בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ברק: חריפותו עולה על אמיתותו
|
אל תשאל האם ברק אמר אמת, אמור במקום זאת, אם ברק אמר, הרי שזו אמת. "חריפות דבריו", לא שאלת אמיתותם, היא ה"מעידה" על "הסכנה הגדולה". מה לנו שנבדוק מה מעידות העובדות כאשר יש לנו עדות טובה בהרבה: החריפות של דבריו - כך, כמובן, לפי העיתון לאנשים חושבים
|
חריף. אהרן ברק [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
כמובן, כמובן שמאמר המערכת של הארץ מחא כפיים לברק על דבריו במרכז רבין. המאמר הציע סלטה לוגית באוויר. ברק קבע ש"אם תשאל יהודי: האם אתה בעד שוויון עם ערבים? הוא יגיד בוודאי; אם תשאל: אם הוא בעד לזרוק את כל הערבים לים, יגיד בוודאי". הקביעה היא חסרת שחר. לא במקרה מפלגות טרנספר נכשלות בעקביות. אבל במקום לומר את זה, בהארץ יודעים לעשות את ההפך: אל תשאל האם ברק אמר אמת, אמור במקום זאת, אם ברק אמר, הרי שזו אמת. "חריפות דבריו", לא שאלת אמיתותם, היא ה"מעידה" על "הסכנה הגדולה". החריפות מעידה. מה לנו שנבדוק מה מעידות העובדות כאשר יש לנו עדות טובה בהרבה: החריפות של דבריו. או שאולי לא קראתי טוב? חריפות דבריו של ברק מעידה על הסכנה הגדולה שעומדת לפתחה של הדמוקרטיה הישראלית ביחסה למיעוט הערבי שחי בתוכה. אם אדם זהיר ומדוד כברק בוחר להתנסח בחריפות שכזאת, כי אז הסכנה חמורה. צריך להקשיב היטב לדברי נשיא בית המשפט העליון בדימוס ולאבחנותיו. עולה מהן שערכי הדמוקרטיה, בעיקר בכל הנוגע למיעוט הערבי, לא הופנמו מעולם. לא די בקיומן של בחירות ובהפרדת הרשויות כדי להעיד על חוסנה של הדמוקרטיה; ברק מפנה זרקור חשוב אל הלכי הרוח בחברה ( למאמר המלא...). אבל יש כאן עוד משהו שראוי לשים לב אליו, מפני שהמשפטיזציה של הפוליטיקה היא עניין קרוב לליבו של עיתון הארץ. לא במקרה מסתיימת הפסקה הזאת במין פסאודו הוכחה שביצור הדמוקרטיה פירושו להציב רשות מעל הבחירות ומעל הפרדת הרשויות ולא צריך להיות חכימא בשביל להבין את הרמיזא: בית המשפט העליון צריך להיות רשות-על. לא למדו כלום, ולא שכחו כלום. מאז ראשית כהונתה של ממשלת נתניהו, הימין מתמרן להשתלט על תהליך מינוי השופטים. מי שחושב שבדמוקרטיה אפשר לכפות את המדיניות של הארץ מעל, ומתוך עקיפת הדמוקרטיה, לא מבין לא את ערכיה של הדמוקרטיה, ולא את המכניקה שלה.
|
תאריך:
|
28/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
28/06/2009
|
|
גדי טאוב
|
ברק: חריפותו עולה על אמיתותו
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אחמד זיבי אורגינל
|
29/06/09 01:00
|
|
2
|
|
שולח לחמו
|
29/06/09 02:52
|
|
3
|
|
קורן נאוה טבריה
|
29/06/09 06:25
|
|
4
|
|
אבוט בול
|
29/06/09 07:04
|
|
5
|
|
קיצוני אחר. אייכס
|
29/06/09 08:16
|
|
6
|
|
הסולם והקיר
|
29/06/09 08:25
|
|
7
|
|
יוסף פינקלשטיין
|
3/07/09 00:45
|
|
מדינאי הוא אדם היודע לאיזה עתיד הוא שואף. יש לשאיפה זו של המדינאי מחיר שפוליטיקאי מסרב לשלם. פוליטיקאי הוא חמישים אחוזים של הישענות על עבר מעובד היטב המשרתים חמישים אחוזים של הווה מוכר ומקובע. על ההווה יש תמיד יותר הסכמות מאשר על העתיד. בעיני הפוליטיקאי, חתירה לעצב את המחר היא הימור מפוקפק. הוא מעדיף להמר על היום. הוא רוצה ללכת בראש בוחריו אל הקלפי בו ייבחר שנית. קלפי כזאת אינה יכולה להמתין למדינאי שאינו מסתפק בללכת ורוצה להוליך. הפוליטיקאי יזכיר לו כי הוא לא ייתן לו להגיע. זאת הדרמה של המשחק הדמוקרטי. גם הפוליטיקאי וגם המדינאי קיבלו מנדט למשול בשם הרוב, אבל הפוליטיקאי מייצג רק את הרוב שהיה והמדינאי גם את הרוב שיהיה, הפוליטיקאי את חוכמת הכוח, המדינאי את מעוף החזון.
|
|
|
לאחרונה קיבלתי מינוי של מומחה מטעם בית המשפט בנושא הנדסי, וכנוהגי, התניתי את הבאת המינוי מן הכוח אל הפועל, בכך ששני הצדדים לדיון המשפטי יביעו את הסכמתם למינויי.
|
|
|
הדברים שבכותרת נשמעים בוודאי כאמירות פנאטיות של "ימני", המסרב להשלים עם המציאות. המקילים יראו בכך תעלול פובליציסטי. אבל כמה אנשים זוכרים ויודעים שטקסס הייתה פעם חלק ממקסיקו והיא למעשה שטח כיבוש של ארצות הברית? כמה זוכרים שמקסיקו איימה לסייע לגרמניה לפלוש לארצות הברית דרך שטחה?
|
|
|
דוברים רבים מחסידי האיסלאם הרדיקלי ביקשו לצייר תמונת עולם דמיונית, המשוללת כל יסוד מציאותי, בדבר היותה של דת האיסלאם התשובה האחת והיחידה לתחלואי העולם הזה (וגם של העולם הבא). בשם הרעיון השמימי הזה, התגבשה מערכת תעמולתית עניפה, חובקת-עולם, שהושקעו בה מיליארדי דולרים בריכוזים שבהם ניתן היה להגביר את האינדוקטרינציה הדתית בקרב קהילת המאמינים ואף בקרב קהילת הכופרים. המאבק בתוך העולם המוסלמי, בין הזרם הסוני לזרם השיעי בעיקר לאחר מהפכת חומייני באירן ב-1979, הובילה לתחרות עזה על ליבם של המוסלמים במזרח-התיכון ועל השפעה גוברת בריכוזים איסלאמיים במדינות המערב. אין תימה איפוא, שבמדינות אירופיות אחדות התחוללו שינויים מרחקי-לכת ב-20 השנים האחרונות - הן מבחינה דמוגרפית והן מבחינת הצביון האזרחי והלאומי של הקהילות האירופיות המקומיות.
|
|
|
בעוד שהעולם צופה בהתפתחויות באירן על במות ה-Youtube, לאזרחי דרום ישראל מזמן כבר היו כיסאות בשורה הראשונה.
|
|
|
|