הגבלת ייצוא בנזין לאירן וויתורים מפליגים

הצעת החוק החדשה היא בעצם הרחבה של החלטות קונגרס קודמות שהטילו סנקציות על חברות שהפרו את החוק Iran Sanctions Act. חברות שונות, כמו חברת הדלק הצרפתית Total שוכנעה שכדאי לה להפסיק להשקיע באירן. חברה אחרת, Reliance Industries שהיא חברה הודית, שמספקת לאירן 25% מהבנזין, הפסיקה בחודש יוני 2009 את האספקה.

האירנים הם אשפי ההברחות בעולם. על-פי הדוחות של
Institute for Science and International Security (ISIS), מכון בלתי תלוי וא-פוליטי, שבראשו עומד דייויד אלברייט, מי שכיהן בעבר כמפקח מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה האטומית של האו"ם (IAEA) באירן, אירן הבריחה משך שנים, למרות הסנקציות, רכיבים אלקטרונים מסווגים ואסורים לייצוא ושל מתכות כמו טונגסטן וחומרים אחרים לשימוש באביזרי הנחיה של טילים בליסטים.

שיטות ההברחות המתוחכמות של האירנים מבוססות על הקמת חברות-קש באינטרנט. בדובאי הוקמה חברת-קש שהבריחה משך שנים חומרים אסורים לייצוא ביניהם מעגלים מודפסים ומכשירי GPS מתוחכמים, לצורך ייצורם של מטעני צד שגרמו למותם ופציעתם של אלפי חיילים אמריקנים ועירקים. לאחר חשיפת חברת-הקש, האירנים הקימו חברת-קש אחרת במלזיה שהמשיכה את ההברחות. התחכום הוא כל כך גדול שחברות אמריקניות שכן שומרות חוק והן מאוד קפדניות, הולכו שולל והן לא ידעו בכלל שמי שעומד מאחורי העסקה הם האירנים. אין ספק שהאירנים ימצאו גם עכשיו דרכים מתוחכמות לעקוף את הסנקציות החדשות וכל פעם שספק בנזין יירתע מהסנקציות של ארה"ב, הם ימצאו ספק חדש.

בבית הנבחרים האמריקני מתגבשת בימים אלה הצעת חוק בשם "The Iran Refined Petroleum Sanctions Act" ומספרה "H.R. 2194". אם תאושר הצעת החוק, הוא יסמיך את נשיא ארה"ב להטיל עונשים כבדים על חברות שימכרו בנזין לאירן, שיספקו אוניות ואמצעי שינוע להובלת בנזין, שיספקו מימון וביטוחים לפעילות הזאת ושיספקו מכונות וחלקים שיאפשרו לאירן לפתח יכולת עצמאית של זיקוק דלק. גם בסנאט מתגבשת הצעה דומה, כמתבקש לפי השיטה האמריקנית, שמספרה "S 908".

על פניהן, הצעות החוק, אם יאושרו, נראות מבטיחות ביותר. מסתבר שעוד בתקופת ממשלו של בוש הוכנה הצעת חוק דומה: "H.Con.Res 362". הצעת החוק הזו עוררה התנגדות רבה בגלל הסעיף שמסמיך את הנשיא להטיל אמברגו כללי על אירן ולכפות פיקוח בכוח על כל האוניות וכלי תעבורה אחרים שיוצאים או נכנסים לאירן. על-פי אמנות בינלאומיות מעשה זה נחשב כאקט מלחמה Casus Belli. לשם קוריוז, בין אלה שלא חתמו על הצעת החוק, היה הסנאטור הצעיר ברק אובמה, וזה לא במקרה.

