בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עוד ניצחון קטן לזכויות העובד
|
יש הגורסים כי קפיטליזם קיצוני והיעדר מוחלט של רגולציה ממשלתית ימקסם את החופש של הפרטים בחברה ● למעשה, היעדר רגולציה מאפשרת למעסיקים ולתאגידים ליצור ארכיפלגים גולגים קפיטליסטים שבהם העובד מפוקח כאחרון האסירים בכלא
|
מקום העבודה כארכיפלג גולג הקפיטליסטי? לא עוד, נו, טוב, קצת פחות [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
היום (יום א', 5.7.09) אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה פה אחד את הצעת החוק של ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה), יצחק וקנין (שס) ושלמה מולה (קדימה) המחייבת מעסיקים להעמיד לרשות העובדים מתקן שירותים ראוי ולאפשר להם לצאת להפסקת שירותים על-פי צרכיהם. בכך פתרה הצעת החוק באופן חלקי את בעייתם של עובדים רבים בעבודות דחק אשר אינם יכולים לצאת לשירותים בשעות העבודה, ומאתרים פתרונות "יצירתיים" מסכני חיים (כגון הימנעות משתייה או הימנעות מלהתפנות לשירותים, כאשר צריך) בכדי לשרוד את גזירות המעביד. זהו הקפיטליזם הקיצוני והדורסני אשר 'יובא' מארצות הברית ולפיו, בשם "חופש העיסוק" של המעביד, מותר לו לעשות ככל שעולה על רוחו, כולל להתעמר (מניעת גישה לשירותים זו התעמרות), בעובדיו. ספרה של ברברה ארנרייך, כלכלה בגרוש, הציג בפירוט גרפי ומאוד לא נעים את תוצאות המשטור של עובדי-שכר המינימום בכלכלת התאגידים האמריקנית. מסתבר שלמרות שקפיטליזם קיצוני מוצג כביטוי לחופש האולטימטיבי, למעשה, בשמה של תרבות התאגידים חייהם של עובדי שכר המינימום ממושטרים בקפדנות כזו, שאף משטר טוטליטרי או אוטוקרטי לא היה מעלה על דעתו. בעוד שבמשטרים האוטוקרטים - בני האדם אינם יכולים למתוח ביקורת על השלטון אך מאידך-גיסא, הם יכולים לנהל את סדר יומם כראות עיניהם, סדר יומם של העובדים בשכר המינימום בכלכלת התאגידים של ארצות הברית, כפי שעולה מ ספרה של ארנרייך, מוכתב בדקדקנות על-ידי המעבידים: נאסר עליהם לגשת לשירותים, נאסר עליהם לנוח לרגע (זוהי "גניבת זמן") ואפילו אין להם שעות פנאי: בכדי לקיים את עצמם בקושי עבודה אחת אינה מספיקה ומרביתם של עובדי שכר המינימום בארצות הברית נדרשים ל'משמרת שנייה' ולעבודה בסופי שבוע - וגם בעבודתם השנייה זמנם ממושטר. ניתן לומר כי נשאר להם חופש פוליטי, כנגד השלילה של זכותם על ה חופש האישי שלהם ועל סדר יומם, אך למעשה, חיים של הישרדות ורדיפה אחרי הזנב של עצמם (שכן שכר המינימום מספיק בקושי לקיום בארצות הברית, ועובדי השכר-הנמוך נדרשים לאתר חדשות לבקרים פתרונות יצירתיים לבעיות הקיום שלהם כגון בעיות בריאות בלתי צפויות שלרוב - אין להם כיצד לממן את 'פתרונן'), אינו מאפשר להם את המינימום הנדרש להשתתפות פוליטית - זמן או כסף לקרוא את החדשות בכדי להבין את מה שמתרחש, וכתוצאה מכך - להשתתף. בסדר יום ממושטר שבו העובד מתחיל לעבוד משעות הבוקר המוקדמות, עלול להיות מפוטר בשל אי-הגעה לעבודה אפילו ליום אחד, וממשיך לעבוד עד שעות הלילה המאוחרות, והכל משום שרמת השכר לשעה כה נמוכה עד שצריך לצבור בערך מיליון שעות בכדי לאכול 'לחם צר ומים לחץ' - פינוי זמן לפעילות חברתית או פוליטיות עולה כדי מותרות שעובד-הדחק בתרבות התאגידים של ארצות הברית אך ורק יכול לחלום עליו. על כן, טענת דת הקפיטליזם הקיצוני כי היעדר רגולציה וקפיטליזם קיצוני מסייעים בהגשמת החופש האישי הינה טענה שאינה עומדת במבחן המציאות: קפיטליזם קיצוני אשר מאפשר למעבידים למשטר עד לפרט הקטן ביותר את חייהם של עובדיהם - מונע חירות אישית ממרביתם של האנשים ועל כן, מפריך את הטענה ולפיה חופש אישי מירבי הינו נגזרת של קפיטליזם. דווקא רגוליציה אשר מונעת מן המעבידים למשטר את העובדים עד כדי פגיעה בכבודם והשפלתם, היא זו שמביאה להגברת החופש האישי של הפרטים בציבור.
