ביום ראשון האחרון קיימה ממשלת ישראל את ישיבתה השבועית בבניין עיריית באר שבע. יומיים אחרי התקשר אלי עיתונאי מעיתון 'זמן נגב' מרשת מעריב וביקש להפנות אלי את השאלה הבאה: "ישיבת הממשלה ביום ראשון הסתיימה בשורת הבטחות לב"ש ולנגב; האם אתה מאמין שהבטחות אלו יקוימו?".
את תשובתי לעיתון אני מבקש לפרוש כאן, מאחר ואני סבור כי בעריכה בעיתון היא תקוצץ בחצי, במקרה הטוב. וכה אמרתי, פחות או יותר:
ממשלת ישראל (המועצה המכוננת, קראו לה אז) הכריזה על הקמת המדינה ב-14 במאי 1948. באר שבע, לעומת המדינה, שוחררה רק באוקטובר 1948, קרי, כחצי שנה אחרי הכרזת העצמאות. ללמדנו כי כבר אז לא שמו על ב"ש...". משפט זה נאמר מן הסתם בסרקזם.
הלאה: כאשר אדם מן השורה מתחייב לי על דבר מה, אני מתקשה להאמין לו. על אחת כמה וכמה כאשר האיש הוא פוליטיקאי, והוא עוד מבטיח, לא מתחייב. ולצערי, ממשלת ישראל כולה בנויה על פוליטיקאים, אפילו לא טכנוקרט אחד למעט, אולי, אהוד ברק. אבל גם הוא, יותר מחבריו למפלגה או לקואליציה, לוקה בחוסר אמינות משווע. ככה שכל ההבטחות שניתנו ביום ראשון לא שוות את הנייר שעליו הן נכתבו.
לא מעוקצם ולא מדבשם
ב"ש והנגב ידעו הרבה ממשלות שהכריזו על עצמן "ידידות לנגב", אבל בפועל הן היו עוינות אותם. רבות מממשלות ישראל אוישו ע"י שרים שהגיעו מהנגב, אחד אפילו הפך להיות ראש ממשלה, אריק שרון שמו, בהנחה ששדרות נחשבת לנגב. גם היום יש בממשלה כמה שרים מהנגב: אבישי ברוורמן, סילבן שלום, יעקב מרגי. גם בעבר הקרוב והרחוק היו בממשלה שרים מהנגב: יצחק לוי, עמיר פרץ, חיים אורון. וכמובן ח"כים מהנגב: טאלב אל סאנע, שירי ויצמן, שאף היה סגן שר הביטחון, מזור ביינה, משה גפני ועוד שורה ארוכה. אבל מה זה עזר לנגב? שום דבר. יתרה מזאת, ישנם בכנסת ובממשלה כאלה המזוהים עם הנגב, כמו השרים ברוורמן ומרגי, אבל כשהובאו הצעות חוק המטיבות עם הנגב (חוקי הנגב למשל), היו אלה דווקא הם שהרימו את היד נגד אותן ההצעות. ועל אלה מוטב להגיד "לא מדבשם ולא מעוקצם".
אליעזר גולדברג בשבתו כמבקר המדינה, כתב בדוח שלו לשנת 2000 כי ממשלות ישראל לדורותיהן קיפחו ואף הפלו לרעה את הנגב! אז כתב. כאילו שזה הזיז למישהו. המתכונת והתקציב של המשרד לפיתוח הנגב (והגליל) הם הוכחה חותכת לכך, שהנגב הוא לא יותר משטח מדברי אסטרטגי (לעת מלחמה) בעיני ממשלות ישראל.
ממשלת ישראל הנוכחית היא אולי הממשלה הכי סקטוריאלית שידענו אי פעם. כנ"ל הכנסת. ואיך זה עובד בדיוק? ש"ס דואגת לחרדים המזרחיים, אגודת ישראל דואגת לחרדים האשכנזים, הליכוד דואג רק לעצמו, הערבים דואגים לערבים, מפלגת העבודה דואגת לקיבוצים שעוד נותרו ולתחת של אהוד ברק, האיחוד הלאומי והבית היהודי דואגות למתנחלים, רפי איתן בשבתו כיועץ ראש הממשלה דואג לגמלאים, מרצ דואגת לשנקינאים, ישראל ביתנו דואגת לרוסים וכן הלאה. ומי ידאג לנגב? אף אחד, אלא אם אלה שיושבים שם בגבעת רם יחליטו כי זה הזמן לפעול כמו האחרים ולהתייחס לנגב כסקטור.
