|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פרסום צהוב הופך לסכנת נפשות ● נתניהו ממשיך לרתק את הפרשנים ● ואביגדור ליברמן מטייל באפריקה
|
|
פרסום צהוב וצעקני [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
מכת דם ידיעה בראש עמ' 9 של "ישראל היום" נושאת את הכותרת " איום מרומז על השופט בפרשת 'האם המרעיבה'" [עדנה אדטו ויהודה שלזינגר]. לפי הידיעה, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה רביד, הדן בימים אלה בתיק של האם החרדית החשודה בהרעבת בנה, "קיבל לאחרונה לביתו חוברת עם ציור של מזרק שממנו נוטפות טיפות דם". עקב כך, מדווח, תוגברה אבטחתו. "זה מגוחך", אומר ל"ישראל היום" אדם המוגדר כ"בכיר בעדה-החרדית" בתגובה לטענה כי משלוח החוברת הוא איום מרומז על השופט. נראה כי הצדק עימו. לידיעה מתלווה תצלום [ליאור מזרחי] של שער החוברת, שהופצה ברחבי ירושלים והגיעה גם לבית השופט. נניח לעובדה שציור המזרק שממנו נוטפות טיפות הדם הוא ציור של טפטפת; גם טפטפת מלאה דם עלולה לשמש במקרים מסוימים נשק מסוכן ("תפסיקו לשחק בטפטפת המלאה דם, בסוף עוד תוציאו למישהו עין!", צעקה האם דקות אחדות לפני שהטרגדיה ניחתה על משפחתה). מבט כללי בשער החוברת מלמד שמדובר בסך-הכל בפרסום צהוב וצעקני מטעם החרדים, שלהבדיל מהפשקווילים המודבקים על קירות העיר, מזכיר בסגנונו פרסומים צהובים וצעקניים היוצאים מטעם גורמים חילוניים. כרקע לשער החוברת משמש תצלום דרמטי המתעד אלימות של שוטרים נגד מפגינים חרדים ועליו מודפסת כותרת בגופן אדום התחום בפס צהוב: "עלילת הדם". תחתיה נכתב: "על ספסל הנאשמים: 'האמא המרעיבה' או היהדות החרדית כולה?!". היכן האיום? במזרק הנראה כטפטפת, בטיפת הדם הנוטפת ממנו? אם כך, הרי שכל מנויי מעריב ו"ישראל היום" יכולים להגיש תלונה במשטרה נגד עיתונים אלה, כיוון שבשבועות האחרונים קיבלו לביתם גליונות ובהם, עמוד אחר עמוד, סמליל של יד אוחזת בסכין בתנוחה מאיימת, לעתים מלווה בטביעת כף יד אדומה מדם. גם בידיעות אחרונות מופיעה הבוקר ידיעה על החוברת שנשלחה לבית השופט. בעיתון זה הסיפור ממוסגר בכותרת מעט שונה: "ניסיון להשפיע על השופט בפרשת 'האם המרעיבה'" [ירון דורון, מיכל גולדברג וניסן שטראוכלר]. לפי הידיעה, הוגשה תלונה במשטרה בגין ניסיון לשבש הליכי משפט. טענה זו מגוחכת אף היא. אם השופט רביד איננו נזיר, יש להניח כי נחשף לאחרונה לפרסומים הרבים שהופיעו בעיתונות המסחרית החילונית על אודות הפרשה. הקו ששלט בפרסומים אלה היה באופן טבעי אנטי-חרדי ברובו, קו שאימץ את עמדת הפרקליטות. כעת הוא נחשף למסרים מן העבר האחר. משתי הידיעות הבוקר כלל לא ברור אם השופט סומן מראש כנמען מיוחד לחוברת, או שהחוברת הגיעה לביתו כחלק מהפצתה לכלל תושבי שכונת מגוריו. האם מישהו מתכוון להגיש תלונה במשטרה נגד מפיצי מעריב וידיעות אחרונות רק משום שמיקמו בקיוסק שליד בית השופט גליונות עיתונים ובהם מידע חד-צדדי על הפרשה? האם מישהו מתכוון להגיש תלונה נגד "ישראל היום", המחלק את גליונותיו בחינם עד לפתחי הבית של תושבים רבים בישראל? גם אם החוברת, שלפי הדיווח בידיעות אחרונות יוצאת לאור על-ידי "האגודה לבלימת ההתנכלויות לציבור החרדי בשירותי הרווחה והרפואה", מלאה בשקרים ודיבה על בית-החולים, ואילו העיתונים החילוניים מפרסמים רק דברי אמת וצדק, הפרסום של שתי הידיעות על החוברת, ב"ישראל היום" ובידיעות אחרונות, ובעיקר טון הדיווח שבהן, מדגימים שוב כי העיתונות החילונית אכן מתקשה להציג תמונה מורכבת ומאוזנת בבואה לסקר את הנעשה בציבור החרדי. מבחינה זו, יש הצדקה להפצה של צהובונים חרדיים צעקניים דווקא בקרב הציבור החילוני.
