רק יבשה הדיו ממכתב התמיכה מקיר לקיר שכתבתי והעוסק בעו"ד נורית אלשטיין, היועצת המשפטית לכנסת, וכבר היא מקלקלת את הפארטייה. טרם שתתה מדלי החלב, בועטת היועצת הנכבדת בדלי, ונשפך החלב, ואני בוכה ובוכה - איזו טעות עשיתי (אין בוכין על חלב שנשפך, אין בוכין על חלב שנשפך).
ובכן, אלשטיין סברה שאין מקום לתת לח"כ מוץ מטלון נהג. הוועדה המתאימה החליטה גם היא בדיוק אותו דבר. היו"ר הנכבד לא קיבל את חוות דעתה של היועצת המשפטית, לא קיבל את המלצת הוועדה – והחליט בעצמו, על נהג צמוד למוץ.
והיועצת לא ממתינה רגע ויוצאת במתקפת טילים גרעיניים נגד היו"ר.
ושוכחת העו"ד הנכבדת, שהיא עובדת ציבור החייבת בכבודם של נבחרי ציבור, בייחוד חברי הכנסת, ובראש ובראשונה היו"ר, וכותבת על נבחר ציבור "רם ונישא ככל שיהיה, אינו רשאי ליטול את החוק לידיו ולעשות בו כבשלו - אף יו"ר הכנסת, ככל חבר כנסת אחר, במידה שסבור כי חוק מסויים אינו מוצדק, מוזמן להציע הצעה לשינויו של החוק. אך כל עוד החוק קיים, מובן כי חובה על יו"ר הכנסת להכפיף עצמו לנורמות שהמחוקק קבע. אמירה כגון זו, שיוחסה לך בתקשורת, לפיה אינך יכול 'לעמוד מנגד מול צרכיו של ח"כ נכה' יכולה להוביל לשינויו של החוק, אך כל עוד החוק לא שונה, הינך כפוף להוראותיו ככל אדם במדינה".
היא קובעת בפועל (במשתמע) כי יו"ר הכנסת לקח את החוק לידיו, שיו"ר הכנסת אינו מכפיף עצמו לנורמות הקבועות בחוק, כאילו היא שופטת, ואף אחד לא מינה אותה להיות שופטת. היא כול'ה יועצת משפטית, היא כותבת חוות דעת, איש הציבור מאזן אינטרסים ומחליט, ומכאן רק התערבות שיפוטית (או הסדרים אחרים מכוח סמכות מפורשת של החוק) יכולה לשנות את ההחלטה.
והיא פונה במכתב, המפורסם בעיתונות, אשר על פניו נראה כאילו נוגד באופן משמעותית את סעיף 42.224 לתקנון שירות המדינה: "עובד חייב לנהוג בנימוס כלפי הממונים עליו, כלפי העובדים הכפופים לו וכלפי יתר חבריו לעבודה.", ודאי שבמקרה זה בו מדובר בנכה צה"ל, ואפילו אם ניתן למצוא חששות אפלים לאינטרסים, הרי שחששות אלה רחוקים מרובי ריבלין כמרחק שמיים מארץ. רובי ריבלין לא מקבל החלטות עם מרכיב משמעותי של תועלת עצמית – וככל הנראה הוא צדיק אחד ויחיד בכנסת שלנו, בהיבט זה.
יתרה מכך, מי בכלל קבע שהוספת נהג למוץ היא בעית שכר? מי קבע שהוועדה הציבורית היא זו המוסמכת לדון בנושא זה? מי קבע שהיא המוסמכת היחידה? ואולי יש חוקים נוספים מעבר לחוקי השכר אשר מאפשרים במקרה זה (שאני סבור אין לו מקום כלל ועיקר) לתת למוץ נהג צמוד?
ויודעת הגברת אלשטיין שיש דברים בגו, כי הרי כאשר היו"ר חסם בימינו את אלשטיין ובשמאלו את הוועדה, הוא העלה נימוק מאד מאד מעניין, הוא הסביר לציבור שיו"ר הכנסת אוצר בתוכו את סמכויות נציב שרות המדינה בנוגע לחברי הכנסת, ומאחר שבמינהל הממלכתי מתקבלות החלטות מן הסוג הזה על-ידי הנציב, על-פי חוק שירות המדינה ותקנון שירות המדינה (תקשי"ר) רשאי וחייב היו"ר לקבל כאלה החלטות בנוגע לחברי הכנסת, ומכאן שהיו"ר מוסמך על-פי חוק לקבל את ההחלטה, והוא קיבל החלטה על-פי מיטב מצפונו, על-פי חוק, ומכוח סמכות מפורשת.
על-פי הציטוטים בעיתונות (לא ראיתי את המכתב המלא), לא נראה כי אלשטיין התעמקה בנימוק המאד מאד רציני של היו"ר, והעדיפה להשתלח בו כאילו הוא ראש משפחת פשע. והרי ברור שמותר ליו"ר לחדור דרך כל חריר בחוק כי מדובר, לדעתו, בנושא המחייב משנה רגישות ומשנה תשומת לב.
וככל שאלשטיין מבקשת לשוב ולהביט לאחור במקום להביט קדימה, אנא תעתור לבג"צ נגד החלטת היו"ר הנכבד, אנא תבקש סעדי ביניים כך שהנהג לא יוקצה. לשם כך עליה לפנות תחילה ליו"ר הנכבד, אך ראוי היה שהייתה עושה זאת בלשון יותר תרבותית, בלי העתקים לעיתונות, ומשם, ברגע שתתקבל ההחלטה באופן פורמלי, דרכה פתוחה לבית המשפט העליון.
אגב, בבית המשפט העליון תהיה אלשטיין כדג במים. היא התמחתה שם, ולתפקידה הנכבד בכנסת המליצו עליה הנשיא בדימוס, הפרופסור אהרן ברק, והשופטת העליונה איילה פרוקצ'יה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
