אלימים אשר ניצלו את המתיחות ששררה כאן, כדי להביא עלינו גלים של טרור, כמו זה שחוויתם אתם ב-11 בספטמבר. דבריך הפיחו בנו תקווה כי לא יעברו ימים רבים ושכנינו יחדלו, במצוותך, לחנך את ילדיהם לראות אותנו על-פי הסטריאוטיפים האנטישמיים שעל-פיהם הם חונכו, וישנו את ספרי הלימוד שלהם בהתאם. קריאתך האמיצה נוסכת בנו אמונה כי קרובים הם לאמץ את דרך ההסדר בפשרה, לחדול לחלוטין מן האלימות המהווה דרך ללא מוצא, לשים סוף לשיגור רקטות כלפי ילדים בשנתם, ולהפסיק לפוצץ אוטובוסים עם נשים זקנות. אבקש את סליחתך על כי נסחפתי והשתמשתי במילים המפורשות מתוך נאומך. אנו רואים כבר בעיני רוחנו כיצד תוך זמן קצר מופנים הכספים שהושקעו בחומרי חבלה ואמצעי טרור לפיתוח ולקידום הכלכלה, ודבר לא ימלא את ליבנו אושר יותר מאשר לתרום את חלקנו ביצירת השגשוג הכלכלי הזה לטובת אויבינו מהעבר על-ידי פתיחת מעברים והסרת מחסומים.
נגעה לליבנו הדוגמה הראויה לחיקוי של סגירת מחנה המעצר בגואנטנמו עליה התחייבת בנאומך. מרומם את נפשנו לדעת, כי יש לצפות שבד בבד עם סגירת מחנה המעצר בגואנטנמו, ישוחרר גם החטוף גלעד שליט, לאחר שהמחזיקים בו יבינו כי כליאה ללא משפט בשרירות לב אינה נורמה שהעולם המודרני יכול לקבל עוד.
אנו תמיד היינו נכונים לפשרות כואבות, ובהזדמנויות לא מעטות אף פעלנו בהתאם. כך פינינו את כל חצי האי סיני בהתאם להסכם השלום עם מצרים, ויתרנו על השליטה בערים ובכפרים ביהודה ובשומרון בעקבות הסכמי אוסלו, ואף פינינו באופן חד-צדדי את רצועת עזה. אנו ממשיכים תמיד להכין את עמנו לוויתורים כואבים תמורת שלום אמת. דבריך הכנים בקהיר עוררו בנו את התקווה כי גם אויבינו ישכילו לאחר שנים של עקשנות חסרת פשרות לעשות גם הם את הוויתורים הכואבים הנדרשים מצידם, אשר יצעידו אותנו את המייל הנוסף הנדרש להגיע ליעד הנכסף של שלום. אין לנו ספק כי תחת מנהיגותך האמיצה גם הם יגיעו להכרה בזכות המדינה היהודית להתקיים בגבולות בטוחים, כפי שכבר כמה וכמה ממשלות בישראל נהגו כלפיהם.
לא נשכח כיצד לא חסכת מילים בנאומך כדי להניא את אירן מכוונתה לפתח נשק גרעיני, שמטרתו המוצהרת היא ישראל. אנו משוכנעים כי מילותיך, שיצאו מן הלב, ייכנסו אל הלב של מנהיג אירן האייתוללה עלי ח'אמנאי, ויגרמו לו לעצור מיד את סחרור הצנטריפוגות. גם דברי הטעם שהשמעת בהמשך בדבר חופש בחירה והבעת דעות, זכויות אדם, חופש פולחן ושוויון זכויות לנשים לא נפלו על אוזניים אטומות, והוא ישוש ליישמם.
התקווה הרבה שמעוררים בקרבנו דבריך, מעודדים אותנו להיענות לבקשתך, ולשוב ולהקפיא את תנופת הבנייה בשטחים המצויים תחת מרותנו, אשר לא החלנו עליהם את החוק הישראלי בדיוק כדי לאפשר משא-ומתן בתום לב. אך כפי שאתה היית כן עמנו, ומשום שאתה דורש מכולנו כנות, עלינו לגלות לך את הדברים הבאים. אין זה סוד כי אזרחים לא מעטים בקרבנו, ביניהם רבים מאלו שבזכותם נבחרתי לראשות הממשלה, מתייחסים לנאומך בציניות ראויה לגינוי, וטוענים כי תוכניותיך סופן להיכשל. במידה שבניגוד לכל הגיון, בתוך פרק זמן דומה לזה שאתה קצבת לבחינת ההתקדמות בנושא הגרעין האירני, כלומר עד סוף השנה, אנו ניווכח כי לא קרו כל הדברים הנפלאים שאני משוכנע כי חייבים לקרות כעת, בהתאם לנאומך, לא תיוותר בידי ברירה אלא להכיר בצדקתם, ולעיין מחדש בהסכמתנו להקפיא את ההתיישבות. אנא אל תראה בכך איום, משום שבנייה, פיתוח, יצירה, והתיישבות אין בהם כדי לפגוע באיש, נהפוך הוא, הם מעוררים פריחה ושגשוג, שלא כמו רקטה, פיגוע טרור, או הס מלהזכיר פצצה גרעינית.
רק, לכאורה, לפי שעה