בן-גוריון יש רק אחד
לפני הבחירות של 2003 הגיע אריק שרון לדימונה והתחייב שם על שורה של הטבות לעיר ולנגב. שרון נכנס לקומה וההבטחות שלו עדיין בתרדמת. לפני כשלוש שנים הגיע לב"ש אהוד אולמרט, להשתתף בוועידה כלכלית שארגן עיתון גלובס. אולמרט הבטיח לנגב ולגליל יחד, לעיני מאות אנשים, 17 מיליארד שקל שיינתנו להם על פני עשור שנים. אפשר כבר היום להוסיף לכתבי האישום נגדו גם את הסעיף "מתן צ'קים ללא כיסוי..."
"בנגב ייבחן העם בישראל", הכריז בן-גוריון בפאתוס, פרש מעיסוקיו החשובים וירד לנגב, לשדה בוקר, שם חי, הטיף ומת. ביקש להראות דוגמה אישית. כמה יפה מצדו, רק חבל שלא נקט בצעד זה בעודו ראש ממשלה, אולי היה סוחף אחריו המונים.
הנגב מהווה, כמדומני, 62% משטחה של מדינת ישראל. אוכלוסייתו מונה פחות מ-500 אלף נפש בלבד. אבל המפעלים המצויים בשטחו (ים המלח, פוספטים, רותם דשנים, כי"ל ואחרים) מכניסים למדינה מיליארדים מידי שנה. זה עוזר למישהו? בוודאי, למדינה, לאחים סמי ויולי עופר ולעוד כמה טייקונים. לא לנגב, כמובן. שקל אחד מהתמלוגים שלקחה מדינת ישראל ממפעלים אלו לא הושקע בנגב. העיקר שכל שנה שר המסחר והתעשיה דאג להצטלם עם הצ'ק הענק, תרתי משמע.
למרות השטח הענק שעליו משתרע הנגב, זה לא משכנע את תושבי המרכז להדרים; אדרבא, כשאין מקום בת"א, הנהירה היא ליישובי הלוויין שלה; וכשהלוויין פקוק, אזי הנהירה היא לשפלה ולשרון. רק לא לב"ש, רק לא לנגב. זאת למרות המרחבים האין סופיים, מחירי הדירות הזולים יחסית, והמאגר הגדול של עבודות ומשרות שעדיין אין מי שיאייש אותן.
ממשלת ישראל יכולה לקיים בכל יום ראשון את הישיבה השבועית שלה בב"ש או ביישוב אחר בנגב. לא זה מה שישפר לנו את המצב. אבל אם ממשלת ישראל תקיים בכנסת ישיבה אחת בשנה על הנגב, תקבל החלטה אחת בלבד לטובת הנגב ותדאג שהשר הממונה יבצע אותה כרוחה וכלשונה, אזי לא נצטרך באוקטובר 2048 לקונן ולייבב על מצבנו. לא טקסים מול מצלמות טלוויזיה הם שיטיבו עמנו. רק החלטות בנגוריוניות הן שתטבנה עמנו. כי באין חזון יפרע עם.
גם ההנהגה המקומית אשמה
הנגב הפך מזמן למעין חצר אחורית של מדינת ישראל, אם תרצו; של ממשלות ישראל, אם תרצו. אבל אי-אפשר לתלות את קולר האשמה רק בשרים שיושבים שם, בירושלים. גם להנהגה המקומית של הנגב יש חלק בלתי מבוטל במצב הנגב כיום. לצערי, ההנהגה המקומית ברובה חסרת מעוף, חסרת דמיון, חסרת מוטיבציה ללחום ולפעול למען הנגב. הן בשל נאמנות מפלגתית, הן בשל מלחמות אגו ואין בשל אי אכפתיות. לצערי, כל ראש רשות דואג ליישוב שלו, תוך שהוא מזניח את הנגב. לו לפחות היה נוחל הצלחה ביישוב שלו... אבל גם זה לא קורה. למעט להבים, נתיבות, דימונה ועומר, ששם ההצלחה מוכחת והרבה בזכות העומד בראש היישוב, הרי שביישובים האחרים המצב קטסטרופאלי, מה שמשליך על הנגב ועל היחס של ממשלות ישראל כלפיו. לצערי, אוזלת ידה של הנהגת הנגב באה לידי ביטוי מוחשי בהחלטה על הקמת עיר הבה"דים: המעבר, המכרזים לבניית העיר, המיקום וכדומה. ההחלטות התקבלו בת"א, הכסף הגדול יעבור לידי קבלנים תל אביבים והנגב, אולי, יזכה בכמה פרורים. מדוע? אפילו לאלוהים אין פתרונים.
נו, אינכם סבורים, כמוני, כי תשובה כל כך ארוכה ומסורבלת תקוצץ בעריכה, ויישארו ממנה, אולי, שניים וחצי משפטים?
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
