הטור של פריצי

השלטונות בהולנד פנו לבית המשפט שם והם מתנגדים לרצונה של ילדה בת 13 להשתחרר מבית הספר שלה לשנתיים, כיוון שהיא מתעתדת לצאת להפלגת יחיד במפרשית מסביב לעולם. הרשויות טוענות שהיא תפסיד חומר לימודים.

הפלגת יחיד על יאכטה סביב העולם דורשת ידע רב בניווט, ידע אסטרונומי, יכולת מתמטית טובה ובטריגונומטריה במיוחד, ידע בשפות, ידע גיאוגרפי, ידע במטאורולוגיה, יכולת קריאת מפות ימיות ופיענוח מפות סינופטיות, הבנה באלקטרוניקה וידע בהפעלת מכשירים כולל בחישובי גלי שידור, גובה יונוספירה וטווחים.

זאת מעבר לסתם הבנה טובה בחוזק חומרים ותהליכי קורוזיה. לזה יש להוסיף קצת מכונאות, קצת נגרות, תפירה, צייד ודייג ועוד כמה כישורים הנדרשים למי שרוצה לשרוד לבד על האוקיינוס במשך שנתיים.

ספק אם במהלך השנתיים שהיא תעדר מהלימודים ילמדו הילדים בכיתה ההולנדית שלה אפילו עשירית ממה שהיא כבר יודעת או תלמד במהלך השייט. למען האמת, ספק אם מוריה בעצמם ידעו אי פעם חצי מהחומר הזה, אבל החוק לצידם: ילדה צריכה ללמוד בבית הספר.

תראו מה היא הפסידה מזה שהיא לא נרשמה לבית ספר ישראלי: פה היא הייתה יכולה לצאת ולהפליג בלי שום בעיה. היה לוקח לבית הספר שלה שנתיים כדי לגלות שיש לו איזו תלמידה שלא הגיעה בכלל לכיתה.

משרד החינוך הודיע כי הוא ילחם באלימות ויחנך לסובלנות ולכן ייקח תלמידים מכל הארץ לסיורים בירושלים.

מה בדיוק הם מתכננים להראות לילדים בירושלים? את הסובלנות בין חרדים לחילונים או את אי האלימות בין יהודים לערבים במזרח העיר? אומנם המסלול מחניון קרתא להר הבית עם מעברים במאה שערים ושיטוטים במעלה עיר דוד הוא מרתק ומעניין, אבל זה להיצ'קוק ושוורצנגר. לא לילדים רכים.

אני מקווה שזו הייתה סתם שגיאת דפוס בהודעה. האופציה האחרת היא שמשרד החינוך צריך לאכוף לאלתר בכל אגפי התיכנון החינוכי שלו את החוק האוסר על עישון חומרים מסוימים. רוצים סובלנות? - סעו לבלפאסט.

באיחור של 4 שנים הגישה פרקליטות המדינה את בקשת הסגרה לממשלת פרו בעניינו של השופט דן כהן. לא במקרה התעקשה הפרקליטות להמתין עד שנת 2009:

חלק מהפרשות הן מהשנים 1995 עד 1999 (רוגוזין) וחלקן מהשנים 1999-2001 (סימנס). על מעשיו של דן כהן עצמו אין התיישנות כי הוא הוחשד ונחקר בזמן, אבל על חלקם של שותפיו, שנגדם לא נפתחו עדין חקירות, תחול עכשו התיישנות. אי-אפשר לפתוח בחקירה 10 שנים אחרי האירוע. יש התיישנות. גם דן כהן איבד בזאת את הנשק שהיה לו מול המערכת: יכולתו לחשוף שותפים ולהפיל בכירים נוספים. כי קניית קרקעות וטורבינות במאות מליונים לא עושים במדינת ישראל בעזרת הש"ג, אלא רק בעזרת שותפים בכירים ונכבדים מאד.

