בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם רוצחי דנה בנט, דני כץ, דפנה כרמון,או חנית קיקוס הם חפים מפשע אשר "נתפר" להם תיק? ואולי הם פועלים בשם אידיאולוגיה אשר אינה רואה בקורבנותיהם בני-אדם, אלא תת אדם? והאם הכללים המחמירים של טרם הרשעה יפים למי שמחזיקים באידיאולוגית רצח לשם רצח יהודים?
|
להרוג יהודים באשר הם יהודים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
הטענה הנפוצה ביותר שמעלים פרקליטי הרוצחים היא שהרוצח האמיתי עדיין חופשי. אכן הם צודקים. הרוצח האמיתי איננו אדם מסוים, בכפר מסוים, בעיר מסוימת. הרוצח האמיתי הוא אידיאולוגיה המתירה את דמו של יהודי באשר הוא יהודי. זו האידיאולוגיה של מחיקת ישראל מן המפה, כפי שרואה כל נוסע בחברת התעופה הירדנית, או סעודיה, גם כאשר הם טסים מעל ירושלים ותל אביב. | |
|
|
|
|
|
פעם אחר פעם אנו מתוודעים לפרקליטים חסודים ולסנגוריה הציבורית הבאים ללמד סנגוריה על רוצחים מורשעים. 27 שנים מאז שרוצחיה של דפנה כרמון, ודני כץ, הורשעו והורשעו שוב, פוצחים הפרקליטים במסע לשחרור הרוצחים וטעמם אימם: התקן להרשעה שנהגו בו בעבר איננו תואם את התקן המחמיר של ימינו. באופן תמוה ביותר המורשעים, כמו סולימן אל-עביד, רוצחה של חנית קיקוס, טוענים לחפותם, ובאופן תמוה עוד יותר הם ערבים, בעלי אזרחות ישראלית. באופן הכי תמוה התקשורת הפרקליטויות ומערכת המשפט מקבלות את טענת החפות של הרוצחים ואת עיוותי-הדין בדיעבד כהוכחה ניצחת לחפותם האמיתית ולזכותם למשפט ציבורי חוזר, 10 עשרים ושלושים שנה לאחר שעצמות קרבנותיהן שוכנות עפר. אלא שהם צודקים. מבחינתם. הם אכן חפים מפשע שכן מבחינה איסלאמית הם לא רצחו אדם, אלא קטלו יצור תת-אנושי שזכותם המלאה כמוסלמים מאמינים לרצוח. בדיוק כמו שזכותה המלאה של ערבייה להתפוצץ בלב מסעדה יהודית הומה ובזכות זה ללכת אל גן העדן עם שאר שהידים ושהידיות. יהודי החי במדינתו הריבונית הוא פושע, הוא טרוריסט, היא עוון בל-יכופר כנגד תורת האיסלאם. נערה או אישה, ילד או ילדה, אם ימצאו עצמם חסרי-מגן בידיו של הנוקם, דינם נחרץ, ובדין. הם היו צריכים לדעת את פשעם, והן חייבות לתת עליו את הדין, דין השעריה. כך נרצחה חנית קיקוס, כך דפנה כרמון, כך ענבל עמרם כך דני כץ, כך דנה בנט, וכך אני מבטיח לכם נאמנה שרוצחה של דנה בנט טוען לחפותו מפשע, לא מכיוון שלא הוא הרוצח, אלא מכיוון שלהרוג יהודיה איננו פשע. מאתיים אלף משתפי פעולה עם הנאצים סברו גם הם שהרג יהודים איננו פשע, כך שהרוצחים המוסלמים אינם יוצאים מן הכלל. הם הכלל. השאלה היא כיצד מהינים עורכי-דין יהודים להתעלם מן הגורם האיסלמו-נאצי העומד בבסיס כל אותם מקרי רצח, ולחייב את מערכת המשפט לנהוג על-פי הכללים המחמירים ביותר של הוכחת עוון? מדוע זה שהודאה מתוך צדקת הדרך שמתוודה כל אחד מהם איננה מספיקה? הרי הם אינם מתחרטים על הרצח. הם רק מצטערים שלא רצחו יותר. האם תאוות הפרסום היא זו שדוחקת בכל אותם פרקליטים חסרי מעש לגלות את כל הנסיבות המקלות או הטכניות שבגינן יש לשחרר רוצחים איסלמו-נאצים לרחוב? האם הם מזדהים עם מטרותיהם של הרוצחים? האם הם סובלים מסינדרום "האשמה הלבנה" שבה נתפס כל יהודי כקולוניאליסט וכל רוצח ערבי כלוחם-חופש? אינני יודע, אבל כל התזזית הזו למצוא את הסיבות המשפטיות לשחרור רוצחי נערות יהודיות בכל מיני אמתלות טכניות היא תופעה חולנית של חברה חולה: חולה ביצר אבדון, וחולה באשליה עצמית שהצדקת הרשע תכפר על קיומם בארץ ישראל. הטענה הנפוצה ביותר שמעלים פרקליטי הרוצחים היא שהרוצח האמיתי עדיין חופשי. אכן הם צודקים. הרוצח האמיתי איננו אדם מסוים, בכפר מסוים, בעיר מסוימת. הרוצח האמיתי הוא אידיאולוגיה המתירה את דמו של יהודי באשר הוא יהודי. זו