ברק: חריפותו עולה על אמיתותו

כמובן, כמובן שמאמר המערכת של הארץ מחא כפיים לברק על דבריו במרכז רבין. המאמר הציע סלטה לוגית באוויר. ברק קבע ש"אם תשאל יהודי: האם אתה בעד שוויון עם ערבים? הוא יגיד בוודאי; אם תשאל: אם הוא בעד לזרוק את כל הערבים לים, יגיד בוודאי". הקביעה היא חסרת שחר. לא במקרה מפלגות טרנספר נכשלות בעקביות. אבל במקום לומר את זה, בהארץ יודעים לעשות את ההפך: אל תשאל האם ברק אמר אמת, אמור במקום זאת, אם ברק אמר, הרי שזו אמת. "חריפות דבריו", לא שאלת אמיתותם, היא ה"מעידה" על "הסכנה הגדולה". החריפות מעידה. מה לנו שנבדוק מה מעידות העובדות כאשר יש לנו עדות טובה בהרבה: החריפות של דבריו. או שאולי לא קראתי טוב?

חריפות דבריו של ברק מעידה על הסכנה הגדולה שעומדת לפתחה של הדמוקרטיה הישראלית ביחסה למיעוט הערבי שחי בתוכה. אם אדם זהיר ומדוד כברק בוחר להתנסח בחריפות שכזאת, כי אז הסכנה חמורה. צריך להקשיב היטב לדברי נשיא בית המשפט העליון בדימוס ולאבחנותיו. עולה מהן שערכי הדמוקרטיה, בעיקר בכל הנוגע למיעוט הערבי, לא הופנמו מעולם. לא די בקיומן של בחירות ובהפרדת הרשויות כדי להעיד על חוסנה של הדמוקרטיה; ברק מפנה זרקור חשוב אל הלכי הרוח בחברה (למאמר המלא...).

אבל יש כאן עוד משהו שראוי לשים לב אליו, מפני שהמשפטיזציה של הפוליטיקה היא עניין קרוב לליבו של עיתון הארץ. לא במקרה מסתיימת הפסקה הזאת במין פסאודו הוכחה שביצור הדמוקרטיה פירושו להציב רשות מעל הבחירות ומעל הפרדת הרשויות ולא צריך להיות חכימא בשביל להבין את הרמיזא: בית המשפט העליון צריך להיות רשות-על. לא למדו כלום, ולא שכחו כלום. מאז ראשית כהונתה של ממשלת נתניהו, הימין מתמרן להשתלט על תהליך מינוי השופטים. מי שחושב שבדמוקרטיה אפשר לכפות את המדיניות של הארץ מעל, ומתוך עקיפת הדמוקרטיה, לא מבין לא את ערכיה של הדמוקרטיה, ולא את המכניקה שלה.