לכתוב ולהגיש בקשת הסגרה לוקח שבועיים עד מקסימום חודש. לפרקליטות המדינה שלנו זה לקח 4 שנים. אבל כבר לפני 4 השנים הפרקליטות מיהרה להוציא צו איסור פרסום מוחלט על כל המעשים, רק כדי למנוע מכם מלדעת על המתרחש ולשאול שאלות. עכשיו אתם יודעים ואתם כבר שואלים, אבל איחרתם. הפרקליטות ניצחה: הזמן חלף והושגה ההתיישנות עבור מי שצריך. תיקים לא יפתחו, אנשים לא ייחקרו ואפילו דן כהן כבר לא יכול לעשות כלום בנושא. פרקליטים ממולחים מאד יש לנו בפרקליטות.

פעם אחר פעם הועלתה כאן השאלה מדוע מדינת ישראל לא דורשת פיצויים מחברת סימנס בגין נזקי השוחד. עיון בתביעות דומות שהוגשו לסימנס על-ידי המימשל האמריקני ועל-ידי ממשלות גרמניה, צרפת, הולנד, איטליה ואחרות מגלה משהו מעניין:

א – סימנס שילמה ומשלמת פיצויים לכל ממשלה שדרשה זאת ממנה.
ב – כדי למנוע טענות, סימנס מוסרת לכל ממשלה כזו את שמות כל האנשים להם היא שילמה שוחד ואת גובה הסכום שקיבלו.

למה נראה שסעיף ב' הוא זה שמפחיד ומונע מממשלת ישראל מלבקש את הפיצויים?

בית המשפט המחוזי בחיפה דן בערעור. כמקובל לעיתים, הוסכם כי שני הצדדים יגישו טיעוניהם רק בכתב ואחרי קריאת נימוקיהם השופטים יפסקו. המערער, ד"ר גרשון הורוביץ, הגיש למזכירות ביהמ"ש את מסמך סיכומיו ביום חמישי בסוף היום. בשישי ושבת בית המשפט סגור. ביום ראשון ב-8 בבקר התגלה במקרה כי במזכירות בית המשפט מצוי כבר פסק הדין חתום ע"י 3 השופטים.

איש לא חשב ששלושת השופטים קיבלו לביתם בסוף השבוע את טיעוני המערער באמצעות שליח מהמזכירות הסגורה, ואיש לא חשד שהם עבדו ביום שישי או העבירו ביניהם טיוטות להערות ותיקונים בשבת, או שהדפיסו את פסה"ד בבית ונפגשו ביום א' מוקדם בבוקר רק כדי לחתום עליו. גם לינדנשטראוס, שהיה אז נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה הבין, כמו כולם, שהשופטים הללו כתבו מראש את פסק דין וחתמו עליו עוד לפני שהמערער כתב או הגיש להם את טיעוניו. אז כדי למנוע סקנדל ושערוריה ביטל לינדנשטראוס את פסק הדין ופיזר את ההרכב "הזריז" זה.

השבוע מונה אחד משלושת חברי "הרכב הבליץ" הזה, השופט יצחק עמית, לביהמ"ש העליון. אם עד כה יצאו אזרחים רבים המומים מדיוני העליון והבג"צ, לאחר שראו כיצד דנים ודוחים שם 15 עתירות ו- 10 ערעורים בשעה בקצב שלא היה מבייש שיפוט מהיר בחמאס, צפו עכשו לחיסול מוחלט של כל התור.

תם עידן העיכובים בפסקי הדין. עם קצת מזל, יתכן שתקבלו בקרוב את פסקי הדין עוד לפני שתגישו את התביעה.

המינויים החדשים לביהמ"ש העליון מוכיחים שפרידמן ודרכו ניצחו בסופו של דבר. זה לא רק פרידמן. זה גם דורות של אנשים שזעקו נגד המתרחש במערכת המשפט ובמינויים שלה, ושחלקם שילמו מחיר אישי יקר מאד על פתיחת הפה שלהם.

אבל בעצם איך יודעים שפרידמן ניצח? כי לאחר בחירת השופטים החדשים לביהמ"ש העליון סירב השופט בדימוס מישאל חשין להגיב לתוצאות ורק מילמל משהו כמו "מה שנעשה-נעשה". לראשונה בחייו סירב מישה חשין להגיב לתקשורת. נאלם השופר הגדול. נדם המואזין של רחביה. הגרזן הגדול בהלם.