בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
גזר הדין בפרשת תמיר - איתות לשינוי בנורמות
|
המהומה אשר קמה בעקבות הורדתו בדרגה של קצין מצטיין ברמתו של תמיר באה לומר לנו: דרישתנו מקציני צה"ל היא מצוינות ולא פחות מכך, הנורמות בחברה הישראלית, חייבות להשתנות!
|
עונש מוצדק לתמיר [צילום: דו"צ]
|
|
|
|
|
זה שנים רבות מתקומם הציבור ועימו התקשורת, על קולת העונשים הנגזרת על עבריינות והתנהגות בלתי הולמת, ואכן העונשים אשר בתי המשפט בישראל גזרו על גילויי עבריינות היו מגוחכים. צה"ל, צבא העם, הוא במידה רבה, מראה של הנעשה בחברה הישראלית, אשר על הידרדרותה המוסרית אין צורך להרחיב את הדיבור. הנורמות החברתיות הקלוקלות אשר הלכו והפכו לדבר שבשגרה, חדרו, איך לא, אל תוככי הצבא, האמור להיות ראש וראשון למצוינות ומוסריות. בתנאים אלה, נראה כי הרשעתו וגזר הדין אשר נגזר על מר תמיר - צודקים מאין כמותם. הנימוק כאילו "צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו לאבד קצין ברמתו" טוענת בעצם, כי למוצלחים אשר בינינו "מגיעה" הנחה בעונש, וכי יש לעצום עין כאשר מדובר בעבירה של קצין כה מוצלח. אך האם לא נכון יהיה לדרוש בדיוק את היפוכה של טענה זו? איך יוכל קצין אשר סרח להוות דוגמה ומופת לחייליו, ומה קרה לערך "אחריי!" אשר כה התגאינו בו תמיד? אנו זקוקים לרף חדש-ישן של נורמות מוסריות הנדרשת מכולנו, אך ודאי וודאי מאלה אשר אמורים להוות דוגמה ומופת. נכשלנו בכך באופן הצורם ביותר בחיינו הפוליטיים, אל לנו לחזור ולטעות שוב כאשר מדובר בצה"ל. העבירה של קצין מצטיין אינה תופעה שיש להקל עימה ראש, ומכתבם של האלופים השונים לרמט"כל בלתי מתקבלת על הדעת. קציני צה"ל אינם מועדון חברתי סגור אשר בו ה"חברים" מגינים איש על רעהו כאשר אחד מהם כושל! זו אינה התנהגות הולמת, ויש בכך טעם לפגם. התנהגות זו מוכיחה פעם נוספת את צדקת בית המשפט הצבאי, הן בהרשעה והן בגזר הדין.
|
תאריך:
|
14/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
14/06/2009
|
|
רות פורסטר
|
גזר הדין בפרשת תמיר - איתות לשינוי בנורמות
|
|
לא אתחסד: גם אני, אילו הייתי מכיר אישית את תא"ל צ'יקו תמיר, שורות אלה כנראה לא היו רואות אור. לא אסתיר גם את חיבתי ה-(כמעט) אוטומטית ללובשי מדים בכלל, ולקרביים שביניהם בפרט. בעיניי הם הגיבורים האמיתיים, ואלמלא גבורתם, לא הייתה לנו מדינה.
|
|
|
- ב-1938 אחרי ליל הבדולח ובריחה המונית של יהודים מגרמניה הגדולה (גרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה) יזם רוזוולט ועידה לענייני פליטים, בה הורה לנציג ארה"ב לא לקבל אף יהודי. הוועידה התקיימה באוויון שבצרפת. נציג קנדה בוועידה ענה: "אף אחד זה יותר מדי" על השאלה כמה יהודים מוכן לקלוט. נציג אוסטרליה אמר שאינו מוכן לקלוט פליטים יהודים כיוון שאין שם יהודים ואם יהיו יהודים תהיה אנטישמיות.
|
|
|
הלב מתרונן למראה התורים המשתרכים בדוכני הספרים של שבוע הספר העברי. מסתבר שגם בעידן הטכנולוגיה, שבו יש דומיננטיות למחשב ולטלוויזיה, לא נס, עדיין, ליחו של הספר. אבל, לא רק בשבוע הספר, שבו נערכים מבצעי-הוזלה של ממש. גם במרוצת השנה יש לספר העברי עדנה, והכינוי המסורתי של "עם הספר" שדבק בנו, נותר, מן הסתם, על כנו.
|
|
|
|
|
|
מזה יותר מ-8 שנים הדרוזים זועקים לעבר ממשלות ישראל "הצילו", אנחנו במצוקה הם אומרים, ואתם שם בירושלים הזנחתם אותנו, התנערתם מכל ההבטחות שלכם בערבי הבחירות. "אנחנו יושבים על חבית חומר נפץ", ראשי הרשויות הדרוזיות אומרים ומזהירים בכל הזדמנות, אך כל הפניות, הזעקות, האזהרות והתחנונים נופלים על אוזניים אטומות, אף אחד לא מקשיב, אף אחד לא מניד עפעף. בסוף, חבית החומר נפץ תתפוצץ וכולנו נצטער על כך. התוצאות יהיו קשות, כואבות ומדממות. הספירה לאחור התחילה.
|
|
|
|