הלוויתן שימש מקור השראה מרתק לאורך ההיסטוריה. מיונה הנביא וסבא ג'פטו שנבלעו בו, שם יש זמן לחשוב, וגם לחזור בתשובה. דרך אסופת מאמריו המבריקה של ג'ורג' אורוול (1984) הקרויה "בטנו של הלוויתן" ואפילו לשחרר את וילי הקולנועי החביב או ה"לוויתן בחוף שרתון" של אסי דיין.
במיתולוגיה היוונית תואר הלוויתן כמפלצת ימית. ואולי כך מביטים רבים מאיתנו על מה שהתחולל מגאולת הקרקע של פעם למפלצת חסרת השליטה של היום הנקראת קרקעות בישראל.
שר האוצר, הפילוסוף פרופ'
יובל שטייניץ, ימצא בנקל את המשותף לקשיים הקודמים בהעברת התקציב ולקושי הנוכחי בהעברת רפורמת הקרקעות. זהו אותו הלוויתן, הפעם של תומס הובס. בימים אלה יצא התרגום המלא הראשון בעברית לספר החשוב ביותר בפילוסופיה פוליטית מודרנית. בספרו של הובס, שהוציאה הוצאת שלם בעריכתו של פרופ' מנחם לוברבוים, מתאר הובס את נטייתו של האדם לתוקפנות ולמאבקי כוח, וכל זאת עד שהשכבה השלטת יוצרת עוד ועוד כוח של המדינה על האזרח - עוצמה שאותה רואה הובס כלוויתן.
כנות כוונותיו של פרופ' שטייניץ ברורה. קרוב ל-22 מיליון דונם שבגבולות הקו הירוק, כשלמעלה מ-90% בבעלות מדינה הם אכן מצב מוזר ובעייתי ומזכיר את הלוויתן של הובס, השולט ללא עוררין גם בקרקע. אך מפתרון אפשרי שישנה את כללי המשחק בישראל, דומה יותר הרפורמה לאחאב קטוע הרגל המנסה לשווא להילחם בלוויתן אחר - מובי דיק, ובסופו של דבר, מעוניין להכריע את הלוויתן כדי לדעת שהכריע אותו ללא קשר למחיר.
הבעייתיות בחוק אינה העזרה שהוא עשוי להושיט (או להזיק, תלוי במסתכל) לכרישי נדל"ן כאלה או אחרים, אלא בפתח שהוא פותח לכרסום זריז ומהיר יותר בשורה של קבוצות משמעותיות וערכיות במדינת ישראל, ומנגד - אינו מביא מזור לבעיות יסוד בקרקעות מדינת ישראל.
המסד החלוצי של הקיבוצים והמושבים, העולם ההולך והנעלם של חקלאות, גידולי שדה. עולם שנלחם על קיומו ורפורמה זו רק דוחקת אותו חזק יותר לשוליים. משמעות נוספת היא דחיקתם של הגופים הירוקים ושוחרי איכות הסביבה. מאות ואלפי דונמים בעלי ערכי טבע משמעותיים עומדים על הפרק וייתכן שהרפורמה היא קו פרשת המים עבורם. ערכי טבע אלה לא יזכו לסינגור בגלל הפחתת משקלם עד כדי נוצה של גופי הטבע והסביבה בחוק החדש.
רפורמת הקרקעות, גם לאחר הפשרה, אינה פותרת בסופו של דבר את בעייתם של קק"ל כמו גם הקהילה הערבית-ישראלית - בעיה ערכית משמעותית במדינת ישראל - קרקעות שנקנו על-מנת לבנות עבור יהודים ועל-ידי תורמים יהודים מצד אחד מול הצורך לבנות לערבים בישראל מצד שני.
כרגע ידוע, שצפויים קשיים נוספים בקרקעות שלא יוכלו להימסר לבעלי דירות בגלל קשיים משפטיים.
העברית המשובחת בתרגום החדש, יכולה לרענן את זכרונו של שטייניץ כי על-פי הובס, הדרך שבה מקדמת האנושות בסופו של דבר באופן אידיאלי את המדינה המשגשגת, היא ההתאגדות המשותפת, שבה מידת החשדנות ההדדית פחותה ממידת האינטרס המשותף.
הערבים, גופי הסביבה, קק"ל, הפקידות והביורוקרטיה של המינהל שאינו רוצה להפסיד כוח, ואחרים יכולים למצוא את עצמם באותו הצד כל אחד מסיבותיו הוא, וכך - 800 אלף הדונם שכבר הפכו ל-400 אלף מתוך 22 מיליון, אפילו הם יכולים להפוך את שטייניץ כלוויתן מדימוי אחר - דימויו של חיים רמון בנאום הלוויתנים שלו מ-1994, הלוויתן המתאבד אל החוף כנגד מאמציו הקלושים של היחיד.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
