כישלונות אובמה

נשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה מתחיל לצבור כישלונות במדיניות הבינלאומית. הכישלון הכי משמעותי שלו הוא יחסו הסלחני-ותרני כלפי אירן, תוך מתן אמון בשלטון רודני, המונחה על-ידי גורמי דת חשוכים ורחוק מעקרונות הבסיס של האומה האמריקנית של שוויון וחופש. אלא שחוסיין, אשר במשך הזמן ועם שחרור חרצובות לשונו נתגלה כמי שמקורב מנטלית לשליטים מסוג ראשי כנופיות הטרור בשטחים ואחמדינג'אד באירן, קיווה שהרוע והשחיתות המנחים את שלטונו של אחמדינג'אד באירן - יוסתרו בתבונה, במעין שיתוף פעולה, במסווה של דמוקרטיה ונאורות-לכאורה, דבר שלא רק שלא קרה אלא גם התנפץ בפנים עם זיופי הבחירות - מהמקפצה.

לא מדובר בזיופי בחירות הנגרמים בשלטון דמוקרטי במסגרת של טעות או תקלה מקומית, אלא מסתבר שבאירן מדובר במנגנון מושחת מעיקרו הנוטל את השלטון הלאה בכוח ובשיטות של שחיתות בפרהסיא, בין היתר באמצעות חלוקת עטים עם דיו נמחק, חלוקה המונית של תעודות זהות מזויפות וכפולות, והצבעות נציגי השלטון - לא רק כפולות, אלא מכופלות, עשרות הצבעות לאנשי שלום הרשע, בגלוי, מהמקפצה.

ואם קיווה כי כוחו של השלטון המטורף באירן יעמוד לו כהרתעה נגד התקוממות אזרחים, גם בכך טעה חוסיין; הסטודנטים באירן שאלו - "היכן הקול שלי", והסטודנטיות באירן ביקשו להסיר את הרעלה כדי לגלות את זיו פניהן, לראות ולהיראות, דבר שאסור שם רק לנשים.

מדובר בטעות מתמשכת של חוסיין אובמה ולא בכשל מקרי או מקומי. הגישה העקרונית שלו להעלים עין מציר הרשע, תוך חיפויו בגלימת הדגל האמריקי כמגן וכמסתור לו - לא עמדה במבחן המציאות, והוכחה כשיא הנאיביות של מי שאמור להיות אחד המנהיגים החכמים והמתוחכמים בעולם.

במצב זה ברור גם כישלונו של הנשיא אובמה ביחסיו עם מדינת ישראל.

הוא לא חלם על נאום בר-אילן, ואין לו שום מענה לנאום אחרית הימים של בנימין נתניהו. ברק חוסיין אובמה ציפה להתקפלות כנועה, איתה הוא יכול היה להתמודד, או להתנגדות הזויה, שגם עמה הוא היה יכול להתמודד. אלא שבדיעבד הסתבר לו כי מולו ניצב מדינאי העולה עליו בכמה מעלות, והנאום ההיסטורי שננאם בבר-אילן בתשובה לנאומו שלו שננאם בקהיר - השאיר את ברק חוסיין אובמה פעור פה, ללא מענה, עם מלמולים וגמגומים בדבר המאחזים, זה כל מה שנותר לו להיאחז בו...

בנימין נתניהו נקט בשיטת הלחימה היפנית, בה נמשך התוקף לכיוון תנופתו ומאבד את משקלו.

הוא רצה מדינה פלשתינית?
הוא גם "קיבל" אותה.
הוא רצה נכונות לשיחות שלום?
הוא גם "קיבל".

אלא שעכשיו, באה המציאות, שכפי שלא הייתה נוחה לו ורחוקה מלהיות מותאמת למהלכיו החובבניים באירן, כך גם כאן: במקום באמצעות מלים, מבין עתה באמצעות מעשים פוליטיים ועמדות כי מה שנתניהו נתן - אין מי שיקבל.

כנופיות הטרור המונהגות על-ידי מכחיש השואה אבו מאזן רחוקות מלהסכים להיות יפן שנייה ולא מעוניינות כלל במדינה, בשגשוג כלכלי וחברתי, בחופש לאזרחים. הן מעוניינות בערכים שונים לחלוטין - טרור ורצח יהודים, דיכוי עמן ושלטון מושחת, אנארכיה ופשע. עכשיו זה לא רק ידוע, אלא גם נובע, ברור, מוצהר.

והוא, כמו-גם קיצוני השמאל הישראלי והתקשורת, לא בדיוק יודעים מה עושים עם זה, מה עושים עם המציאות.