האמת על החינוך

השבוע בשעה טובה נפתחת שנת הלימודים לאחר חודשיים של חופש גדול עם חום מעיק ואלימות גואה.

מערכת החינוך בישראל נמצאת במצב קשה: מעמדם של המורים נשחק (דבר המתבטא בשכר הנמוך ובכך שהרבה אנשים מתרחקים ממקצוע ההוראה שבעבר נחשב כסוג של שליחות ציבורית); הכיתות עמוסות בתלמידים (דבר שלא מאפשר למורה להגיע לכל תלמיד ותלמיד ולקדמו במידת הצורך); השירותים מוזנחים ולא נקיים. והאלימות גואה ברמות שלא הכרנו בעבר.

אז מה הפתרון לבעיה זו?

1. צמצום מספר הכיתות וחלוקת התלמידים לקבוצות במקצועות מרכזיים כאנגלית וחשבון.
2. חיזוק מעמד המורה על-ידי תגמול בעת הצורך וקימה לכבודו כאשר הלה נכנס לכיתה.
3. איסור הכנסת כלי נשק כלשהם והרחקת תלמיד מאיים מבית-הספר והעברתו למסגרת מתאימה לצרכיו ולצורכי מערכת החינוך.
4. ביטול שעת האפס לאלתר והתחלת יום הלימודים בשעה 09:00. מחקרים מראים שככל שהתלמיד קם בשעה מאוחרת יותר, כך הוא יותר "טרי ורענן".
5. לאפשר לתלמידים מעוטי יכולת לקבל שיעורי תגבור ולהשתתף בטיולים בית-ספריים.
6. שימור ספרי לימוד וסבסודם על-ידי הנהלות בית-הספר.

בשנות החמישים דיבר דוד בן-גוריון על חינוך שוויוני וצרכני לכל אזרחי ישראל. העובדה שבכול שנה מעדכנים את ספרי הלימוד על-ידי הוספת פרק או מפה ודורשים מחירים מופקעים עבורם היא מקוממת ולא נכונה.

גם תשלומי ההורים חייבים להתחלק עם הרשויות המקומיות האחראיות על מערכת החינוך העירונית, אך לא ממלאות את תפקידן במקרה טוב ומועלות בו במקרה הרע. המציאות מוכיחה שהחינוך הפך להיות מוצר לעשירים בלבד כאשר עניים נאלצים ללמוד ב"חינוך ביתי" הקיים משנת 2002.

וכן רצוי לא להביט בשנים הקרובות על הצלחה במבחנים הבינלאומיים ואפילו למעט להשתתף בהם. כי שיקום מערכת מתחיל בתהליכים מבניים פנימיים ולא במהלכים חיצוניים. ועד שנבין זאת זה כנראה יהיה מאוחר מדי.