החופש הגדול מדי

באמצע החופשה הגדולה, כשההורים עייפים, כשהילדים מותשים, כשהאטרקציות חוגגות, יש מי שיושב ובודק כמה ימי חופשה מגיעים לילדים.

חודשיים? - זה הרבה מדי?

חודש? - מי יממן את העלויות הנוספות האלה של החזקת הילדים בבית הספר? את משכורות המורים, את המיזוג הנחוץ מאוד בימים טרופי חום אלו? ואולי גם - מי בכלל מסוגל ללמד בימים חמים שכאלה?

אבל חופשה של חודשיים היא בכל זאת ארוכה מדי. עד שמסיימים להתלהב מהחופשה, היא כבר מתחילה לשעמם.

אפשר לשנות את השיטה. זה כמובן כרוך בהשקעה כספית, מנטלית, הרגלים חדשים, אבל בהחלט ירענן את הילדים וכן את ההורים.

חופשות קצובות - חודש בקיץ, חודש בחורף. מבחינת משכורות המורים, זה לא יעלה יותר.

הפסקה ארוכה אחת לדעתי קצת מקהה את יצר הלימוד ומהווה אתגר חדש בחיים - מה עושים עם כל החופש הגדול הזה? עם הפעילויות הנחוצות ללא הפסקה? עם הילדים שמתנתקים ממסגרת למשך זמן ארוך מדי ולא מסוגלים ליצור סדר יום קבוע? עם הקימה המשועממת לעת בוקר? והרי זה לבד צריך להדליק אור אדום. למה שילד ישתעמם?

הבעיה העיקרית בשינוי המוצע, היא שזה מצריך חשיבה חדשה ותכנון. ולמי יש רצון שכזה? אבל לפעמים צריך לעשות זאת. במקביל, אפשר ורצוי להעשיר את הלימודים בחוויות חדשות. חוויות של לימודי קיץ. מלבד זאת - חופשה בחורף היא מקסימה. יש כוח וזמן לתגבר בלימוד. לנוח ולהתאפס.

וכך - החיים לא הופכים למשהו שנחוצה לו מנוחה ארוכה. החיים הם העיסוק והחופשה הכרוכים זה בזה. חשיבה בריאה ונכונה יותר לחיים. אז כדאי שבמשרד החינוך יישבו ויעשו שינויים קיצוניים כאלה. במקום תוכניות מסובכות ומורכבות אחרות.

ילדינו צריכים ללמוד שחופשה מהלימודים זה לא הינתקות ובריחה רחוקה מסדר יום. חופשה גם היא סוג של לימוד: מנוחה, רענון, בילוי נעים ותיגבור במקצועות חלשים. ככה גם ילמדו הילדים סדר יום מאורגן טוב יותר. לא עוד חופשה שנמתחת עד קצה העניין והסבלנות. ולא חייבים לחצות. אפשר חודש וחצי בקיץ ועוד חצי חודש סמוך לחנוכה. חופשה של חג ואור עם נופש חורפי.