|
|
הכפולה המרכזית במעריב מוקדשת למיזם חדש של העיתון - "נבחרת העשור". מעריב מזמין את קוראיו, ואת גולשי nrg, להשתתף בהצבעה שתכריע מי הם "אנשי העשור" בתחומים שונים, כגון פוליטיקה, כלכלה, טלוויזיה ולהבדיל - סלבס. בקטגוריית "אירוע העשור" אפשר לבחור, בין היתר, בין "מבצע עופרת יצוקה" ל"חטיפת גלעד שליט". בקטגוריית האופנה ניתן לבחור, בין היתר, בין "סקיני זה אני?", "כמונינט (פליטי ריאליטי)" ו"בוטילישס (בלוגים)". כמה מהמועמדים בקטגוריות השונות הם עיתונאים או עיתונאים לשעבר. התוצאות יתפרסמו, כך מובטח, בגיליון ערב ראש השנה של מעריב.
|
|
סוגיית הבנייה בהתנחלויות ממשיכה למקד את מירב תשומת הלב של העיתונים הבוקר. למעט מעריב, שכותרתו הראשית מוקדשת לעיכוב במו"מ לשחרור החייל השבוי גלעד שליט, כל כותרות העיתונים האחרים עוסקות בהתנחלויות. המידע בדיווחים דומה, אך המסגור תואם את העדפת העיתון. הכותרת ב"ישראל היום" מעודדת (מבחינת הימין): " ברק יאשר 500 יחידות דיור ביו"ש" [שלמה צזנה ומתי טוכפלד]. הכותרת בהארץ מעודדת (מבחינת השמאל): " ארה"ב: מדינות ערב רבות יעניקו מחוות לישראל" [ברק רביד]. הכותרת בידיעות אחרונות מעודדת מבחינת מי שאין לו דעה פוליטית מובהקת, אבל הוא מכור לדרמה: "מו"מ עם ארה"ב: איפה מותר לבנות" [איתמר אייכנר]. הטון המתלהב מהסיכוי למשבר בולט יותר בכותרת הגג בכפולה הפותחת - "משא-ומתן דרמטי בין נתניהו ושריו לבין הממשל האמריקני". ראשי היישובים בגדה המערבית, כך מדווח מעריב, דורשים לאשר בנייה גם בהתנחלויות מרוחקות, שאינן חלק מגושי היישוב הגדולים. לפי עמוס הראל בהארץ, זו בקשה מיותרת. הראל טוען בטור פרשנות המתפרסם הבוקר כי הקפאת הבנייה תיתכן ממילא רק בגושי ההתנחלויות הגדולים. "במזרח הפרוע של גב ההר, בארץ המאחזים, הסיכויים לאכיפה אמיתית של ההקפאה נראים מינימליים", כותב הראל. בעמודי הדעות של מעריב טוען שלום ירושלמי טענה מרחיקת לכת עוד יותר - אין סיכוי להקפאת בנייה בשטחים גם בגושי ההתנחלויות הגדולים. "עשרות התינוקות שנולדים בבית"ר ובמקומות אחרים צריכים דירות וחדרים ובהמשך מעונות, גנים ובתי-ספר", מסביר ירושלמי. ברקע הדיווחים המדיניים נמשך העיסוק באופיו של ראש הממשלה. יוסי שריד כותב בהארץ כי נתניהו הוא "אדם חלש" הניחן ב"אופי פחדני", ולדבריו, "יש אנשים שמפחדים מצל עצמם, ויש אנשים שמפחדים מצל-צלליהם: נתניהו, לדוגמה, מפחד מחוטובלי". אמיר אורן, בטור שכותרתו "מחר אתחיל דיאטה", כותב במדור המאמרים של הארץ כי נתניהו, המאשר בנייה אחרונה בטרם הטלת הקפאה, דומה "לשתיין היוצא לסבב אחרון בבתי מרזח לקראת כניסתו לתוקף של חוק יובש, או לכרסתן רעבתן המבטיח לעצמו כי מחר יתחיל בדיאטה רצחנית, אך הלילה עוד ישבור את שיא גינס בזלילה". הוא מסיים את טורו בקביעה כי "מהחלב הזה