האידיאולוגיה של מחיקת ישראל מן המפה, כפי שרואה כל נוסע בחברת התעופה הירדנית, או סעודיה, גם כאשר הם טסים מעל ירושלים ותל אביב. זו האידיאולוגיה של דויטשלנד אובר-אלס, שהניעה את איחודה של אירופה תחת מגף הרייך השלישי. זו אידיאולוגיה של עליונות דתית-תרבותית מובנית, שהעולם ניתן למוסלמים שנכנעו לאללה, ועתה הם מחויבים בג'יהאד שיכניע את שאר העולם בכלל ואת המדינה היהודית בפרט תחת סנדל האיסלאם. לכן הרוצח ממשיך להסתובב ברחובותינו, חופשי לבחור את קרבנותיו מבין הבנות שירדו מן האוטובוס, או נלכדו ברכב עם הגנב, או הלכו לתומן לבקר חבר. הרוצח ימשיך גם ליהנות מהגנתה של הפרקליטות שתילחם על זכותו של האיסלמו-נאצי לרצוח, כל עוד לא מסר קלטת שבה הוא מנציח את עצמו רוצח, מרצונו, לבית המשפט. זה ההבדל היחיד בין הרוצחים השקטים של דנה בנט ודפנה כרמון לבין הרוצחים הרעשנים של בלונדי. הראשונים לא הקליטו את עצמם נשבעים לרצח יהודים, ואילו האחרונים, כמו רוצחיו של דניאל פרל, התפארו בכך. כולי תקווה שבית המשפט היהודי יזרוק את הפרקליטים משרתי הג'יהאד מכל המדרגות, אבל אני ריאליסט. הפרקליטים יודעים את נפש בהמתם, את נפש תקשורתם, והם יזכו לדקות התהילה שלהם בבית המשפט עקב אצילותם הנפשית בשרות הג'יהאד. גועל נפש.
|
|
ד"ר יובל ברנדשטטר הוא תושב הנגב הכבוש
|
|
תאריך:
|
06/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
06/07/2009
|
|
ד"ר יובל ברנשדטטר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
נראה מי משת"פ
|
6/07/09 22:55
|
|
2
|
|
מטיף לשמאלנים
|
7/07/09 09:25
|
|
3
|
|
213
|
7/07/09 13:26
|
|
4
|
|
קלמה נוביץ'
|
7/07/09 15:28
|
|
"קיבלתי איומים מגורמים בלשכת ראש הממשלה. הגורמים איימו כי אם אמשיך את המאבק נגד הכוונה להטיל מ.ע.מ על פירות וירקות, ידיחו אותי מוועדת הכספים ולא אבחר לכנסת הבאה" (מירי רגב בכינוס פעילים באור-יהודה, 5.7.09). ועוד מאותו כינוס: "אני לא חותמת גומי של אף אחד". בשבוע שעבר אמרה רגב ב"אולפן פתוח": "אני במאבק הזה מתכוונת ללכת עד הסוף".
|
|
|
בפירושו לפרשת בלק, מבאר רש"י ומלגלג על הנביא ועושה הניסים בלק, אשר איים על אתונו הסוררת ואמר לה [במדבר כ"ב פסוק כ"ט]:
|
|
|
השאלה האם בכלל ניתן למצוא יסודות נבואיים בשירת ח.נ. ביאליק ולהגדירו כנביא, העסיקה בצדק רבים מן הבאים בפתח יצירתו. בצדק, משום שביאליק אינו מסתיר כמיהתו לנבואה ולעיתים אף משתמש ביסודותיה כמו למשל תוכן הנסמך לפסוקי הנביאים, צורה, מינוח ומעל הכל: הפוזיציה של האני השירי. עם זאת, עולה השאלה האם בכלל אפשרית בתקופתנו נבואת אמת על כל גילוייה או שמא במידה שאכן ישנם יסודות נבואיים אצל ביאליק אין הם אלא 'פוזה אמנותית' או מן הסתם 'קוריוז'?
|
|
|
היהודים לבדם הם אזרחים ותושבים בארץ ישראל מכוח החסד, ההבטחה והברית שבינם לבין הקב"ה ובפרט תושבי יהודה ושומרון, כמו שאר היהודים שמקום מגוריהם הקבוע הוא בשכונות הירושלמיות שמעבר לקו הירוק, תושבי הגולן וכמו גם מגורשי חבל עזה שאינם בראש ובראשונה אזרחיה של מדינת ישראל, ככל שהיא מדינה שבגדה בשליחותה ואינה תופסת את מהותה. כל היהודים בארץ ובעולם שהכרתם ורגשותיהם קרובים לאמור כאן, הם חלק מעיקרו של העם היהודי ולא כיהודים שקמו על עם ישראל ועל ארצו כדי להאבידם מעיוורון, מאונס או מרצון.
|
|
|
מכבש המניפולציה הרגשית שמפעילה התקשורת הישראלית בנושא השבויים עושה שמות ברצון העמידה של העם ומנהיגיו ומוביל לכניעות ההולכות והופכות ליותר מופקרות מפעם לפעם. השלהבת הזו נפלה גם בארזים דוגמת גלעד כץ, הכתב והפרשן המעולה של "מקור ראשון" שקרא בגיליון 620 לשחרר את גלעד שליט, בהתאם לתנאי הכניעה שמכתיבה התשלובת של החמאס והתקשורת הישראלית.
|
|
|
|