האם הקהילייה הבינלאומית ובראשה שתי חברות במועצת הביטחון, סין ורוסיה, יסכימו לשתף פעולה עם ארה"ב בהחמרת הסנקציות כלפי אירן? כדי לענות על שאלה זאת, כדאי אולי ללמוד משהו מהחלטה 1874 של מועצת הביטחון, שהחמירה את הסנקצית על קוריאה הצפונית, לאחר שזו ביצעה לפני כחודשיים ניסויים גרעיניים. על פניו ההחלטה נראית החלטה רצינית. וזו לשון ההחלטה:

"The Security Council - - unanimously adopting resolution 1874 (2009) under Chapter VII, - - calling on Member States to inspect and destroy all banned cargo to and from that country on the high seas, at seaports and airports if they have reasonable grounds to suspect a violation".

עיון מדוקדק בהחלטה מגלה לנו שזה היה כשלון טוטאלי ידוע מראש, כי היא אינה מאשרת שימוש בכוח כדי לערוך את הביקורות! לדוגמה, אם אונייה ששטה תחת דגל צפון קוריאני מסרבת לעבור ביקורת, אין כוח בעולם שיכריח אותה.

אין סיכוי שסין ורוסיה תוותרנה על האינטרסים שלהן באירן כדי לרצות את ממשל אובמה. מדיניות סין שואפת לשני דברים: חיזוק הכלכלה הסינית והימנעות ממלחמות. שניהם מחזקים את היציבות בארצם. סין תתנגד בנחרצות לכל ניסיון אמריקני-אירופי להחריף את הסנקציות על אירן. אבל יותר חמור מכך, הוא שארה"ב שבויה פיננסית בידי סין והיא לא יכולה לעשות הרבה כדי להשתחרר מהכבלים הללו.

מעמדה הגאופוליטי של ארה"ב הולך ומידרדר בעיקר בגלל המצב הכלכלי. בחודש מרס 2009 הגיע החוב הלאומי של ארה"ב ל-11 טריליון דולר! הגרעון התקציבי לשנה הזאת עלה מ-455 מיליארד דולר לפני שנה ל-1.7 טריליון דולר. השאלה היותר מסקרנת היא למי היא חייבת כסף? לפי הנתונים העדכניים נכון לינואר 2009, שני הנושים הגדולים הם סין (24%) ויפן (20.6%). בנוסף לכך, סין מחזיקה ברזרבות הבנק המרכזי שלה, טריליון דולר במזומנים! בשנתיים האחרונות, איבד הדולר ביחס לאירו, 40% מערכו. ההנהגה הסינית רואה בחרדה כיצד ערך הרזרבות שלה צונחים מטה. אם סין תצמצם את רזרבות הדולרים שברשותה, כמו שמדינות אחרות בעולם כבר צימצמו, יש סכנה שארה"ב תפשוט את הרגל!

האם ארה"ב תצליח לשכנע את סין ואת רוסיה להחמיר את הסנקציות נגד אירן? אין שום סיכוי לכך, חד-משמעית! אירן היא ספקית הנפט הגדולה ביותר של סין, 14% מהנפט שלה מיובא מאירן. גידול צריכת הנפט השנתית בסין מוערך ב-40%, כך שהתלות של סין באירן הולכת וגדלה.

המנהיגות הסינית למדה מההיסטוריה, שכלכלה חזקה עם עליית רמת החיים, היא ערובה ליציבותה של סין. אם אירן תחסום את מיצרי ורמוז וארה"ב תנקוט בפעולות תגמול עד כדי הידרדרות למלחמה, ייצוא הנפט לסין ייעצר, מחיר חבית נפט ירקיע שחקים כפי שקרה אחרי כל המלחמות במזרח התיכון, מחיר הדולר ימשיך להידרדר, אירן תפסיק לייבא סחורות מסין אם הרווחים מתמלוגי הנפט יצטמצמו, וכל זה יפגע בצורה חמורה ביותר בכלכלה הסינית. מאות חברות סיניות ממוקמות באירן ומעורבות בהרבה פרויקטים, ביניהם פרויקטים בתחום הצבאי. פגיעה באירן עלול לפגוע ברכוש סיני וממשל אובמה עלול להקלע לעימות ישיר מול מנהיגות סינית כעוסה – שלתוצאות שלה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על ארה"ב.

