הם אומנם נבחרי העם, אבל רק מעטים מהם באמת מצדיקים את תוארם תרתי משמע. מלבד העובדה שהציבור אומנם בחר בהם לבית המחוקקים - אין, משום מה, בידם להוכיח שהם אכן הנבחרים (הטובים) שבהם.

מתברר כי רבים מחברי הכנסת פשוט נוהגים להתעלם ממעמדם הרם ולבייש בהתנהגותם הבלתי-ראויה את בוחריהם. כך, למשל, הם מרשים לעצמם לנבל את פיהם ולנהוג בגסות-רוח כלפי עמיתיהם לבית הנבחרים. רק פטיש היושב-ראש מצליח, ברגע האחרון, למנוע מהם התפרעות של ממש, כאשר אלימותם המילולית הופכת עוד רגע לאלימות פיזית.

אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת התנהגותם המבישה של עשרות מחברי הכנסת גם מחוץ לאולם המליאה. מסתבר שבזמנם החופשי מדיונים, בארוחותיהם במזנון בית המחוקקים, הם אינם מהססים לפרוק מעליהם כל עול של מחוייבות. זה קורה כשהם מזמינים בו ארוחות, ככל העולה על רוחם, ונוהגים לשתף בהן, ממש ב"חאפלות", חופשי-חופשי, גם אורחים מבחוץ המוזמנים על-ידיהם. ואז, כשמגיע מועד התשלום, הם מגלים רגליים קרות ופשוט מתחמקים ממנו.

תירוצי התחמקות

אחד מפרנסי המזנון, משכבר הימים, ידע לספר לי, כי אותם "משתמטים" שבין חברי הכנסת נוהגים לנצל את מעמדם הרם לרעה, כשהמדובר בסך-הכל בארוחות מסובסדות הממומנות על-ידי בית הנבחרים, שהם כספי-ציבור. לדבריו, נוהגים רבים מחברי הכנסת לאכול ב"הקפה", כמו בימים הטובים של העבר הרחוק. ואז, בראשיתו של חודש, בבוא יום-חשבון, הם מוצאים תירוצים מתירוצים שונים ובלבד שלא לשלם את חובם. "אין לי כרגע כסף"; "שכחתי את כרטיס האשראי" ו"אל תדאג, אני לא בורח" - הם רק אחדים מתירוצי ההתחמקות, שנשמעים חדשות לבקרים במזנון הכנסת.

איש-שיחי יודע לספר כי במשך שנים הוא נתן את נשמתו כדי לשמח את בני-מעיהם של נבחרי העם. בזכות קשריו הענפים ומעמדו במוסדות קולינריים קודמים וידועי-שם, עלה בידיו לא אחת להשיג מעדנים ומטעמים ששום מסעדה מהודרת לא הייתה מתביישת בהם. אלא שהתגמול שקיבל על כך מנבחרי העם היה כפוי-טובה, אם לא יריקה בפרצוף. הגיעו הדברים לידי כך שהוא נאלץ לפנות במכתבי-תלונה ליו"ר הכנסת ולבקש את התערבותו, אבל גם אלה לא סייעו בידיו בשל חסינותם של הנבחרים.

צדיקים בסדום

ובכל זאת, מן המעט שהצלחתי לדלות ממנו, מסתבר שיש גם חברי-כנסת (בעבר ובהווה) הגונים שעומדים בתשלומיהם. בין המעטים שבהם הוא יודע לספר על יוסי שריד, חיים אורון, זהבה גלאון ו...לא תאמינו - אברהם הירשזון, שר האוצר וחבר הכנסת, שהוכרז עכשיו בבית המשפט כגנב. אלא שדווקא במזנון הכנסת הוא התגלה בהגינותו, ונהג לשלם מדי חודש בחודשו בכרטיס האשראי שלו את כל חובות-ארוחותיו.

למרבה המזל מסתבר שיש גם שמות נוספים, אבל ממש מעטים מאוד. ועכשיו נראה שהגיע הזמן שהמחוקקים המתחמקים יקחו, סוף סוף, את עצמם בידיים וישלמו לפחות את חובם עבור ארוחותיהם. זה פשוט מתבקש מאליו, כשאחרי ככלות הכל המדובר, בסך-הכל, בכסף קטן ממשכורות העתק שהם משתכרים.