מלחמת מזרח(י) - ומערב(מעריב)

מי שחשה שמדובר בפרשיה לוהטת, שתעלה ותרד במהירות מהבמה הציבורית כנראה התאכזב או לא צפה את החומרים המעניינים המרכיבים את סיפור האזנות הסתר הלא חוקיות ופוטנציאל התקשורתי הטמון בו.

כרגע, ניתן להבחין בשלושה מחנות עקריים. מזרחי בגיבוי פרקליטת המדינה, רובינשטיין בגיבוי מנהל תקין ושילטון החוק במדינה דמוקרטית, והעיתונות המפולגת בין כל המחנות. עיתון הארץ על כל אגפיו ופרשניו - תומך ללא סייג במחנה מזרחי - ארבל, תוך נסיון נואש להצדיק את מעשיו והתנהלותו הפסולה, הן מבחינה משפטית ומוסרית, תחת המסווה של לחימה בפשע, אדם ללא חת ללא מורא מול גל גואה של פשיעה מאורגנת.

עיתון ידיעות אחרונות, על חלק מכותביו ובמיוחד אלה שיש להם אינטרס לתקוף את עתון מעריב ובעליו - שם גם מזרחי מקושר ובמיוחד להראות לציבור שהם הם הלוחמים בפשע ובשחיתות ובמיוחד להצביע על כך שהם צדקו בזמן שהאחרים לא נקטו עמדה ולא הצטרפו אליהם. חבל שאובייקטיביות ופרשנות הוגנת, כולל תמיכה ביסודות של משטר דמוקרטי הבנוי על כיבוד החוק, כיבוד צווי בית משפט גם אם הם לפעמים עוזרים לפשע, אך זה המחיר שחברה חופשית משלמת עבור דבקותה בחוק, בחוקה ובציוויים של בית המשפט.

ידוע לכם, כמה רוצחים אנסים, שודדים, סוחרי סמים וחלאות נוספות - יצאו זכאים או הצליחו להתחמק מעונש - רק בשל כשלים פרוצדורליים דוגמת העדר צווי חיפוש עדכניים, העדר אזהרה על המעצר או גביית עדות, רשלנות חקירתית, או רישום מוצגים, האזנות סתר לא חוקיות - אפשר למלא עמודים בדוגמאות מן העבר ומן ההווה. הפסיקה האמריקנית - המקפידה מאד על זכויות האזרח ובמיוחד על חזקת החפות בהתאם לחוקת ארה"ב מלאה בדוגמאות של זיכויים ושחרורים של אנשי מאפיה ופושעים אכזריים רק בשל הקפדה על החוק וצווי בית משפט.

גם בארץ - יש שפע דוגמאות לכך ואין צורך לפרט. עיתון "גלובס" - פירסם מספר מאמרים ודיווח מקוצר מדו"ח רובינשטיין בצורה אובייקטיבית תוך מתן דגש על הנקודות החשובות והמשפטיות שבדו"ח - ובכך היה שונה מיתר הדיווחים העיתונאים.

עיתון מעריב - בראשות העורך דנקנר התייצב לצד רובינשטיין - אך ראוי לציין, כי נתן אפשרות גם לחולקים על דעתו להביע את דעתן בעיתון - דוגמת הכתבה של רפי מן מיום 3.11.03 בעמוד דעות, שתמך "בלהיטות יתר" של מזרחי ואף הגיע למסקנה, מוטעית לדעתי, כי בימים אלה ובמצב הפשע העכשווי - "להיטות יתר" בגיבוי שלוש פרקליטות בכירות - היא הדרך הנכונה.

בתשובה לגישה זו - שאיננה דעת יחיד של רפי מן, ברצוני לציין - כי "להיטות", "עקביות", "עמידה איתנה" - הם תכונות מבורכות כל זמן ועת שהן במסגרת החוק ובמרחב הפעולה של צווי בית משפט "להיטות יתר" - או הגמשה או פרשנות מרחיקה - גם אם יש לה מטרה טובה - היא אסורה מסוכנת ופורצת חלון למעשים לא חוקיים נוספים - והסוף מי ישורנו.

כל אזרח ששלטון החוק יקר לו - צריך לראות את עצמו כאילו הוא זה שנמצא "בקלסר" האסור, הוא מואזן ומתומלל בצורה לא חוקית. הוא מצולם בתנוחות אינטימיות - ורק אז לקחת צד, לפרשן או להטיף מוסר לאחרים.

היועץ המשפטי לממשלה, טעה בכך שמסקנות הדו"ח שלו הן אנמיות, לא חדות וחד משמעיות. להזכיר - חוקרי מח"ש המליצו על העמדה לדין פלילי, ר' מח"ש עו"ד ערן שנדר מהפרקליטות, שהיה במעמד של פרקליט מחוז - המליץ על דין משמעתי - ואילו רובינשטיין הקל עוד יותר והמליץ על הדחה מנהלית, שהיא בסמכותו המלאה והיא יותר אלגנטית.

המלצות מעין אלה - ניתנות חדשות לבקרים על-ידי יועצים משפטיים בכל המשרדים, על-ידי פרקליטות מחוזית ודו"חות של וועדות חקירה וקצינים בודקים. זה אמצעי לגיטימי, פרוצדורלי להגיע למטרה באמצעים נוחים יותר למבוקר - בהתחשב במעמדו הישיגיו ועברו הנקי.

רובינשטיין - רצה להיות "נחמד מדי" ויצא מותקף שלא בצדק מכל הכיוונים וחבל. אסור לשכוח ש"בכספת" של מזרחי, להבדיל ממשחק הטלויזיה לא היו מיליוני שקל, אבל היה חומר נפץ חברתי פוליטי שבהגיעו לידיים לא נכונות, הוא מסוכן, בסיס לסחיטה אישית ציבורית ופוליטית ושווה כסף, כוח וקשרים.

ולגבי הטענות, שמה שנמצא ב"קלסר" נמצא גם בקלטות, התשובה היא כן בחלקה, שהרי אין בקלטות תמונות אינטימיות, לא סקרים, ולא פקסים, אך מדובר ב"תפקיד אמון". כלומר, המדינה, המערכת המשטרתית והמשפטית - ממנה אדם אמין לתפקיד שיש בו "סודות" ויוצאת מהנחה שלא יעשה בהם שימוש לא חוקי - שהרי גם ר' השב"כ, ר' אמן, הרמטכ"ל, וכו', יודעים אי אלו סודות ואיש לא מעלה על דעתו שיחזיקו "קלסר" צדדי לעת חירום או ימי סגריר.

צודק רובינשטיין - במצב שנוצר מזרחי לא יכול להמשיך בתפקידו ועליו לעזוב, לפרוש או לצאת ללימודים כפי שהוצע לו. ומסתבר שיש לו עוד הרבה מה ללמוד, על דמוקרטיה, שלטון החוק, כיבוד צווי בית משפט - גם אם מטרתו ללחום בפשע.

מבחינת מנהל תקין, יש רק חוות דעת אחת, כלפי חוץ, שיוצאת מתחת ידו של העומד בראש הפירמידה, כך היה תמיד וכך צריך להיות גם בעתיד, אחרת המנגנון - הפיקוד - וההיררכיה לא יתפקדו.
_________________
- הכותב הוא עורך-דין, בעל תאור שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.