כבר לא ייצא תיש". גם נחום ברנע מתייחס לאופיו של נתניהו ולציפי חוטובלי בטור המתפרסם במדור הדעות של ידיעות אחרונות. "אם יותר לי ניחוש פרוע", כותב ברנע, "המחשבה הראשונה שטורדת את מוחו [של נתניהו מדי בוקר] היא על ציפי חוטובלי, שצנחה אל סיעת הליכוד משום מקום ועכשיו היא מלמדת אותו איך צריך לנהוג ראש ממשלה". ברנע מייחס לנתניהו יכולת לשלוט במסרים היוצאים מלשכתו ולטפלל באמצעותם את העיתונות. "הוא [נתניהו] חושב על הכתבים, אילו מסרים כדאי שהלשכה תדחף להם היום, האם לכיוון של משבר או לכיוון של הסכם או לכיוון של גם וגם", כותב ברנע. ב"גלובס" מתארת לילן ויסמן התנהלות מסודרת פחות של לשכת נתניהו. על-פי ויסמן, "אין תיאום, אין אחדות מסרים, לא בין היועצים עצמם ולא בין הבוס ליועצים. חלקם עסוקים במאבקי כוח, מדליפים זה נגד זה, וגם נגד אחרים, לעתים בניגוד לאינטרסים של הבוס [...] במקום לעשות סדר בלשכה, בוחר נתניהו להיאבק בלשכה שלו עצמו ומתרכז בהכחשות לעיתונות שעיקרן התכחשות למה שקורה לו מתחת לאף".
|
|
בכל העיתונים מדווח כי מועצת הרשות השנייה החליטה שלא להוציא את ערוץ 10 למכרז. ב"דה-מרקר" כותבת אופיר בר-זהר טור פרשנות קצר תחת הכותרת "המפסיד העיקרי - הרגולטור". לדבריה, "חובותיו של ערוץ 10 מעלים את השאלה כיצד הערוץ הגיע למצב כזה בשוק שזוכה לפיקוח הדוק, ומדוע התאפשרה צבירת חובות כה כבדים למרות קיומה של מערכת רגולטורית גדולה". ב"דה-מרקר" מדווח ["ניו-יורק טיימס"] כי העיתונים "וול-סטריט ג'ורנל" ו"ניו-יורק טיימס" מתכננים להוציא מהדורות מקומיות בסן-פרנסיסקו, וזאת "בניסיון לנצל את דעיכת העיתונות המקומית". לי-אור אברבך מדווח במוסף "המגזין" של מעריב על התרעומת שקמה בקרב קהילת חב"ד בעקבות הגילוי כי כתבי חברת החדשות של ערוץ 2, אילן לוקאץ' ודנה ויס, שהכינו בעבר כתבה על התחרדות השכונה רמת-אביב ג' בתל אביב, פעילים בעמותה הפועלת נגד התחרדות השכונה. חלקם של העיתונאים בעמותה נחשף במסגרת ידיעה שהתפרסמה ביום שישי בעיתון הארץ. יש לציין כי בתקופה שהשניים הכינו את הכתבה, העמותה טרם קמה. איתמר אייכנר מדווח בידיעות אחרונות כי בשבוע הבא תיערך בירושלים ועידת בלוגרים יהודים, ובה יכנס ארגון נפש-בנפש כ-300 בלוגרים יהודים מרחבי העולם. "בפני הבלוגרים יופיעו גם בכירים ממשרד ראש הממשלה, ממשרד החוץ וממשרד ההסברה", מדווח אייכנר, וזאת במטרה לרתום את הבלוגרים לקידום "אינטרסים משותפים לעם היהודי ולמדינת ישראל". הידיעה המרכזית בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות היא מודעה למגזין "בלייזר".
עוד בנושא:
|
|
על שער ידיעות אחרונות והארץ מופיע הבוקר תצלום מביקורו של אביגדור ליברמן בקניה, כחלק ממסעו ביבשת אפריקה (במעריב תצלום דומה בעמ' 12, ב"ישראל היום" אין תצלום של השר באפריקה).
