בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אם נשקיע בחינוך כמוצר צרכני ומועדף ולא נשים עינינו רק לתוצאות של המבחנים הבינלאומיים, נחזק מערכת כושלת ונהפוך אותה ליצרנית ולמיטיבה עם הנוער
|
לא להשוות את ההישגים עם אחרים
|
|
|
|
|
השבוע בשעה טובה נפתחת שנת הלימודים לאחר חודשיים של חופש גדול עם חום מעיק ואלימות גואה.
מערכת החינוך בישראל נמצאת במצב קשה: מעמדם של המורים נשחק (דבר המתבטא בשכר הנמוך ובכך שהרבה אנשים מתרחקים ממקצוע ההוראה שבעבר נחשב כסוג של שליחות ציבורית); הכיתות עמוסות בתלמידים (דבר שלא מאפשר למורה להגיע לכל תלמיד ותלמיד ולקדמו במידת הצורך); השירותים מוזנחים ולא נקיים. והאלימות גואה ברמות שלא הכרנו בעבר.
אז מה הפתרון לבעיה זו?
1. צמצום מספר הכיתות וחלוקת התלמידים לקבוצות במקצועות מרכזיים כאנגלית וחשבון.
2. חיזוק מעמד המורה על-ידי תגמול בעת הצורך וקימה לכבודו כאשר הלה נכנס לכיתה.
3. איסור הכנסת כלי נשק כלשהם והרחקת תלמיד מאיים מבית-הספר והעברתו למסגרת מתאימה לצרכיו ולצורכי מערכת החינוך.
4. ביטול שעת האפס לאלתר והתחלת יום הלימודים בשעה 09:00. מחקרים מראים שככל שהתלמיד קם בשעה מאוחרת יותר, כך הוא יותר "טרי ורענן".
5. לאפשר לתלמידים מעוטי יכולת לקבל שיעורי תגבור ולהשתתף בטיולים בית-ספריים.
6. שימור ספרי לימוד וסבסודם על-ידי הנהלות בית-הספר.
בשנות החמישים דיבר דוד בן-גוריון על חינוך שוויוני וצרכני לכל אזרחי ישראל. העובדה שבכול שנה מעדכנים את ספרי הלימוד על-ידי הוספת פרק או מפה ודורשים מחירים מופקעים עבורם היא מקוממת ולא נכונה.
גם תשלומי ההורים חייבים להתחלק עם הרשויות המקומיות האחראיות על מערכת החינוך העירונית, אך לא ממלאות את תפקידן במקרה טוב ומועלות בו במקרה הרע. המציאות מוכיחה שהחינוך הפך להיות מוצר לעשירים בלבד כאשר עניים נאלצים ללמוד ב"חינוך ביתי" הקיים משנת 2002.
וכן רצוי לא להביט בשנים הקרובות על הצלחה במבחנים הבינלאומיים ואפילו למעט להשתתף בהם. כי שיקום מערכת מתחיל בתהליכים מבניים פנימיים ולא במהלכים חיצוניים. ועד שנבין זאת זה כנראה יהיה מאוחר מדי.
|
|
מחבר המאמר הינו סטודנט באוניברסיטה הפתוחה וכותב באתרים "פרשן" ו"זמן קפה".
|
|
תאריך:
|
30/08/2009
|
|
|
עודכן:
|
30/08/2009
|
|
רועי אורן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
גדעון אמיר
|
30/08/09 14:41
|
|
בתוכניתו האחרונה של יאיר לפיד "יומן שישי" (28.8.09), הובא סיפורו של אלוף משנה איתי וירוב אשר התבטאותו "הלא תקינה פוליטית" בבית המשפט הביאה לרישום הערה פיקודית בתיקו, לסילוקו למעשה מפיקוד על חטיבת "כפיר" ולעצירת קידומו הצבאי.
|
|
|
אני הייתי פעם שמאלני. לא האמנתי בחיים שארגיש קרוב יותר לליכוד מאשר למפלגת העבודה או למרצ. לעיתים קרובות הייתי נשאל בוויכוחים הפוליטיים, לפני אוסלו: מה יקרה אם ניתן להם (לפלשתינים) את השטחים ולא יהיה שלום? כאחד שהרבה להתווכח בנושא זה, לא התבלבלתי לשנייה ושלפתי את התשובה המנצחת פעם אחר פעם, ויכוח אחרי ויכוח, תשובה שבזמנו כל שמאלני היה משתמש בה, היום כבר פחות, אם בכלל: מה אתם מפחדים מעם כזה חלש? נחזיר שטחים ויעשו לנו בעיות? ניכנס בהם!!!
|
|
|
תוכניתם החדשה של שר החינוך ומנכ"ל המשרד להשבת אווירת לימודים תקינה בבתי הספר מצביעה על תופעה נדירה במחוזותינו - שר חינוך ומנכ"ל משרד שמבינים את הבעיות האמיתיות של מערכת החינוך ומוכנים לטפל בהן. במשך שנים ישבו במשרד החינוך שרים, בעלי כוונות טובות ושאיפות נעלות, שהתנהלו בעיוורון מוחלט בכל הנוגע למצב האמיתי במערכת החינוך. הם לא ידעו, או לא הבינו, שמזה זמן רב בעיות אלימות, משמעת וזלזול במורים הביאו לכך שכמעט אי-אפשר לקיים לימודים תקינים בכיתות. שרים אלה קידמו רפורמות גרנדיוזיות תוך התעלמות מוחלטת מכך שכל עוד נמשכת ההפקרות בכיתות רפורמות הן חסרות ערך ודינן להיכשל, והן אכן נכשלו.
|
|
|
ים הקלישאות שמסביב. מה זה מזכיר לנו? כמובן, ים השיבולים שמסביב. כך עושים תוך שניות כותרת קלישאית. כשאתה עורך חדשות או מנחה תוכנית רדיו או טלוויזיה, ואין לך זמן לשבת עם רגליך על השולחן ולחשוב על כותרת מקורית טובה, אתה לוקח איזו כותרת מצלצלת של ספר או של סרט או איזו שורה משיר ומייצר לך מן המוכן כותרת, או אפילו סתם משפט בדברי הקישור שלך, על אותו משקל. צירופים כמו "הכבוד האבוד של...", "היאוש נעשה יותר נוח", "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", "סקס שקרים ווידיאוטייפ" וכדומה צצים כל הזמן, כמות שהם או בשינויים קלים, בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית. כמעט בכל יום אתה יכול לשמוע מנחה כלשהו שואל מרואיין שאלה בנוסח: "אתה לא חושב שבאמירה הזאת הוא הלך גשר אחד רחוק מדי?" או קובע: "הוא לא ירד מן המטוס כי איימו עליו בתביעה משפטית, מה שנקרא לונדון לא מחכה לו", והמרואיין מצטרף מיד ואומר "או אולי כן מחכה לו, אך לא בדיוק כמו שהוא רצה".
|
|
|
מה יותר פשוט וברור מן הרעיון שחשיפה גורפת של כל ההוצאות הממשלתיות למיכרוז תגביר את התחרות ותוריד מחירים? אבל לא כך מתנהלים הדברים, ולא בגלל שחיתויות וקומבינות, אלא בגלל מגבלות עקרוניות. גם בנושא המכרזים יש תאוריה, המעוגנת בהרבה ניסיון מעשי: מכרז אומנם מביא להורדת מחירים, אך רק בתנאים מיוחדים. בהיעדר תנאים אלה - מכרז מביא דווקא להעלאת מחירים.
|
|
|
|