בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"עין לציון צופיה" - כבר לא, רגליי נטועות עמוק באדמת הארץ ● "עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי בארצנו" - בן-גוריון כבר הכריז בתש"ח על היות העם חופשי בארצו ● המנון התקוה - עדיין רלוונטי לימינו?
בשבוע שעבר נכחתי בכינוס שערך ארגון 'השומר החדש' בסמוך לפסלו של אלכסנדר זייד. בסופו של הכינוס התבקש הקהל לקום לשירת ההמנון הלאומי ובעודי עומד ושר את ההמנון עם כל הנוכחים לא יכולתי שלא לשאול את עצמי כמה מהם אכן מתחברים למילות השיר ועד כמה הוא רלוונטי? אפשר לכתוב תילי תילים של מילים על 'התקוה' ועל נפתלי הרץ אימבר, האיש שכתב את השיר, אך אין זה המקום לכך. מצד שני, אי-אפשר לצאת פטור בלא כלום. 'התקוה' נכתבה על-פי שיר לכת גרמני ככל הנראה כאשר אימבר היה עדיין בגולה, משמע לפני 1882. אימבר עצמו, שהיה אלכוהוליסט, כתב את 'התקוה' באופן 'ספונטני' בכל אחת מהמושבות שקמו אז בארץ ובתמורה קיבל בקבוק משקה. כך מתפארות ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב ופתח תקוה כי בהן נכתב ההמנון הלאומי. אך אם הסיפור העומד מאחורי כתיבת ההמנון הוא מוזר, אדם שישים לב למילות השיר יחשוב כי הוא נמצא על גבול המדע הבדיוני. השיר מתחיל במשפט תנאי "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה" עד כאן הדברים סבירים, אך מייד אחר כך אנו נכנסים אל 'אזור הדמדומים'. "ולפאתי מזרח קדימה, עין לציון צופיה". אולי אני זה שמוזר פה, אבל עד כמה שאני יודע, עיניי אינן נשואות מזרחה אל ארץ ישראל פשוט מפני שאני חי בארץ. רגליי נטועות עמוק באדמת המולדת ואין לי צורך להביט אליה מרחוק, לא מזרחה, לא מערבה ולא לכל כיוון אחר. כבר כאן ברור כי השיר נכתב על-ידי בן הגולה אשר כמה אל הארץ, אבל המוזרות לא נעצרת פה. לכל משפט תנאי יש המשך וההמשך פה הוא "עוד לא אבדה תקוותנו". משפט זה דורש הבהרה (תקוה למה?) ואימבר אינו משאיר אותנו בלעדיה - "להיות עם חופשי בארצנו". האם "להיות עם חופשי בארצנו" זו באמת התקוה שלנו? עד כמה שאני זוכר, בה' באייר תש"ח הכריז ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, על כך שהפכנו להיות עם חופשי בארצנו. מצד שני, ידוע כי תודעה יוצרת מציאות, ואם תקוותנו היא להיות עם חופשי בארצנו, הרי שכרגע איננו חופשיים ולכן אנחנו מאפשרים לארה"ב להתייחס אלינו כמו אל סמרטוט ריצפה משומש ולהתערב בעניינינו הפנימיים כאילו אנחנו איזו מדינת חסות סוג ג'. ולא רק לאמריקנים הרשות, אלא גם האירופאים מתערבים בעניינים הפנימיים של מדינת ישראל ואפילו שכנותינו הנחשלות מצרים וירדן. ככה זה כשאתה לא חופשי. ופה אני מתחבר שוב ל'שומר החדש', כי כשאינך עצמאי עליך להקים ארגונים חצי חוקיים מסוגו של 'השומר החדש' בדיוק כמו בימי המנדט הבריטי. כי הרי אם היינו מדינה עצמאית, התפקיד שלוקח על עצמו ארגון זה היה שמור למשטרה. מיותר לציין כי קיימים שירים רבים בעברית המתאימים הרבה יותר להיות ההמנון הלאומי, ואני אמנה רק מעטים מהם: הרעות של חיים חפר המדבר על השכול שהוא מחיר העצמאות, היצירה עמוד האש המסמלת את תולדות התנועה הציונית, נאסף תשרי של נתן יונתן המדבר על התחדשות העם בארצו, וכמובן ירושלים של זהב של נעמי שמר.
|
תאריך:
|
24/08/2009
|
|
|
עודכן:
|
24/08/2009
|
|
יואב עציון
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
הרשלה
|
24/08/09 15:04
|
|
2
|
|
נצר בועז
|
24/08/09 19:02
|
|
3
|
|
אלכס מראשון
|
24/08/09 22:38
|
|
4
|
|
תחום המושב
|
25/08/09 00:25
|
|
5
|
|
חוזה עתידות
|
25/08/09 07:42
|
|
6
|
|
קורןנאוה טבריה
|
25/08/09 08:42
|
|
חודש אוגוסט 2009 ירשם ללא ספק כאחד האלימים ואכזריים ביותר בשנים האחרונות. החל מתקיפות, בריונות, מעשי אונס, דרך רציחות, פגיעה אכזרית בילדים חסרי ישע, הרעבה, הלקאה, מניעת טיפולים רפואיים, וכלה ביחסי מין עם ילדים - כל אלו הינם חלק משגרת חיינו, בשנה האחרונה.
|
|
|
אני כותב את המאמר הבא לא מתוך אמפתיה למר דודו טופז ז"ל אלא מתוך דיון ציבורי נוקב, שחייב להתקיים בשיח הציבורי בימים הקרובים. כיצד חברה דמוקרטית שהתקשורת מהווה בתוכה כציר מרכזי ומשמשת כמיקרופון פתוח לחופש הביטוי נכשלת דווקא במחוזותיה שלה ואחראית לסגירת מיקרופונים עקב סיבות אינפנטיליות הגובלות בנקמה מהסוג הנמוך ביותר?! סתימת פיות, לא במדינה שלי בבקשה!
|
|
|
דרגת רב אלוף איננה בהכרח מעידה על אדם שהוא גם אמיץ, גם חכם, גם ישר, אבל לפעמים זה קורה, והיום בממשלת ישראל יושב סוף סוף בוגי יעלון, שדעתו על שלום עכשיו הביאה כצפוי לנשיכותיהם של "כתבלבי" החצר.
|
|
|
היוזמה "גם אני מיקי רוזנטל" של אורי ענבר - בעבר הלא רחוק במאי קולנוע מוכשר וכיום עורך דין היא ברוכה וראויה. וכך גם אמרתי לאורי לפני כחודש, כשהחל לגבש את יוזמתו. היא נועדה לסוכך על רוזנטל, להעניק לו תמיכה ציבורית ולספק לו גם מעטפת הגנה כספית, מפני תביעת הדיבה של משפחת עופר בסך 3.5 מיליון שקלים, בשל סרטו "שיטת השקשוקה". אך באותה שיחה אקראית עם אורי גם הסברתי מדוע לא אצטרף ליוזמתו ולא אחתום על העצומה.
|
|
|
שתי סוגיות עיקריות עולות, בדרך כלל, כאשר מסירת הדירה מתעכבת מעבר למועד הקבוע בחוזה המכר:
|
|
|
|