אף ששר החוץ נפגש בקניה עם בכירים בממשל, ביניהם הנשיא, שר החוץ ושר הביטחון, התצלומים בעיתונות הישראלית מציגים אותו דווקא לצד אנשים הנראים כאזרחים קנייתים מן השורה, הלבושים במה שנקרא "לבוש מסורתי". הניגוד הפולקלוריסטי בולט במיוחד בתצלום על שער ידיעות אחרונות [יוגב כהן], שם נראה אדם לבן בחליפה ועניבה תכולה ליד אנשים שחורים בחצאיות צבעוניות ושרשרות מצועצעות. יותר מתיעוד ביקור דיפלומטי, התצלום נראה כפרסומת לחטיף שוקולד.
התצלומים כולם מלווים בטקסטים קצרים מאת כתבים שכפי הנראה נותרו בארץ ולא התלוו לביקור השר. בידיעות אחרונות, למשל, כותב איתמר אייכנר כי במהלך ביקורו של השר ליברמן במדינות אפריקה, "נחתמים הסכמים לשיתופי פעולה כלכליים ואחרים בין ישראל לבין המדינות האפריקניות". מה טיב שיתופי הפעולה האחרים? אין לדעת, אם כי אייכנר כותב גם כי השר "מלווה במשלחת של אנשי עסקים ובנציגים של משרדי הביטחון והאוצר".
האם כמה מההסכמים שנחתמים במהלך הביקור באפריקה קשורים לתעשיית הנשק הישראלית? האם בעקבות הביקור באפריקה יגבר ייצוא הנשק מישראל למדינות טוטליטריות, שאינן מכבדות זכויות אדם ושרויות בסכסוכים פנימיים וחיצוניים ארוכי שנים? אין לדעת, אך כדי שיהיה סיכוי לדעת על כך משהו בקרוב, יש לקוות כי אל השר ליברמן בכל זאת מתלווים כתב או שניים מהעיתונות הישראלית, וכי רק בשל קוצר זמן לא העבירו עד היום כל מידע על מעשיו ביבשת אפריקה.
|
|
| תאריך:
|
07/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
07/09/2009
|
|
אורן פרסיקו
|
|
במהלך עדותו של האלוף גיורא איילנד בפני ועדת החקירה הממלכתית לטיפול במפוני גוש קטיף הוא נשאל: "נניח שמחר מדינת-ישראל צריכה לפנות יישובים ביהודה ובשומרון, אלו לקחים אנחנו מפיקים?" איילנד השיב: "ברמה של מדינה, האם מדינה מסוגלת, כן או לא, להוליך מהלכים, בטח שנויים במחלוקת פוליטית, התשובה היא; ודאי שלא. אנחנו מדינה מנוטרלת, מה, זה לא ברור?" (חיים לוינסון, הארץ, 7.9.09).
|
|
|
|
|
דומה שאין אדם סביר הקורא את כתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שאינו תמה מדוע לא מיוחסת לנאשם עבירה של קבלת שוחד. תמיהה זו איננה מפני שידועות לנו עובדות נוספות על הנטען בכתב האישום. התמיהה באה מפני שעל בסיס העובדות הנטענות בו יכול כל אדם סביר להסיק כי ראש הממשלה לשעבר קיבל שוחד (לפחות במתן שירותים משפטיים וכן שירותי ניהול קופה פרטית) משותפו לשעבר ואיש אמונו, עו"ד אורי מסר, ובתמורה פעל במסגרת סמכותו כשר לטובת לקוחותיו של מסר. יודגש כי לאולמרט עומדת חזקת החפות והדיון כאן מתנהל אך ורק על בסיס העובדות הנטענות בכתב האישום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההגדרה של הפרעת קשב וריכוז, הפכה למותג נפוץ מאוד בשנים האחרונות, בעיקר כאשר המערכת החינוכית בתא המשפחתי, המערכת החברתית והמערכת ההשכלתית (שמשום מה, נקראת "מערכת החינוך"...), כולן או מקצתן, לא מצאו כלים נאותים, כדי להתמודד עם ההתנהגות החריגה, המאפיינת הגדרה זו.
|
|
|
|
|
בישראל עומדת צריכת הירקות לנפש על 180 ק"ג בשנה. ייצור הירקות בארץ מגיע ל-2 מיליון טון וערך הייצור לשוק המקומי מכמות זו מוערך ב-2.26 מיליארד שקל. ללא ספק, ירקות הינם מרכיב דומיננטי בסל הקניות של הצרכן הישראלי. אם כן, כיצד נדע שהירק שאנו רוכשים טרי ואיכותי? להלן מספר טיפים.
|
|
|
|
|
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
