ניחוחות המטבח האיטלקי מגרים אותי, מעת לעת, לחזור ולסעוד ב"ג'ויה" הוותיקה (ברחוב שנקר 9 בהרצליה), שמגלה מזה שנים דבקות במטרה: גסטרונומיה נוסח מילאנו.
ברחוב המסעדות הזה, שאליו צמודה גם תעשיית ההיי-טק, מייצגת "ג'ויה" בנאמנות רבה את הקולינריה של צפון-איטליה. באחרונה היא אף עשתה מעשה ולא רק ששדרגה את התפריט העסקי שלה - היא גם הוזילה אותו משמעותית: ארוחה משתלמת, ב-55 שקל בלבד, הכוללת מנה ראשונה, עיקרית ושתייה קלה.
אל השולחן הוגשה, כפתיח על חשבון הבית, פוגצה חמה וחתוכה לפלחים, עם רוטב-עגבניות אמיתי ולא, חלילה, קטשופ מלאכותי. לצידה ניצב קוממיות, כיאה ליום חם, בקבוק-סודה "סן-פלגרינו", כמפגש ראשוני עם איטליה.
פתחנו באנטיפסטי של ירקות העונה בגריל - צלחת גדושה של שפע-בריאות וטעם. בת הזוג, בנאמנות צרופה למעדני איטליה, הלכה על מרק מינסטרונה עשיר בפסטה וירקות, שהיה אף הוא במיטבו.
"במקום" כלבבי
מן העיקריות דליתי מעדן חדש של "ג'ויה": כבדים ביין. בהיותי שומר כשרות, ביקשתי לפסוח על-מנת מחית תפוחי האדמה הנלווית אליהם, בשל היותה עשויה בחמאה. המלצר התרצה, לפנים משורת הדין, והביא לי "במקום" כלבבי: ירקות-שורש, של גזר, ברוקולי, קישואים ובצלצלים. הטבח, לעומתו, נראה באופק כשהוא מעקם פרצוף למראה "הצירוף המוזר", אבל עיקרו של דבר שאני שבעתי נחת. בת הזוג התרצתה, אותה שעה, בפסטה לינגוויני-שרימפס, האהובה עליה כל כך.
על קינוח ה"ספומה", הייחודי ל"ג'ויה", נאלצנו לשלם בנפרד, אבל מקפא הגלידה, בדמות מגדל הפיזה, היה בהחלט במקום, הגם שלקה מעט בחסר: מלבד תפוחי-עץ מגורדים, ששחו בבסיס ה"מגדל", נעדרו ממנו פלחי-פירות נוספים, המקשטים אותו בימים כתיקונם. מן הסתם אלה אזלו, אותה שעה, מן המטבח. ספל האספרסו הכפול, נוסח מילאנו, פיצה על החסר.
על הארוחה הכפולה שילמנו 160 שקל, כולל תשר עבור שירות אדיב. ובסולם הקולינרי זיכינו את "ג'ויה" בציון 8.
