מצב קבוע של אי-ודאות

החיים, מסתבר, הם יותר מורכבים ממה שכמה פובליציסטים והוגי דעות, וקל וחומר האזרח מן השורה, סבורים או רוצים שיהיו. טבעי כי לאדם באשר הוא יש שאיפה כמוסה לביטחון - שאיננו, ליציבות - אשר היא בבחינת מושא לשאיפות בלבד, לאושר בלתי מושג, ולא בכדי האדם נפטר מהעולם וחצי תאוותו בידו. כך גם, ובעיקר, בתחום הצבאי-מדיני, והתשובה הנצחית לשאלה הניצחת - "הלנצח תאכל חרב?" היא: "כן".

כדי להסתדר, אם לא גם להתקדם, במציאות סבוכה - צריך ראשית להבינה. התעלמות מהמציאות תוך גלגול עיניים לשמים והפצעה בשירי שלום - היא דבר יפה, נפלא, מקסים, מרפא חולים ומזכך נפש, אך התעלמות כזו היא נחלתם של חולמי חלומות או סכלים גמורים. המציאות, כאמור, היא מורכבת, וצריך לראות אותה כהווייתה כדי להסתדר בה. לכן, מחזיקים את המקל בשני קצותיו - מצד אחד מכריזים על שתי מדינות לשני עמים, ומצד שני מונעים ונמנעים מהסכם עם כנופיות טרור וחבורות רוצחים, כל עוד אלה מחנכים את זאטוטיהם להתאבד לתפארת עמם ואימהותיהם ובלבד שזה יהיה בתוך חבורת יהודים שתתפוצץ עימהם.

אין צורך ולא יהא זה חכם לבחור דרך וללכת בה, כקיצוני הימין או כקיצוני השמאל. אין צורך ולא יהא זה נבון להחליט דבר ולדבוק בו בעיניים עצומות. אפשר שלשאלות קיומיות, מכריעות, מרכזיות, עקרוניות - יינתנו תשובות מתחמקות, עמומות, בלתי מובנות ולא חד-משמעיות. כמובן שצריך לקיים הבטחות לבוחר, אך את מצב חוסר הוודאות והיעדר הכיוון - חובה להסביר לא רק לאחר בחירות, אלא גם לפני הבחירות, כתעמולת בחירות חכמה, מתוחכמת, נבונה ובעיקר כנה.

העמימות, כך מסתבר, טובה גם ליחסי מדינת ישראל עם ארה"ב בראשות חוסיין אובמה, כי כך הכדור חוזר למגרש שלו, והוא שחקן גרוע ואינו יודע מה בדיוק לעשות. במקום להדוף ולמנוע את החזרת הכדור אליו - הוא הנחית לעברנו משימה מה-זה קלה, בכך שביקש הצהרתנו לשתי מדינות, במצב בו ידוע כי אין כל סיכוי להגעה לכך... מי שביקש את האבסורד, גם קיבל אותו, ולא יודע איך להמשיך.

אפילו האולטימטום של חבייר סולאנה מהאיחוד האירופי, שנחשב לפוליטיקאי אנטי ישראלי יותר מתוחכם, אינו צריך להוות איום ממשי לאור התנגדות והיעדר כל יכולת מצד כנופיות הטרור לנהל מדינה. האו"ם יכול להכריז ולנקוט בפעולות, אך ברגע שמדינת ישראל תשחרר את כנופיות הטרור מהאחיזה בשובל סינורה, הכנופיות הללו יתפרדו ויתפוררו - כערפאת מנהיגם והוגה דעותיהן בטרם הצלתו על-ידי ישראל והבאתו מטריפולי - אלינו, בחסותנו, ברוב טובנו ולמרבה טיפשותנו...