הלב מתרונן למראה התורים המשתרכים בדוכני הספרים של שבוע הספר העברי. מסתבר שגם בעידן הטכנולוגיה, שבו יש דומיננטיות למחשב ולטלוויזיה, לא נס, עדיין, ליחו של הספר. אבל, לא רק בשבוע הספר, שבו נערכים מבצעי-הוזלה של ממש. גם במרוצת השנה יש לספר העברי עדנה, והכינוי המסורתי של "עם הספר" שדבק בנו, נותר, מן הסתם, על כנו.
בשנה האחרונה המשיכה הספרות הישראלית להתהדר בראשי הליגה העליונה שלה, כמו עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן. אבל, יש גם פריצת-דרך לסופרים מ"הליגה הלאומית", שהוכיחו את עצמם בספריהם האחרונים ושנבחרו למועמדי פרס ספיר היוקרתי לספרות: נורית גרץ, בספרה "על דעת עצמו" - תיאור מסכת-חייו העשירה של בעלה, עמוס קינן, כעיתונאי, סופר, מחזאי, פסל, צייר, פעיל-שלום ושתיין; אמנון דנקנר, בספרו "ימיו ולילותיו של הדודה אווה" - רומן על ילד יתום מאח שגדל בירושלים של שנות החמישים בבית שאותו חולקות מספר משפחות; רונית מטלון, בספרה "קול צעדינו" - ספר על בית, על אין-בית ועל התשוקה לבית, כשהבית כאן הוא צריף של "עמידר" בשכונת-שוליים בישראל של שנות החמישים והשישים; אלון חילו, בספרו "אחוזת דג'אני", שהוא רומן היסטורי המתרחש ביפו של 1895 והמכיל שני יומנים מקבילים של דמות מוסלמית ודמות יהודית; ואיריס לטעל, בספרה "אש בבית", על שני זוגות, 24 שעות ומניפת-חיים שלמים, הנפתחת ונסגרת חליפות במחול סיפורי אלים.
|
|
|
|
"צומת ספרים" יוצאת במחול
|
|
|
את שבוע הספר מלוות, כמובן, כלות השמחה - הוצאות הספרים. בשנה האחרונה נשמע יותר ויותר קולה של הוצאת "צומת ספרים", שצלעה בעבר הרחק מאחורי "סטימצקי" הדומיננטית, ששלטה בשוק הספרים שלטון ללא מצרים. "צומת" זינקה כלפי מעלה וכבשה נתח משמעותי בשוק הספרותי עם היצע-ספרים נכבד. וישנן, כמובן, ה"מדונות", נוסח "כתר", בעוד ההוצאות הקלאסיות, כמו "עם עובד" ו"זמורה ביתן", שומרות על מקומן הראוי.
גם מקומם של הספרים הפופולריים לא נפקד. כאלה הם, עדיין, ספרי הבישול למיניהם, הנמכרים כמו לחמניות טריות, וספרי המתח של רם אורן, היוצאים חדשות לבקרים, ושהפכו זה מכבר ל"בסט-סלרים".
עם זאת מורגש היטב חסרונה של הוצאת הספרים לשעבר, "ירון גולן", שנטלה בשעתה יוזמה ולא היססה להוציא לאור, ללא גינונים ספרותיים מקובלים, גם את כתביהם של מי שאינם סופרים מקצועיים ומנוסים.
ומה שחסר לא פחות הוא מקומם הראוי של המוספים הספרותיים בעיתונות היומית. מוספי "ידיעות" ומעריב נדחקים, משום מה, לקרן-זווית ומופיעים בשוליהם האחוריים של מוספי הבידור, כאילו היו משהו זניח בפני עצמו ונספחים אליהם כאילו רק כדי לצאת ידי חובה. וישנו המוסף הספרותי של הארץ, הנארז, משום מה, ביום שישי במוסף הכלכלי "דה מארקר", כאילו כדי להעלימו מעין הקורא. אבל, יש גם נחמה פורתא: הארץ הוא היומון היחידי שגם מוציא, מדי יום רביעי, עוד מוסף "ספרים" עב-דפים, שלזכותו ייאמר כי הוא קריא מאוד.
|
|
| תאריך: |
14/06/2009
|
|
|
עודכן: |
14/06/2009
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