גם רוסיה מושקעת באירן ויש לה אינטרסים כלכליים וצבאיים נרחבים שעלולים להיפגע במקרה של עימות עם ארה"ב. לרוסיה ולאירן יש רזרבות הגז הגדולות ביותר בעולם והן בין המדינות הגדולות בעולם בתפוקת הנפט. העובדה הזאת מעודדת אותן לשתף פעולה בייצוא ובהקמת מפעלים לזיקוקי נפט וגז. יחסי המסחר הבילטראליים בין שתי המדינות הגיעו ב-2007 לשלושה מיליארד דולר!

אבל לרוסיה יש מדיניות גאופוליטית ואינטרסים קצת שונים מאשר זו של סין שמשפיעה על יחסיה עם אירן. היא לא רואה באירן איום אלא שותף אסטרטגי אד-הוק וזאת כדי להקטין את השפעתה של ארה"ב בעולם. רוסיה ואירן מקדמות אסטרטגיה של "רב-קוטביות" הן במזרח התיכון והן בעולם ומתנגדות לתפקיד של ארה"ב להיות מעצמת העל היחידה בעולם. באמצעות האסטרטגיה הזו, הן מבקשות לצמצם את עוצמתה של ארה"ב, למזער את השפעתם של מוסדות פיננסים עולמיים ולהחליש ולנטרל את נאטו.

רוסיה רוצה לחזור להיות מעצמה עולמית. המפלות שהיא ספגה בשנים האחרונות, כמו עצמאותה של קוסובו – חבל ארץ ריבוני של סרביה, בת ברית של רוסיה, שנקרע ממנה בצורה גסה ובסיועם של כידוני צבא נאטו; הצטרפותן של מדינות אירופה המזרחית לשעבר לנאטו – מעשה שמכעיס מאוד את רוסיה כי היא רואה בהן מדינות שעדיין נמצאות תחת השפעתה התרבותית והכלכלית; הקמת מערכת מכ"ם בצ'כיה ובפולין לצורך התרעה נגד איום הטילים מאירן, ועוד.

בהנחה שהסנאט האמריקני יאמץ את ההחלטה להטיל אמברגו על אירן, הפעלת האמברגו תחול רק על ארה"ב, אירופה ומדינות שהן תחת השפעתן. אירן תמצא דרכים להפר את האמברגו בכל מיני שיטות מתוחכמות ובסיועם של הסינים והרוסים, לחרם כמעט שלא תהיה כל השפעה על אירן.

אפשר לתמצת את הסיכום כדלהלן:

1. אירן שואפת להיות מעצמה עולמית בעלת מושב קבוע במועצת הביטחון בשם האיסלאם, והדרך היחידה להגיע למעמד הזה הוא להחזיק בנשק גרעיני;
2. שום סנקציות לא ישכנעו את אירן לסגת משאיפותיה;
3. סין ורוסיה לא יסכימו לאשר שום החלטה במועצת הביטחון שתפגע באינטרסים שלהן באירן;
4. רק הרס מתקני הגרעין, מערכות ההגנה והתשתיות של אירן יגרמו להפסקה טוטאלית של העשרת האורניום וירתיע את אירן לממש את שאיפותיה;
5. אין כל סיכוי שארה"ב תצא למלחמה נגד אירן וזאת מהטעמים הבאים:

• ארה"ב איבדה מזמן את היכולת שלה לכפות את מדיניותה בעולם;

• לממשל אובמה יש אידיאולוגיה פייסנית, והוא לא יזום כל פעולה מלחמתית נגד אירן;

• ארה"ב מסובכת כבר בשתי מלחמות שבהן היא לא מצליחה לנצח, והיא לא מעוניינת לצאת למלחמה נוספת;

• ארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה כלכלית מלחמה נוספת.

6. היענות ישראלית להצעת התמורה האמריקנית תסכן את עתידה של ירושלים, עתידו של מפעל ההתיישבות ביו"ש ועצמאותה וריבונותה של מדינת ישראל, והיא לא תמנע את התחמשותה של אירן.