|
תאריך:
|
05/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/07/2009
|
|
ענבל בר-און
|
עוד ניצחון קטן לזכויות העובד
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
חחח
|
6/07/09 07:33
|
|
בשטף האירועים הפוליטיים הפוקדים אותנו, חלפה-עברה לה בשקט יחסי, שערוריית התבטאותו המקוממת של הרב הצבאי הראשי (תת-אלוף אביחי רונצקי) המתנגד "מלכתחילה", כדבריו, לגיוס בנות לצה"ל. התבטאות "לא רשמית", "ספונטאנית", "שלא לציטוט" זו, שומטת את הקרקע מתחת לאחד העקרונות החשובים עליהם מושתת "צבא ההגנה לישראל".
|
|
|
איתותים ראשונים על המשבר ההולך ומתרקם במפעל הפיס סביב פרס ספיר, החלו עוד שבועות אחדים לפני הטקס המדובר. היה זה באמצעות מאמרי ביקורת שפורסמו בעיתונות על הפרס, ומידע שזרם בכל מיני דרכים על "פריכות" בתהליך המתכונן של קבלת ההחלטה על הזוכה. בשלבים הראשונים זה עוד לא היה משבר, זה היה רק מצוקה קלה, מה שמכונה בלע"ז "סטרס" (stress). סטרס ארגוני הינו שלב אחד משמעותי לפני הידרדרות למשבר. על-ידי טיפול נאות ומהיר - כמו שאומרים, מקומי - זה עשוי היה לחלוף מבלי נזקים קשים, אבל אם לא מטפלים בו נכון בצורה יצירתית מהירה ונכונה הוא יתדרדר כאמור אלי משבר ארגוני.
|
|
|
אם אני נתניהו לא הייתי קופץ משמחה מהישגיו הדיפלומטיים של שר הביטחון בוושינגטון. משהו לא טוב מריח מן הפגישה של אהוד ברק עם מיטשל. ברק, שגם מעריציו המעטים לא יטענו כי הוא אלוף השכנוע הדיפלומטי, קפץ לוושינטון וצ'יק צ'אק חלה התקרבות בין ארצות הברית לישראל.
|
|
|
זה מספר שנים אמורה מפלגת העבודה לעסוק בהתוויית דרכה ובקביעת יעדיה לעתיד. ויכוח ראשון הסתיים בהחלטה על הצטרפות לממשלה. למרות ההתנגדות של חלק מסוים במפלגה נראה שהם שכחו את המהות העיקרית של מפלגה פוליטית. אם ניעזר בהגדרת ויקיפדיה שם נכתב: "מפלגה הנה ארגון פוליטי המוגדרת בכך ששאיפתה לזכות בשליטה מלאה או חלקית במוסדות השלטון" - כך, חד וחלק, וכל-כך ממצה. הגדרה זו מקבלת משנה תוקף בצורת המשטר שלנו ובמציאות הבחירות היחסיות שאינן דומות למצב של שלטון דו מפלגתי כפי שישנו בארצות האנגלו-סכסיות. יתרה מזו, במציאות הכל-כך דינאמית כשלנו אין טעם ואין תכלית לבזבוז של חומש, עשור או דור במשחקים צופיים של אופוזיציה. מיום ליום אנחנו נוכחים עד כמה נוכחותה של העבודה הנה גורם ממתן ומווסת בממשלה כל-כך מוטת ימין.
|
|
|
"מפץ גדול" לא התרחש אצלנו בהיוודע דבר פרישתו של חבר כנסת חיים רמון. "הצעיר הנצחי" שכיכב במשך מספר שנים בשמי הפוליטיקה הישראלית פורש וגם הוא מרגיש, כנראה, כי הוא צריך להסביר ולהבהיר שבכל זאת הייתה לו השפעה על מהלכים ותהליכים במדינת ישראל. הוא נשא נאום פרידה בכנסת בו הסביר כיצד רבים חברי הבית פעלו בעבר מתוך ניגוד עניינים במלאכת החקיקה, ואיך, לאחר שהוא הגיע למשכן בשנת 1983, חל שיפור [לא, הוא לא ייחס את השיפור הזה לעצמו, אבל טרח להזכיר]. חברי הכנסת לא התחשבנו עם הפורש ובדברי הפרידה שלהם שיבחו והיללו. יש למעמדים האלה כללים מסוימים...
|
|
|
|